אוכלים את הראש

6 דברים שאנחנו מייחלים להם בשנה החדשה

חד"פים - אאוט, כלים מתכלים - אין. איור: מיכל רוט
חד"פים - אאוט, כלים מתכלים - אין. איור: מיכל רוט

שנפסיק להשתמש בכלי פלסטיק מזהמים, שמסעדות הביניים יחזרו, שנבזבז פחות מזון ונעריך יותר את האוכל שלנו

28 באוגוסט 2019

1. החיים בזבל | גרדה גלזר

בזמן ששיחת היום ברחבי העולם הקולינרי היא קיימות וצמצום פסולת, בישראל חגיגות הפלסטיק בשיאן, כאילו אין מחר. בתי הקפה והמסעדות מתעקשים להרעיף שפע קופסאות וסכו"ם מפלסטיק לטייק אוויי ומשלוחים (חטא שמאפיין גם מסעדות עם אג'נדות צמחונות/טבעונות/פארם טו טייבל). שלא לדבר על הקשים שמחולקים לכל מאן דבעי וננעצים לפעמים בזוגות בתוך הכוס, שלא תמיד לצורך. במקומות רבים עומדים מכלי מים חינמיים כשלצדם ערמת כוסות פלסטיק חד פעמיות במקום פתרון נדיב יותר לסביבה. בכלל, נדיר להיתקל בכלים חד פעמיים מתכלים – העשויים מתירס, במבוק, קנה סוכר ואופציות שקיימות בשוק – יש להניח בעיקר כי הם יקרים יותר. אני מאחלת לנו ולעולם שנסכים לשלם יותר בשביל אופציות מתכלות, שנבחר בחוכמה ונוותר על הנוחות בשביל שיהיה פה מחר.

 

2. מעמד הביניים קורס | גיל גוטקין

לצאת לאכול בחוץ ברחבי הארץ – ובעיקר בתל אביב – הפך לעניין מאוד קוטבי: או שיוצאים למסעדה ומתכוננים לחשבון של לפחות 200 ש"ח לאדם, אם לא 300 ש"ח כי שותים גם קצת אלכוהול, או שהולכים לחטוף איזו פיתה, פיצה או המבורגר. אין יותר אמצע. אין כמעט מקומות שאפשר לסגור בהם ערב ב־100 או מקסימום 150 ש"ח. מסעדות הביניים, עמוד התווך של עולם המסעדות, כמעט שנעלם בישראל והלוואי שבשנה הקרובה מסעדני הארץ יצליחו למצוא דרך להחזיר אלינו את המסעדות האלה: מסעדות שאפשר ללכת אליהן סתם ככה, בלי לתכנן יותר מדי, אבל גם בלי לסיים תוך חצי שעה או לאכול בעמידה. זה חשוב לא רק כדי שיהיה לנו יותר כיף לצאת לאכול, אלא גם לתעשייה עצמה שחייבת מגוון גדול יותר של אופציות.

לא רק יקר או בפיתה איור: מיכל רוט
לא רק יקר או בפיתה איור: מיכל רוט

3. למי קראת קמצן? | מתן שופן

הכסף שלנו הוא משאב יקר ודווקא משום כך – אני מאחל לנו לשלם יותר על האוכל שלנו. המושג הישראלי כל כך "פראייר" נחקר אפילו באקדמיה, מה שמעיד על נוכחותו המרכזית במדינתנו. חלילה שלא נרגיש שעשו עלינו קופה, כי הרי למה לשלם 60 ש"ח אם אפשר לשלם שקל אחד על עוף שלם? כי זה לא נכון וזה לא צודק. מישהו, בצד השני של המשוואה, משלם את ההפרש במחיר. זהו אינו מחיר הגיוני לחיה שנלקחו ממנה חייה, והדבר בהכרח מעיד על האופן שבו גידלו והאכילו אותה, ומעבר לפן המוסרי גם משפיע על הבריאות שלנו. מדוע לקנות עגבנייה מיובאת אם אחינו החקלאים מציעים לנו בזיעת אפם תוצרת ערבה לחך ולנפש? ליטר שמן זית ב־36 ש"ח? משהו פה בהכרח מעופש. אין צורך להגדיל את סך ההוצאות שלנו בחודש, אלא פשוט לצרוך פחות, בתבונה ובהערכה. קנו פעם אחת ביצים אורגניות במחיר לכאורה מופקע, ותשימו לב שלא תמהרו להכין מוס שוקולד עם שמונה חלמונים. הקניות שלנו, שעליהן להיות מודעות ומושכלות, הן לא רק כדי למלא את המקרר, אלא הן בחירה במי אנחנו תומכים ומה אנחנו מכניסים לגוף.

בחירה במי אנחנו תומכים ומה אנחנו מכניסים לגוף איור: מיכל רוט
בחירה במי אנחנו תומכים ומה אנחנו מכניסים לגוף איור: מיכל רוט

4. צמב"ז לתש"פ | לי גיל

לפני כמה חודשים ישבתי על הבר במסעדה תל אביבית והצצתי למטבח הפתוח. בין ברוסקטה לכוס יין הבחנתי שהטבחים זורקים לפח חלבוני ביצה שנותרו ממנת טרטר, עגבניות שרי יפהפיות שנסחטו מעל טורטליני וליבות זוקיני שקליפותיהן גולפו לתוך סלט. למרות היין והאוכל (שבאמת היו מעולים), הלב שלי התכווץ בצער עם כל מנת טרטר שיצאה מהמטבח.
צמצום בזבוז מזון הוא אחד הנושאים החמים בעולם – אחד מיעדי האו"ם הוא לצמצם ב־50 אחוז את כמויות המזון הנזרקות, ובארץ הנושא זכה השנה ליום מודעות ראשון שכלל פעילויות סקסיות כמו הרצאות טד, סיורי ליקוט, פיקניקים קהילתיים ועוד. בכל זאת, ביום יום אנחנו מבזבזים המון מזון – 2.4 מיליון טונות מזון בשנה בישראל בלבד, ליתר דיוק. אז לשנה הקרובה אני מאחלת לנו שצמצום בזבוז מזון יהיה אחד השיקולים בבניית תפריט במסעדות (שיגישו לנו מוס מחלבונים מיותמים, פודינג לחם משאריות קרואסונים וציר מירקות מכוערים ונתחי בשר לא פופולריים), וגם בבית – שנשכיל לתכנן את הבישולים שלנו מראש, נקנה רק מה שצריך ונחשוב כמה שניות לפני שאנחנו זורקים לפח עגבניות בשלות מדי או גבינה שתאריך התפוגה שלה מתקרב – השקשוקות הכי טובות מתחילות ככה בדיוק.

צמצום בזבוז מזון הוא אחד מיעדי האו"ם איור: מיכל רוט
צמצום בזבוז מזון הוא אחד מיעדי האו"ם איור: מיכל רוט

5. עם בלי ספר | מרב סריג

לו הייתי מבקשת מכם לכתוב את רשימת ספרי הבישול החשובים והטובים שיצאו לאור בעברית, אלה שבאמת אפשר לומר עליהם שהם נכסי צאן ברזל, עמודי התווך, בתרבות והיסטוריית האוכל והבישול שלנו – אילו ספרים היו ברשימה הזאת?
עכשיו דמיינו מצב שבו אתם הולכים לחנות הספרים הקרובה למקום מגוריכם כדי לרכוש ספר או שניים מהרשימה, נעמדים מול מדף ספרי הבישול ונוכחים לראות שכמעט אף ספר מתוכה לא מונח עליו. עצוב, נכון? וזה בדיוק מה שקרה לי לאחרונה, ולא בחנות אחת ולא בשתיים.
בלי להיכנס לסיבות (הרבות ודאי ואולי אף המוצדקות) שהובילו לכך שמדף ספרי הבישול ברשתות הספרים נראה כל כך דל, משעמם ועגום, חשוב בעיניי שבחנויות מעין אלה אפשר יהיה לרכוש בצד הספרות הטרנדית והמסחרית של הרגע גם ספרות איקונית, שאולי תמכור קצת פחות אבל תגרום לכולנו – בטח לדור הצעיר – לצרוך ולעשות קולינריה גם מחר.

6. מהפכה במטבח | יונית נפתלי קו-אל

לאוכל יש המון כוח, הוא מזין אותנו ותומך בנו רגשית בשעות קשות, הוא מאחד משפחות, מקרב לבבות והוא צורת הבילוי המועדפת על רובנו (בבית או בחוץ). אוכל חולש על הפריים טיים ושולט ברשתות החברתיות. יש לאוכל גם כוח שפחות מורגש ביומיום – תעשיית האוכל היא מנוע כלכלי אדיר שמשפיע מהותית על הבריאות שלנו ועל המצב האקולוגי ויש לו תפקיד תרבותי ולאומי. עם הכוח העצום הזה אפשר לחולל מהפכות. בעולם זה כבר מתחיל לקרות: בניו יורק למשל נערכות ארוחות המוניות שבהן שפים מארחים מהגרים ומלמדים אמריקאים ותיקים – דרך הקיבה – איך להפסיק לפחד מזרים; מסעדנים ברחבי ארה"ב מפעילים תוכניות הכשרה מקצועיות לנוער בסיכון ונשים חד הוריות; ובצרפת התאחדו עשרות אופים כדי לגדל ולהציל מהכחדה זני חיטה קדומים. גם אצלנו קורים דברים יפים: שפים מתגייסים תדיר לסיוע לחסרי אמצעים, יש לובי מוצלח של ענף המסעדנות שנלחם בתקנות ממשלתיות דרקוניות, יש העסקה של בעלי מוגבלויות, אבל מהפכה של ממש עדיין אין. הלוואי שהשנה נתחיל להרים יוזמות ארוכות טווח שיחוללו שינוי, כי אם יש משהו שאוכל הוכיח שהוא יודע לעשות זה להגדיל את כמות האושר בעולם.