בירה ואוכל – תורת השידוכים

בירה ואוכל תורת השידוכים. גדי דבירי
בירה ואוכל תורת השידוכים. גדי דבירי

בירה נכונה תתאים למגוון רחב של מנות ומלאכת השידוך לא מורכבת. הנה כמה כללים שיעזרו למצוא לכל מנה את הבירה שלה

18 באוגוסט 2011

עקרונות כלליים
בין בירה לאוכל יכולים להתקיים יחסי גומלין משלושה סוגים – איזון, ניגוד והשלמה – וכל אחד מהם מייצר חוויה שונה. בכל מקרה יש לוודא שטעמי הבירה לא יאפילו על טעמי המנה ולהיפך.
איזון כאן שני המרכיבים, הבירה והאוכל, פועלים יחדיו כדי לאזן זה את זה, לדוגמה: שתיית בירה יחד עם מזון חריף תרגיע את הרגשת השריפה ותאפשר ליהנות מטעמה של המנה. אותו איזון מתבקש כאשר אוכלים מנה שמנה במיוחד כגון בשר שמן או מנה שבושלה עם חמאה. במקרה כזה בירה עם רמת גיזוז גבוהה או בירה עשירה בכשות "ינקו" את הלשון מהשומן ויכינו את החך לטעימה נוספת.
ניגוד שידוך של ניגודים מעצים את טעמו של כל מרכיב. חמוץ/מתוק לדוגמה הוא צמד ניגודים נפוץ מאוד בבישול. על פי אותו עיקרון בירה חמצמצה תיצור הרמוניה נפלאה אם תוגש לצד קינוח מתוק.
השלמה כאן בוחרים לשדך למנה בירה עם פרופיל טעמים דומה, כך שתיווצר סינרגיה ביניהם, לדוגמה בירה כבדה לצד מנה עשירה או בירה קלה לצד מנה קלה ועדינה. חשוב להקפיד לא להעצים טעמים כמו מרירות או חמיצות, שעלולים להיות לא נעימים במינונים גבוהים.
כלל אצבע שימושי כולנו מכירים את כלל היסוד בשידוך יין ואוכל, הגורס: יין אדום עם בשר ויין לבן עם דגים. דרך נוחה להתחיל בתורה של התאמת בירה לאוכל תהיה לחשוב על בירה כהה ובעלת גוף כעל יין אדום ועל בירה בהירה וקלילה – כעל יין לבן. אמנם זוהי הכללה גסה מאוד, אך היא נותנת נקודת התחלה טובה לטירונים בתחום.

ועכשיו קצת יותר לעומק
הנה עוד כמה פרמטרים שכדאי לקחת בחשבון כאשר בוחרים את הבירה הנכונה:

מגע
כשמדברים על מגע מתכוונים למשקל ולמורכבות של הבירה בחלל הפה: האם לבירה גוף כבד ומלא או שמא היא רזה וקלילה. ניקח לדוגמה שלוש מנות: דג, המבורגר וצלי בקר עשיר. מנת הדג היא עדינה ואיננו רוצים להאפיל על טעמיה, לכן נתאים לה בירה קלילה כגון בירת חיטה בלגית בעלת טעמי הדרים עדינים, גיזוז גבוה יחסית ומרירות נמוכה. ההמבורגר דורש בירה מעט יותר כבדה; לכן למנה זו נתאים בירת לאגר וינאי, בעלת גוף בינוני ומרירות כשותית מרעננת, שתעזור לאזן את השומן שבבשר, לנקות את החך ולהכינו לנגיסה הבאה. צלי בשר עשיר טעמים, המוגש ברוטב סמיך, דורש בירה בעלת גוף ונוכחות, שלא תתן לצלי הכבד להשתלט עליה אך מאידך לא תנטרל את טעמי התבשיל. בירה שתתאים לשילוב שכזה תהיה מלאה, בעלת מרירות נמוכה וטעמי קרמל שישתלבו עם מתיקות הרוטב – אייל בלגי כהה, פורטר או בירת בוק גרמנית עומדים בדרישות אלה.

גיזוז
הגיזוז הוא תוצר הלוואי של תהליך התסיסה. בועות הגז מעלות את ארומת הבירה לפני השטח ומציגות אותה בפני השותה. הגיזוז נותן לבירה רעננות, מדגיש טעמי מרירות וחומציות, מנקה את החך מטעמים חזקים ומכין אותו לנגיסה הבאה. תכונת הגיזוז של הבירה נותנת לה יתרון על פני יין, במיוחד בהתאמה למאכלים כבדים, הנוטים לצפות את חלל הפה, כגון בשר שמן, גבינה או שוקולד. שתיית בירה עם גיזוז גבוה לצד מאכלים אלה תתן לסועד הרגשה של קלילות ורעננות ותכין את החך לקראת הביס הבא.

650X500_33

ארומה
ממש כמו ביין גם בבירה הארומה היא אחד המאפיינים המשמעותיים ביותר בחוויית השתייה. כשמגישים כוס בירה נתקלים קודם כל בריח, המרמז על מה שאפשר לצפות מהטעם. מנעד הארומות בבירה הוא עצום, וכאן חוזקה של הבירה בהתאמה לאוכל: פרחים (פילזנר), בננה וציפורן (בירות חיטה גרמניות), הדרים (בירות חיטה בלגיות ואיילים אמריקאים), קפה (סטאוט), שוקולד מריר (פורטר ושוורצביר), עשבים (טריפל בלגי), קרמל (דאבל בלגי, בוק, ואמבר איל) – וזאת רק רשימה חלקית.

מרירות
מרירות גבוהה גורמת לבירה להיות מרעננת במיוחד בדומה לטאנינים וחומציות ביין. המרירות מאזנת את המתיקות שמקורה בלתת. מרירות מוגזמת עלולה להאפיל על טעמיהן של מנות עדינות; מאידך לבירות המרירות יש יכולת להתמודד עם מאכלים כבדים ושומניים. במטבח הבווארי למשל נקניקיות או בשרים מעושנים מוגשים תמיד לצד בירות מרירות.

טעמי קלייה
בבירות העשויות מלתת שעבר תהליך קלייה מתפתחים טעמים של שוקולד וקפה. טעמים אלה יכולים לנוע מטעם שוקולד חלב לטעמו של שוקולד מריר ומאספרסו מריר – לקפוצ'ינו. טעמים קלויים מהווים השלמה מעולה לטעמי החריכה של מאכלים העשויים בגריל. בירה בסגנון פורטר או סטאוט עם טעמים חזקים של לתת קלוי תעשה נפלאות כשתוגש כהשלמה לקינוחי שוקולד ותהווה ניגוד מענג לגלידה ופירות.

מתיקות וקרמליות
לתת חיטה ושעורה הוא חומר הגלם העיקרי בייצור בירה. לגרעיני הלתת טעמים של לחם ואגוזים. הלתת אחראי גם למתיקות בבירה. בסגנונות הבירה השונים הטעמים האלה יכולים להיות דומיננטיים או מתונים. בירות עשירות בטעמי לתת נוטות להיות בעלות גוף מלא יותר.
מאכלים אפויים או כאלה שניצלו על גריל מפתחים טעמי קרמל כתוצאה מחימום של הסוכרים הנמצאים בהם (אפקט מאיארד). טעמי קרמל אלה ימצאו חברה טובה לצד בירות עם גוונים מתוקים.
לבירות עם רמת מתיקות נמוכה (אך בכל זאת נוכחת) כדאי לשדך מאכלים בעלי גוון מתקתק. סוכר הוא מרכיב נפוץ מאוד במאכלים סיניים ותאילנדיים. למאכלים אלה נתאים בירת חיטה גרמנית, שיש בה מתיקות מתונה ולכן היא לא תאפיל על טעמה של המנה; מאידך המתיקות של המנה לא תגרום לבירה להרגיש סתמית על החך. מנות מתוקות יותר, למשל כאלה שבושלו עם פירות או דבש, ידרשו בירה עם מתיקות גבוהה יותר כגון הבוק והדופלבוק הגרמניות.

לסיכום טיפ קטן אך חשוב: ממש כמו בעולם היין במקומות רבים בעולם המטבח התפתח במקביל לפיתוח סגנונות בישול הבירה המקומיים. כדאי להיות קשובים למסורת: אין צורך להמציא את הגלגל אם מישהו כבר חשב על זה קודם ובצורה מוצלחת ביותר!