אפי בארץ התמנונים

תצלומים באדיבות אפי אלאלוף
תצלומים באדיבות אפי אלאלוף

אחרי שהקים וסגר מסעדות מצא אפי אלאפלוף (ג'אקו") את האיזון הנכון: למכור תמנונים למקסיקנים ולנהל מסעדות בישראל

27 במרץ 2017

"קבל קצת פרופורציות: בישראל אוכלים בשנה חמישה טונות של תמנונים. אני מוכר בשנה 420 טונות של תמנונים. בישראל יעברו יותר מ-80 שנה עד שיאכלו את הכמות הזאת. אני בעסק הזה כמה שנים טובות ואני מומחה לתמנונים. אפשר להגיד שהתאהבתי בחיה הזאת", כך מספר סוחר התמנונים אפי אלאלוף, הבעלים של רשת "ג'אקו" לדגים ופירות ים, שאומר שאפשר לחלק את החיים המקצועיים שלו לשני חלקים – "לפני ואחרי הפיגועים".
בחודש מרץ 2002, סמוך ל-2:00 אחרי חצות קפץ מחבל מגשר בית מעריב ותקף ברובה וברימונים את היושבים במסעדת "סי פוד מרקט", בבעלותו של אלאלוף בתל אביב. בהתקפה נהרגו 3 בני אדם ועשרות נפצעו. "הייתי בדיוק בפתחה של המסעדה כשהמחבל התחיל לירות התחבאנו רוית רעייתי ואני מאחורי העמוד וכך ניצלנו. שלושה אנשים נהרגו, ו-35 נפצעו. בין ההרוגים – חבר מאוד טוב שלי שבא לבקר אותי ממקסיקו". אלאלוף ידע עליות ומורדות בחייו העיסקיים בגלל מלחמות, פיגועים וגם סתם הזרמת שפכים לים. "שנה אחרי הפיגוע הזרימו את הביוב מהשפד"ן לים, ומשרד הבריאות יצא בהנחייה גורפת שאסור לאכול דגים. ממסעדה של מיליון ירדתי ל-200,000 בחודש".

תותחים מאחורי המסעדה
אלאלוף היה גם הבעלים של בית קפה בנווה צדק, בר פירות הים – מסעדת "וונגולי" בתל אביב, חברה לשיווק דגים ושמונה סניפים של ג'אקו. "עד הפיגוע הרווחתי הרבה מאוד כסף, ואחריו באו המכות הכספיות והחובות, אבל מלחמת לבנון השנייה הפילה אותי סופית: פתחתי סניף של ג'אקו בצומת הגושרים (ליד מסעדות נחלים ופוקאצ'ה בר). כמה חודשים אחרי הפתיחה התחילה מלחמת לבנון, והצבא הציב סוללת תותחים מאחורי המסעדה. כשנסתיימה המלחמה נאלצתי לסגור והפסדתי, סתם ככה, 600,000 דולר".
"הרגשתי שאני חייב שינוי, ואז חבר שלי ממקסיקו התקשר אלי והציע שנפגש בניו יורק. אמרתי: 'מתאים לי'. כשהגענו לנתב"ג, רוית ואני, התברר שתוקף הויזה של רוית לארה"ב פג. מהשדה התקשרתי לסוכנות הנסיעות וביקשתי את הטיסה הראשונה שיוצאת מפה לעולם – רק לצאת, רק לנשום. יצא שהיתה טיסה למקסיקו, וכך אחרי שעתיים, כבר היינו במטוס. ככה הגעתי למקסיקו. הודעתי לחבר שלי שאני לא מגיע והוא חיכה לי במקסיקו. הגעתי לשם, נשארתי לחודש. אחרי שבועיים הבאתי את שני שני הילדים הגדולים שלי – קובי וגל, וטיילנו שם. נשארתי לשנים".

ג'אקו האגדי מבקר את בנו במקסיקו
ג'אקו האגדי מבקר את בנו במקסיקו

אפי, הבן של ג'אקו הדייג מחיפה, הגיע למקסיקו עוד בשנת 1991 ומאז התמיד בביקורים שם. "בשנת 1991 היכרתי את רוית (מ"האחיות יוספי") ומיד יצאתי למקסיקו. אחרי יומיים הבנתי שאני לא יכול בלעדיה. התקשרתי, לקח לי קצת זמן לשכנע אותה, הפניתי אותה לסוכנות נסיעות בככר המדינה והיא קטעה את חייה והצטרפה אלי כעבור יומיים. מאז אנחנו ביחד וחובקים שלושה ילדים".
אבל השינוי ביעד הטיסה שינה את חייו. "בשנים שהייתי במקסיקו שילמתי מעל 10 מיליון שקלים חובות לספקים ובנקים. לא הגעתי עם אף אחד להליך משפטי, אפילו לא עם בנקים. ל'טיב טעם' הייתי חייב מאות אלפי שנים וגם אותם שילמתי. גם היום טיב טעם' היא ספק מרכזי שלי".

אפי ורווית. צילום: אילן גור
אפי ורווית. צילום: אילן גור

האוצרות של קמפצ'ה
"מפה לשם, בא לי רעיון לפתוח סי פוד מרקט ענק במקסיקו סיטי. מצאנו לוקיישן, חלל ענק, ואז ביקשתי מהחבר שלי שיקח אותי לשוק הסיטונאי של הדגים. הגעתי ונדהמתי. מדובר על משהו בסדר גודל של עיר, רמת השרון נניח. מאות מחסנים וקונטיינרים מלאים דגים וחיות ים. היהודים המקסיקנים לא מעזים להתקרב, כי השוק נמצא באזור של שכונת פשע ואנשים חוששים. הגעתי לשם עם השותף שלי, יהודי מקסיקני וגם הוא נכנס לחרדות. התחלנו להסתובב. ואז ראיתי פילה של שפמנון שמוכרים במחירים גבוהים יחסית למה שאני מכיר. יש לי חבר בוייטנאם שמתעסק בזה. התקשרתי וביררתי מחירים. השיחה הזאת הובילה אותי להתחיל לייבא דגים למקסיקו בעיקר מהמזרח. ככה נכנסתי לעניניים של סחר הדגים וזה נמשך כמה שנים. הרווחתי יופי".

"בינתיים התחילה לנו תחרות ביבוא, והיה פחות משתלם לייבא. חשבתי על כיוון אחר וגיליתי דג ממשפחת הפלמידה – סוג של פלמידה לבנה, שאחוזי השומן שלו הן גבוהים במיוחד. למקסיקו סיטי אין ים אבל רוב הדגים מגיעים מדיג מקומי. לדעתי, יש להם את רצועת החוף הכי ארוכה בעולם. מקסיקו בנויה מ-32 מדינות, ושמעתי שבמדינת קמפצ'ה ליד יוקטן, לחוף מפרץ מקסיקו, יש דגים כאלה. עליתי על מטוס וטסתי לשם. זה סוף העולם, אפילו היהודים לא הגיעו לכאן. אפילו קרטל הפשע לא נמצא כאן כי אין ממי לגנוב. בגלל זה האנשים מקסימים והפשע שואף לאפס. הסתובבתי בחופים, ולמזלי הגעתי בעונת הדיג של התמנונים שנמשכת בין אוגוסט לדצמבר. בשאר עונות השנה התמנונים מתרבים ואסור לצוד אותם. מי שתופסים אותו הולך לכלא. אבל ב-1 באוגוסט מתחילה העונה ואלפי דייגים יוצאים אל הים בהפנינג ענק".

650_500_tmnoon11

כמו פלאפל
"התחלתי לחקור את התמנון. כמה תמנונים הכרתי קודם מהארץ? מדי פעם הדייגים היו מביאים איזה תמנון. במקסיקו אלה תמנונים קטנים יחסית במשקל ממוצע של קילו וחצי, אבל בכמות גדולה. הבנתי שיש פוטנציאל בתמנונים והחלטתי ללמוד את כל הנושא. יש שם איזו לגונה מאוד גדולה שהמים בה רדודים לאורך כמה מיילים, כך שהמים חמימים והתמנונים גדלים שם יפה. יש שם קבוצות של דייגים שנקראות "קוואפרטיבס", בראש כל קואופרטיבס עומד נשיא והוא למעשה סוגר עם סוחרי הדגים את המחירים והכמויות, רק בקמפצ'ה וביוקטן יש מאות קואופרטיבים. כבר לפני כן היו לי יחסים טובים עם רשת "וולמרט" במקסיקו (המונה כ-2500 סניפים). בין היתר מכרתי להם שפמנונים ופילה מושט מסין. התקשרתי לקניין, בררתי מחירים והתחייבתי להוריד להם מחירים ב-30%. הם הסכימו ובעונה הבאה כבר העברתי להם תמנונים".

"אתה נוסע שעות ונכנס לכל מיני כפרים. הגעתי ממש למקומות הזויים. הגעתי לכפר עם מונית שזה בעצם תלת אופן ואמרתי לנהג שיקח אותי למקום של עוף בגריל כי זה מה שאני אוהב. התחלנו לדבר והוא סיפר לי שהכפר מאוד ידוע בעולם בזכות מנהג מיוחד: אחרי שלוש שנים הם מוציאים את השלדים של המתים, ושמים את הגולגלות בואזה על הקבר. שאלתי אם הוא רציני וכשהשיב שכן, יצאנו יחד לראות את הגוגולת של הסבא שלו. אפילו צילמתי אותו עם הגולגולת.
"הדייג יוצא לים בסירה רעועה, יושב שעות במים ובסוף תופס תמנון. הוא הורג אותו ומשרה במים. לתמנון יש תכונה שבגלל הטראומה הוא סופג הרבה מים. כעבור 24 שעות הוא מקבל תמנון כבד ב- 10%, אחר יומיים עוד עשרה אחוז. כמובן שזה לא באמת, וכשאתה מבשל יוצא לך נטו הרבה פחות. כל תמנון מבשלים במים רותחים לפחות 20 דקות, תלוי בגודל. אחר כך אפשר לעשות ממנו קרפצ'ו, מבושל, על הגריל, או איך שבא – במקסיקו זה כמו פלאפל. אגב, אלו תמנונים שלא צריך לדפוק לפני הבישול."

השלל.
השלל.



חצי פה, חצי שם
"ככה החיים שלי מתנהלים בין ישראל למקסיקו. לקראת אוגוסט אני נוסע שוב למכור תמנונים. אני מאוד אוהב את ישראל, לכן גם חזרתי, אבל אני חושב שאם אתה לא הייטקיסט ואין לך מספיק השכלה, טוב שיש לך גם עסקים בחו"ל. להיות עצמאי בארץ מאוד קשה. המדינה קטנה, התחרות עצומה וההוצאות השוטפות במסעדה גבוהות. תמיד רציתי לחזור, עכשיו אני חצי פה חצי שם. הבן שלי אפילו נולד במקסיקו. בזכות התמנונים מצאתי את האיזון, אלוהים שלח אותי לשם".