סבתא בישלה גורמה

24 קשישים נפגשו עם מיטב השפים בארץ. התוצאות מחכות בין הדפים של ספר מרגש שכל הכנסותיו מוקדשות לסיוע לניצולים

  • הילה אלפרט ופרידה הדר. צילום: איתיאל ציון.
    הילה אלפרט ופרידה הדר. צילום: איתיאל ציון.
  • סוניה טופל ואייל שני. צילומים: שחר פליישמן
    סוניה טופל ואייל שני. צילומים: שחר פליישמן
24 באפריל 2019

לפני כשש שנים הגיעה אסתר רוסק בת ה-85 למטבח של מסעדת "רוקח ים" בנמל תל אביב. היא חגרה סינר והצטרפה לשף אייל לביא. למעשה היה זה הוא שהצטרף אליה ולמד ממנה להכין רגל קרושה. במשך שלוש השעות שהם בילו יחד אסתר סיפרה לו על העיר ריפין בפולין שבה גדלה ועל הימים שבהם היתה חלק מהצוות שפיתח את רובה העוזי הישראלי.

בערך באותה תקופה הגיעה למטבח של מסעדת "לומינה" במלון קרלטון תל אביב רחל מנהיים בת ה-87 וישר החלה לעבוד: היא קצצה ירקות וניקתה דגים, העמידה ציר רותח על הכיריים ותיבלה. השף מאיר אדוני התבונן בסקרנות של ילד בידיים הקמוטות של רחל, שגלגלו את בשר הקרפיון הטחון לקציצות והחליקו אותו לתוך הציר המבעבע. הוא הגיש לה ירקות, קצץ עשבי תיבול, הקשיב או רק עמד והתבונן וחיכה שהיא תגיש לו כף לטעימה — ככה, ישר לתוך הפה, כשהוא עוצם עיניים ונאנח מעונג. האנחה לא היתה מחוות נימוסין — שבוע אחרי המפגש רחל הוזמנה ל"לומינה" עם המשפחה כדי לחגוג את השקתה של מנת דג הנושאת את שמה של רחל ונולדה בהשראת הגפילטע שלה.

שני המפגשים הללו היו חלק מפרוייקט נפלא שיזמה תמי שכנאי, מייסדת עמותת "קבוצת שורשים". שכנאי, סוג של בולדוזר אנושי רוחש כוונות טובות, החלה לפני 16 שנה באיסוף מצרכי מזון לחג עבור קשישים בתל אביב וחלוקתם לקראת החגים. תחילה עשתה זאת מהדירה שלה בעזרת כמה חברים; היום מעורבים בפעילות מאות מתנדבים וגם עיריית תל אביב בתמונה. מדי שנה תמי והמתנדבים דואגים לאיסוף המצרכים, אריזתם ושינועם אל למעלה מאלף קשישים. לכל ארגז משודכים זר פרחים ומתנדב שעוזר לסדר הכל במקום, מאחל חג שמח ויושב לשמוע קצת סיפורים. "המתנדבים חוזרים נרגשים: הם מגיעים לבתים של אנשים שנושאים זכרונות מזמנים שהעולם נראה אחרת לגמרי. יש כל כך הרבה מה לשמוע וללמוד מהם ושני הצדדים פשוט נהנים מהדיאלוג," מספרת תמי.

לפני שנה היא החליטה ליצור עוד נדבך לפרוייקט המרגש: "במקום רק למלא את החסר נתרכז בנכסים שיש לאותם קשישים ובדברים שאפשר ללמוד מהם." החיבור לקולינריה נולד אחרי שתמי קראה על מאמות מבשלות בדרום, שהופכות את הניסיון שלהם כעקרות בית לעסק רווחי, ואז הפרוייקט החל להתגלגל "במהירות מטורפת". כל צורך שצץ נענה בתוך דקות: גלי וולצקי (עורכת האוכל של "טיים אאוט" ואנשי משרד הפרסום "מקאן", שליוו את הפרוייקט מיומו הראשון, נרתמו מייד למשימה. 24 קשישים בשלנים (רובם ניצולי שואה) שודכו לשפים המובילים בישראל ובישלו איתם יחד במטבחי המסעדות. המפגשים נפרשו על פני שלושה חודשים (אוגוסט, אוקטובר ונובמבר) ואחרי כל מפגש המנות המקוריות וגרסאות השף נמכרו על ידי הקשישים בדוכן ששוק האיכרים בנמל נידב לטובת העניין.

הפרוייקט תועד בהתנדבות בידי כמה צלמים ובימים אלה הוא נכרך לספר, המאגד את המתכונים של הקשישים לצד אלה שהשפים יצרו בהשראתם. תמצאו שם מאכלים מסורתיים מבולגריה, רומניה, פולין ואיטליה, שרק מחכים להמשיך את המסע שלהם, וכמובן תמונות וסיפורים מרגשים. המתכונים נכתבו "בסגנון סבתות", כך שלפעמים חסרים כמויות או הסברים מדויקים. בחרנו ב-4 מתכונים והשלמנו את החוסרים כדי שתוכלו לשחזר את הקסם בבית.

נכון לעכשיו כל העותקים מהספר אזלו. ניתן לסייע לקבוצת שורשים באמצעות תרומות או סיוע באריזת וחלוקת חבילות מזון. לכל הפרטים.

למתכונים מתוך הספר:

‎באחש — אורז בוכרי עם קורקבנים וכבד של תמרה אהרוניקציצות דגים של רחל דייןקיגל של אייל שניקוגל אטריות מתוק של סוניה טופל

רשת של עושי טוב

"אחרי כל מפגש בין בשלן קשיש לשף יצאתי מהמסעדה והרגשתי שאני הולכת כמה סנטימטרים מעל האדמה," מספרת תמי שכנאי. "הפרוייקט הזה היה קסום לכל אורכוהרבה אנשים טובים התגייסו וליוו אותו ובשלב מסוים אפילו אונסק"ו תרמו. התרומה של אונסק"ו מעידה על ההבנה כי קולינריה היא מורשת אנושית חשובה והפרוייקט עוזר להגן עליה. לתורמים הצטרפו גם מכון שמעון ויזנטל ופעילים רבים וטובים כאן בארץ: גלי וולצקי שכתבה את הטקסטים וסייעה בהפקה, אלינוער רבין שערכה, סטודיו ציפורה עוזיאל שהיה אמון על העיצוב והעריכה גרפית, שלי פריצקר שהיתה אחראית לתחקיר, הקרן לרווחת ניצולי השואה שאיתרה את הקשישים הבשלנים ועוד רבים שהסיעותיאמו וסייעו."