חיפוש מתקדם

החיים עצמם: המקומות הכי מגניבים בשוק לוינסקי

מקדש דגים וערק, בית מרקחת לעוגיות אמריקאיות מוגזמות ווטרינרית קובנות שחומות ושמנמנות. שוק לוינסקי הוא הרבה יותר מדוכני תבלינים וקטניות. הכירו את המקומות הכי מגניבים באזור
מומלץ לטעום מהכל. סרדינים ממולאים באוזריה | צילום: דניאל לילה
מומלץ לטעום מהכל. סרדינים ממולאים באוזריה | צילום: דניאל לילה

לא משנה אם אתם פודיסטים מצויים, בליינים או “סתם” חובבי שיטוט עירוני, סביר להניח שתסכימו על כך שוק לוינסקי הוא היום אחד האזורים הכי קוליים בתל אביב. יש בו הכל מהכל: דוכני קטניות ומעדניות עם ותק של עשרות שנים לצד ברים, חמארות ובתי אוכל חדשים המגישים מטבחים חובקי עולם. קצת קשה להאמין שלא תמיד הוא היה כזה מגניב. למעשה, האזור הקולינרי-בלייני לא הוקם כשוק פר סה, ושימש בראשיתו כאזור מסחר לתושבי השכונה, שבהמשך ולאורך השנים חווה עליות ומורדות. דווקא אותן מורדות שהפכו את האזור לזול, הן אלו שהצילו את המתחם המסחרי והפכו אותו למה שהוא כיום.

> מה גרם לרושפלד להתחיל למכור מנות ב-10 שקלים?

צעירים שנהרו לאזור כחלק מתהליך הג’נטריפיקציה עזרו לשמר את שוק הקטניות בחיים והפיחו במתחם רוח חדשה בזכות מקומות אישיים, ברים ובתי קפה. וכך, מרחוב שולי שמהווה גיהנום תחבורתי ופנינה רק לחובבי הז׳אנר, הוא הפך ל.. ובכן, עדיין גיהנום תחבורתי, אבל כזה שנולד מחדש עם עסקים צעירים, קהל שדאג לשמר את השוק בחיים גם במהלך ימות השבוע ובליינים שמגיעים לאזור לדרינק של ערב. אם בפעם הבאה שאתם בשוק לוינסקי מתחשק לכם לגוון את שגרת הקניות עם אווירה שונה וטעם קצת אחר, הנה כמה מקומות מגניבים במיוחד ששווה לעצור בהם לקפה, דרינק, נשנוש מתוק על הדרך או ארוחה שלמה.

להשתכר, לשבוע ולשקוע לבטלה נעימה. הסאלוף ובניו | צילום: רונן מלחן
להשתכר, לשבוע ולשקוע לבטלה נעימה. הסאלוף ובניו | צילום: רונן מלחן

ממלכת המתוקים של הדוד סם: סוויט בוקס

כשאומרים ״מאפייה אמריקאית״, עולים לראש בדרך כלל שילוב של בצק עוגיות עם חמאה, גבינה בפחית, תועפות סוכר ומולסות ואנשים שמנים בקלנועיות שקונים את כל זה ביציאה מוולמארט ואז בוחרים בטראמפ. במציאות מדובר במקום חמוד במיוחד, שהחלק האחורי שלו גדול בהרבה מהדלפק הקטן, שזה תמיד סימן טוב במאפייה. הכל כאן מאוד אסתטי ויפה, וקצת קשה לבחור בין כל העוגיות, העוגות, הבבקה הגבוהה והמרשימה והקאפקייקס הקטנים, שבניגוד לקאפקייק סטנדרטי לא נראים כמו גוש יבש וחסר טעם המקושט בבצק סוכר, אלא כתכשיט קטן ויפה, שמתגלה כעשיר וטעים. המקום כולו לבן בוהק, עם אפס אלמנטים צבעוניים, ומה שלוכד את העין הם שלל המאפים והמתוקים בווטרינריה, צלחות ההגשה התלת הקומתיות ומדפי הסינמון רולז שמתמלאים ומתרוקנים לסירוגין.

את כל המתוקים אפשר לקנות בטייק אווי ולאכול על אחד הספסלים הסמוכים או להזמין הביתה קופסת מתוקים גדולה לפי תפריט קבוע מראש. אם מדף מלא פחמימות ושוקולד מבלבל אתכם, נמליץ ללכת המנצחים: עוגיית שוקולד עצומה בטעם חמאת בוטנים המכונה “מונסטר קוקי” ומלאה צ’אנקים של שוקולד וגבשושיות בצק רכות ופאדג’יות כמעט. גם הבראוניז שוקולד-גבינה נהדרים ומגיעים במרקם דחוס ונמס, ואם משאירים אותם מחוץ למקרר למשך כמה שעות מקבלים תענוג מושחת במיוחד שאפשר לאכול בכפית. למי שמתגעגע מאז חנוכה יש גם דונאט של קרמל מלוח ושברי בייגלה, שילוב האהוב על האמריקאים, שכאן בסוויט בוקס מצטיין באיזון ורוגע בכמויות הסוכר, שבארץ המקור עלולות היו להיות קטלניות.

SweetBox [החלוצים 6 תל אביב]

כל הטוב והמוגזם האמריקאי במקום אחד. סוויטבוקס | צילום באדיבות המקום
כל הטוב והמוגזם האמריקאי במקום אחד. סוויטבוקס | צילום באדיבות המקום

לא רק בגלל הקובנה: הסאלוף ובניו

כבר שנים שמאפיית “הסאלוף” של משפחת צוברי היא אחד המקומות הכי שמחים בשוק התקווה, מסוג הדוכנים שכל מי שמגיע לשכונה תוהה איך הם מצליחים לשמור על האופי האותנטי למרות שהקהל כבר מזמן לא כולל רק את חובבי המטבח התימני. הסאלוף ובניו שנפתח לפני כשנתיים בלוינסקי הוא דור ההמשך של דוכן האוכל השמח, והוא מאפשר ליהנות מכל העולמות: גם מקום כיפי להשתכר בו על הבר או בחדר האחורי, גם מחירים זולים, גם אווירה משפחתית ולא מתנשאת, וגם המון בצקים ושמן, שהם אבן הפינה של המטבח התימני. לא סתם מוצגות כאן הקובנות השמנמנות לראווה כאילו מדובר בבולנז׳רי יוקרה.

> ולא רחוק משם יש מעדנייה טבעונית אמריקאית ששווה להכיר

בסניף בלוינסקי הבצקים הם רק חלק מהתפריט, והמקום מתמחה גם בתבשילים ביתיים בשריים או צמחוניים, מרקים (אל תפספסו את מרק הרגל), שקשוקות וחומוס שמכינים לבד. לראייה, במקום יש 12 להבות על הכיריים, אך בכל רגע נתון מונחים עליהן 15 סירים או מחבתות, כולל כמה שמפיקות לחוחים טריים וחמימים בקצב מסחרר. גם אם מגיעים בצהרי אמצע השבוע, האווירה שמחה ומזמנת ישיבה ארוכה תוך ליטוף הבטן השבעה, כאילו אין עבודה לחזור אליה אחרי האוכל. בעצם, בהתחשב בכך שמדובר בצעירים שגרים בדרום העיר, יכול מאוד להיות שזה המצב.

הסאלוף ובניו [נחלת בנימין 80, תל אביב]

מוצגת לראווה כפריט בולנז’רי יקר. קובנה בסאלון ובניו | צילום: רונן מלחן

> הסנדוויצ’ייה החדשה של מעדניית יום טוב בשוק לוינסקי

בזכות האיזון המושלם: גרגר הזהב

למרות שזו “רק” חומוסיה, מדובר במקום חביב במיוחד להעביר בו את הזמן בלי תחושת החופזה שמייצרת באופן טבעי השהייה בחומוסיה. המיקום סופר מרכזי, ממש על פינת לוינסקי והשוק, והמקום מעוצב יותר כמו בית קפה מאשר חומוסיה, אבל עדיין שומר על אותנטיות ולא נראה כאילו הלבישו עליו אופי שונה. החומוס כאן הוא לא מזן המתחכמים, אלא בסיסי וטוב, ואולי רק חלק יותר במרקמו מזה שתטעמו במקומות אחרים (לא נכנסו למטבח, אבל זה מרגיש כאילו משתמשים שם בוויטמיקס לסוגיו כדי ליצור את המרקם ההומוגני המשיי הזה). הפול בצבע עמוק ובטעם עז ותבשילי כמעט והצ׳יפסים זהובים ופריכים, כן, כמו במקדונלדס ובשונה מאוד מגלילי השמן הרופסים שאפשר למצוא ברוב המקומות מאותו הז’אנר. לצד הסלטים הרגילים, פה יש גם מטבוחת חצילים, כרובית מטוגנת וסלט סלק טעים. גם בזמן סרוויס עמוס במיוחד מצליחים לשמור על סטנדרטים, כך שסיכוי אפסי שתיתקלו בכדורי פלאפל נאים באמצע או בצ’יפס במידת עשייה רייר. מעבר לכך המקום מצליח להשרות אווירה של ״אתם מוזמנים להישאר” גם אחרי שהצלחת התרוקנה, ומפעם לפעם מארח תערוכה מתחלפת על הקירות, הופעות ומיני יוזמות פרטיות ומשמחות אווירה.

גרגר הזהב [לוינסקי 30, תל אביב]

חומוסיה עם ערך מוסף. גרגר הזהב | צילום: יואב פלי
חומוסיה עם ערך מוסף. גרגר הזהב | צילום: יואב פלי

מקדש האניס והדגים: פימפנלה

אם יש משהו שחסר במטבח הישראלי אלו מקומות שמתמחים בדברים. כל שווארמייה תציע גם שניצל ובכל מסעדה יהיו חציל או כרובית בטחינה לצד פסטה. פימפנלה, שבולט למרחק בצבעו הירוק בהיר, מציע סוף סוף התמקדות בתחום מסוים ואפילו די נועז: ערק ודגים, דגים וערק. בכל מקום שהוא לא שוק לוינסקי מדובר במתכון לסגירה מהירה של העסק. כאן מדובר בחלק משפת השוק שמשלימה את ההיצע הקולינרי שנמכר מסביב ומגובה באלכוהול ואווירת בר שמחה. יש כאן מעל 100 סוגי אניס (נסו את “רמאללה לבן” הפלסטיני) מכמעט כל נקודה במזרח התיכון: מטורקיה דרך לבנון וסוריה, ירדן ופלסטין. חלק מהמשקאות מהווים ככל הנראה את הקשר הדיפלומטי היחיד עם הארצות השכנות, והאמת שערק הוא מתווך הרבה יותר טוב למזרח תיכון חדש מאשר עוד שליח אמריקני. את האניסים מלווה תפריט אוכל מבטיח, הכולל גרסאות משודרגות ומפנקות לאוכל של חמארות: איקרה, עלי גפן, כרובית בתנור וצ׳יפס לצד מנות יותר עדכניות כמו קרפצ׳יו מוסר וקלמארי עם סלט שומר, אורוגולה ותפוז.

לא סתם בחרו בפימפנלה לחבר בין אניס לדג. מסתבר שהשילוב עובד מעולה. כדי ליהנות מכל הטוב הזה אל תפספסו את מנת המטיאס השמן, שמגיע בכמות נדיבה לצד תפוח אדמה שלם אפוי, שמנת חמוצה, בצל ירוק וביצה קשה. זו מנה שיכולה בקלות לסחוב איתה עוד שתי כוסות ערק, והאמת היא שאין שום סיבה להתאפק. למרות שמדובר במקום יותר ברי ממסעדתי, האווירה רגועה ומשוחררת, אין קוד לבוש ואפשר להגיע גם עם פיג’מה, אין לחץ, ולא פחות חשוב מזה – אין מלצרים שיחכו לרגע שבו תהיו בפה מלא כדי לשאול אם טעים.

פימפנלה [נחלת בנימין 115, תל אביב]

נמצא השילוב המושלם. פימפנלה | צילום: עדי אביכזר
נמצא השילוב המושלם. פימפנלה | צילום: עדי אביכזר

נושאת הדגל: אוזריה

לא סתם האוזריה היא אחד המקומות היותר עמוסים בשוק בשעות הערב. מדובר ביישום מדויק של המונח הכל כך שחוק “מסעדת שוק”‘, ולא על ידי קלישאות דוגמת ארגזי ירקות על הקירות וצנצנות כבושים על המדפים, אלא באמצעות השתקפות אמיתית של השוק שבתוכו היא נמצאת. במקרה הזה מדובר במטבח ים תיכוני עם נטייה ברורה לכיוון הבלקן והרבה דגים ופירות ים. חלק מחומרי הגלם מגיעים מהסביבה והמנות הן בהשראת טורקיה, יוון, רומניה ואיטליה, בביצוע מודרני ומעודכן אבל נטול טרחנות דוגמת שמות תואר שמוצמדים לכל מנה ורכיב בתפריט. לצד איקרא מצוינת, קלמארי מטוגנים, צזיקי, טוסט עם קרם שקדים יווני ומולים באוזו, תמצאו כאן רביולי סלק, בוראטה טרייה ועגבניות, פסטה שחורה מדיו עם עגבניות, סרדינים, אריסה וריקוטה הום מייד וגם צלחת של טרטר שייטל וצלפים. זהו רק מדגם מייצג מהתפריט, והיות שמדובר במנות קטנות-בינוניות, מומלץ למלא את השולחן ולטעום מהכל. למרות הייצוג הגדול של שוהי הים, גם לטבעונים יש מה לאכול כאן. דוגמה טובה היא הנקניקייה הטבעונית, שמורכבת מדוקסל פטריות שזולף לתוך גליל כרישה שנצרב על הגריל. כאלו הן גם שאר המנות – יצירתיות אבל לא מסובכות, ובעיקר לא לוקחות את עצמן ברצינות גדולה מדי.

> רוצים להכין בבית? השגנו את המתכון למולים באוזו של האוזריה

הקהל אקלקטי, וההטרוגניות הזאת עובדת נהדר בזכות האווירה הזרוקה לכאורה אך נהנתנית. מדי פעם מציעים הברמנים והמלצרים צ’ייסרים, גם אם השעה שלוש בצהריים. וכך, בין אדי אלכוהול, קרקוש צלחות וביסים קטנים שעוברים מיד לפה, כיף לראות איך הצפיפות המושמצת של שוק לוינסקי, זאת שכופה אינטימיות שאינה תמיד נעימה ברחוב, מתרגמת כאן לאינטימיות חיובית ולתחושת “כל ישראל בלוינסקי חברים”.

אוזריה [מטלון 44, תל אביב]

מולים באוזו של אוזריה | צילום: דניאל לילה
נושאת הדגל. מולים באוזו של אוזריה | צילום: דניאל לילה
תגובות

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *