חיפוש מתקדם

קלתית פילו במילוי תרד

מתכון לקלתית פילו במילוי תרד
צילום: אסנת בן דב

בצק הפילו נטש מזמן את המולדת הבלקנית ויצא לשוטט במטבחים זרים. מן “הבצק של הבקלאווה” מכינים כיום ממש הכל: מאגרול ועד שטרודל, מפסטייה ועד קרם שניט, מאפים מתוקים ומלוחים, משפחתיים ואישיים, מטוגנים וצלויים.

המטבח פונה מתכולתו, השולחן הגדול הועמד במרכזו ועליו נפרש סדין כותנה לבן. סבתא ואמא תפסו את מקומן, כל אחת בקצה אחר של השולחן. אמא נטלה מן הקערה שעל השיש כדור בצק קטן בגודל שני אגרופים, עיסתה אותו מעט, הניחה במרכז השולחן, וזה היה האות לשתיהן לפצוח במחול מוזר סביב השולחן: שולחות זרועות קדימה, מושכות לכיוונים שונים, והבצק – נכנע ומתרצה – נמתח עד קצה גבול יכולתו, אבל בלי להיקרע. עם כל משיכה הופך העלה גדול, דק ושקוף יותר, עד שהיה דומה למפת שולחן דקיקה ועדינה.

ואז סבתא חתכה את המפה היפה למפיות מלבניות בגודל אחיד, ולתמהוני הרב, תלתה אותן על חבל כביסה מאולתר, שנמתח בין שני כיסאות בסלון. שאלתי למה הן תולות כביסה באמצע הבית – הרי בחוץ השמש זורחת! אמא ענתה לי, כדרכה, בחידה: “בקלאווה את אוהבת? בורקס פריך את רוצה לאכול?”. הנהנתי, והיא אמרה, שכדי להכין אותם צריך בצק, ועכשיו יש לנו בצק לשבת. זו היתה הפעם הראשונה שבה הייתי עדה לטקס הכנת הפילו בביתי.

לימים פתח לאון, הגורו של הפילו, את בית המלאכה הראשון שלו ממש מתחת לבית שלנו ביפו, וכשכל הילדים מהשכונה עמדו והסתכלו בפלא של כדור הבצק הקטן, שהופך לעלה ענקי ודקיק, אני הרגשתי ממש מומחית והסברתי לכולם, שככה מכינים אצלי בבית את בצק הפילו, הבצק של הבקלאווה.

במהלך השנים, וכנראה בגלל הנגישות לבצק המצוין של לאון, אמא וסבתא ויתרו על הכנתו בבית. כשניסיתי לקבל מאמא את המתכון, היא אמרה לי: “זה בסך הכל קמח, מים, מעט שמן ומעט מלח.” “בסדר,” הקשיתי, “אבל כמה קמח על כמה מים?”. אמא צחקה וענתה: “כמה שזה תופס, עד שמרגישים בצק נעים.”

אז כמו שאתם יכולים להבין, מתכון של ממש לא הצלחתי להוציא ממנה, ולמען האמת חבל על המאמץ – פילו כדאי לקנות מוכן (הכי טוב אצל לאון, אבל אפשר גם פילו קפוא מהסופר), ואם עדיין לא ניסיתם לעבוד איתו, צפויות לכם חוויה מהנה ותוצאות נהדרות. אפשר להכין ממנו ממש הכל: מתוקים או מלוחים, מאפים משפחתיים או כיסנים אישיים, אפוי, מטוגן או צלוי, ולא רק בצורות ובטעמים מסורתיים. הפילו יצא כבר מזמן מגבולות הגזרה הבלקנית, והסתנן למטבחים אתניים רבים: מאגרול ועד שטרודל.

ועוד מילה לטובת הפילו: שומרי משקל יכולים ליהנות ממנו, כי בשונה מבצקים אחרים (בעיקר בצק עלים) אפשר לשלוט על כמות השומן המשתלב במאפים: פשוט פוקחים עין ומשתמשים במינימום הנדרש. כפי שכבר הבנתם, אני מאוד אוהבת לעבוד עם פילו ומכינה ממנו המון מאכלים – חלקם מסורתיים ורובם אלתורים. קבלו את המקבץ המנצח שלי,אפשר להכין מראש כמה קלתיות ולשמור בכלי אטום לכל מטרה – מלוחה או מתוקה.

חומרים

לקלתית:
למלית:
לבלילה:

אופן ההכנה

  1. מחממים תמור ל-180 מעלות.
  2. מורחים עלה פילו בחמאה מומסת. מניחים עליו עלה מרוח בחמאה ומסיימים בעלה שלישי, מרוח אף הוא. מרפדים תבנית בעלה שנוצר ומסירים את השאריות (שומרים אותן).
  3. מסדרים תרד על הקלתית ומפוררים מעל גבינה.
  4. בקערה טורפים את חומרי הבלילה, מתבלים ושופכים מעל התרד. מקמטים את שאריות הפילו, מסדרים אותן על גבי המלית ואופים כ-40 דקות, עד שהמאפה משחים.
24 במרץ 2016
תגובות

תגובות (1)

  • מיטל 20 באוקטובר 2016 8:27 השב

    שאלה תמה – הכנתי את המאפה מראש והקפאתי, מה הדרך הטובה ביותר לחמם מחדש לפני הגשה (לאורחים)?
    תודה רבה!

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *