פותחים שולחן עם רותם ליברזון: טיפים ממומחי האירוח

אורז אדום עם זרשק וזעפרן של רותם ליברזון. צילום: דניאל לילה
אורז אדום עם זרשק וזעפרן של רותם ליברזון. צילום: דניאל לילה

רותם ליברזון, שפית ובעלת הבלוג "טיפול בבישול", מאמא פרסייה שמחברת בין הבישול לטיפול, בעצמה ובסובבים

12 בספטמבר 2017

ערב החג מתקרב בצעדי ענק ואתם עדיין לא מוכנים נפשית לאירוח של 25 דודים ובני משפחה קרובים-רחוקים? בדיוק עבורכם פנינו לנבחרת של מומחי אירוח, כאלה שיארחו אתכם גם בהתראה של חמש דקות ויגרמו לזה להראות קל להכעיס, כדי לסחוט מהם את כל הסודות, הטיפים וקיצורי הדרך שלהם לאירוח. מה הם מחביאים במזווה ובמקפיא? מה שובר הקרח האולטימטיבי שלהם? מהי המנה המנצחת שלהם ומה הדבר שהם הכי פחות אוהבים באירוח?

המארחת: רותם ליברזון, שפית, מחברת ספרי בישול ובעלת הבלוג "טיפול בבישול" שמשקף את החיבור המודע והמעניין שהיא עושה בין המטבח לטיפול שלה בעצמה ובסובבים אותה.

מקסימום אורחים: 64 אורחים, לפני 7 שנים בערך. הצד הפרסי של המשפחה שלנו מונה 10 אחים ואחיות, אז לכבוד המאורע פינינו את כל הסלון ופרסנו שולחנות לאורך כל הבית. מיותר לציין שהעמדתי סירי ענק, כמו מאמא פרסיה טובה.

מחברת את המשפחה באמצעות אוכל. רותם וביתה הגר.
מחברת את המשפחה באמצעות אוכל. רותם וביתה הגר.

למה אנחנו רוצים להתארח אצל רותם?

זיכרונות מהמטבח הפרסי של סבתה, חוויות שאספה במסעדות במנהטן, טכניקה שספגה בבית ספר לבישול, חכמת חיים אימהית, הומור ואסתטיקה — מכל אלה רוקחת רותם תבשילים שכיף לחזור אליהם שוב ושוב. יש לנו חיבה בלתי מוסברת לסירים גדולים, לתבשילים מנחמים ובכלל, למטבח הפרסי. הכי מתחשק לנו לשבת על השיש כשרותם קוצצת (מלא) ירק, לטעום מאחד התבשילים המהבילים על הגז ישר מהסיר ובעיקר לארוז לעצמנו מכל הטוב הזה הביתה, כי הרי תמיד יש יותר מידי.

ככה אני אוהבת לארח

נולדתי סבתא פרסייה, אולי בגלל שבצעירותי ביליתי הרבה עם סבתא שלי, והושפעתי ממנה ומההתנהלות שלה. בדיוק מהסיבה הזו זה נורא קשה לי לבשל בסירים קטנים – אין סיכוי שאני מניחה על הגז סיר לפחות מ-10 סועדים, אז חגים לא מלחיצים אותי. באופן מפתיע, למרות שאנחנו רק 5 נפשות בבית, לא יוצא לי לזרוק אוכל לפח: תמיד מישהו מגיע – חברות של הבנות או בני משפחה.

מנת הג'וקר שלי

האורז הפרסי שלי, ללא ספק, תמיד גונב את ההצגה (בשולחן וגם באינסטגרם). מעבר לזה שהוא בנוי מכל מיני שכבות וטעמים – הוא אירוע מרכזי בשולחן החג. אני תמיד הופכת אותו מול האורחים, וכולם עוצרים את נשימתם עד שאני מרימה את הסיר והאורז מתגלה במלוא הדרו: עשיר, מקושט, חגיגי וטעים.

זה לא רק אורז, זה שואו שלם. האורז הפרסי המפורסם של רותם.
זה לא רק אורז, זה שואו שלם. האורז הפרסי המפורסם של רותם.

כוננות אירוח

במזווה יש לי תמיד כמה ק"ג של אורז, זה ברור. במקפיא אני מחזיקה דגנים וקטניות מושרות ומבושלות, ובמקרר יש לי תמיד ערימות של ירקות טריים ומגירה שכולה מוקדשת לירק: לא תתפסו אותי בלי כמה צרורות טריים של נענע, פטרוזיליה או כוסברה. כשאני רוצה לתקתק סלט משגע אני קוצצת הרבה ירק, מוסיפה פנימה קטניות וזה הכל.

הטיפ שלי לאירוח

  1. לכו על בופה בערבי חג, בניגוד לארוחות שישי, אני לא אוהבת לשים אוכל על השולחן. את כל המנות והשפע אני אוהבת לסדר על מזנון נפרד, מקביל לשולחן הישיבה. כך אני יכולה להשקיע בסידור השולחן עם פרחים ומפות, והארוחים לא צריכים להעביר את כל הארוחה בבקשות אחד לשני או להתבאס על המקום הלא אסטרטגי לו הם זכו. באופן הזה כל אחד יכול לקום מתי שנוח לו, לסדר לו את האוכל שהוא אוהב בצלחת ולא לחוש לחץ. הבופה יוצר אווירה יותר קלילה ופחות מחייבת, יש יותר "סמול-טוק" סביב הבופה, יש תנועה. זה גם מוריד לחץ ממני: אני לא צריכה להגיש לאף אחד וכך אני יכולה לשבת ולאכול עם האורחים שלי.
  2. כמעט כל תבשיל משתפר אחרי לילה במקרר יום (או אפילו יומיים) לפני אני כבר מכינה את המרק, את כל התבשילים והמנות האחרונות. ליום האירוח עצמו אני משאירה רק את הסלטים ואת האורז. גם את השולחן אני נוהגת לערוך יום לפני – כדאי להשאיר כמה שפחות משימות ליום עצמו.

שומרים על אווירה טובה

ערב חג זה תמיד זמן לחוץ – אני מגדירה אותו כ"שיא של המשפחתולוגיה". כדי להוריד קצת מהלחץ אני אוהבת לשלב ולהזמין לא רק בני משפחה. אם למשל יש לנו זוג חברים טובים שאין להם איפה לעשות את החג, חברים של הילדים, חייל בודד מהבסיס של הבן – זה תמיד מקליל את האווירה.
מעבר לכך, אני מאמינה שהמארחים הם אלה שמכתיבים את האווירה בערב החג: קבלו את הארוחים שלכם בפנים מוארות ושמחות, עם חיבוקים ונשיקות, שירגישו כמה כיף לכם שהם הגיעו. לא לחכות לשולחן האוכל כדי למזוג כוס יין והעיקר- לא להכתיב את הלו"ז של הערב בנוקשות, תנו לזה לזרום. גם אם לא תצוו על כולם לשבת בשולחן האוכל ולאכול מרק – זה כנראה יקרה מעצמו, בקצב שלו.

האצלת סמכויות

אני לא אתן לאף אחד (כמעט) לבשל כלום: בטח שלא מנה בשרית, אשתדל לקבל יותר עזרה ב"קצוות": מנות ראשונות, סלטים ומנות אחרונות.

מה אני נוהגת להביא

אני מכבדת את מי שמארח ולא מתערבת לו באוכל – אם לא ביקשו ממני מנה ספיציפית, אשתדל לעזור גם כן בקצוות, עם סלט או מנה אחרונה.

פחות אוהבת בלארח

בכנות, אני ממש לא אוהבת לקצוץ בצל ושום – אני תמיד דומעת.