חיפוש מתקדם

שוק במידות גדולות

כדי לקנות בשוק הסיטונאי בצריפין, חייבים להשכים קום, לדעת להתחמק ממלגזות שועטות, לסחוב ארגזים ולהתעלם ממבטים מתנשאים. וכן, זה שווה את המאמץ
שווה את המאמץ. השוק הסיטונאי בצריפין
שווה את המאמץ. השוק הסיטונאי בצריפין

“אתם מסתכלים על שוק גוסס,” מקדם אותנו ותיק סוחרי השוק הסיטונאי נעים עמרם (שכולם כאן קוראים לו העיראקי). “פעם הייתי מעמיס שיירות של משאיות. היום אני מוכר בארגזים, בסוף עוד נידרדר לשקיות.” חרף התחזית הקודרת השוק שוקק חיים: מלגזות שועטות בין ההאנגרים, מגדלי ארגזים מתגבהים ונעלמים, משאיות וטנדרים ברֶבֶרס תמידי וגברים (רק גברים) טרוטי עיניים בוחנים, ממששים ומעמיסים סחורה ושותים ליטרים של קפה שחור.
השוק הסיטונאי של המרכז (יש גם שווקים בירושלים ובחיפה) החל את דרכו בשנת 1952 ברחוב צ’לנוב בתל אביב. בשנים הראשונות הסחורות נמכרו במכירה פומבית רועשת. כשההמולה והלכלוך נמאסו על השכנים והעירייה, השוק הועתק לשטח פתוח ברחוב החשמונאים, עד שב-2006 מחירי הנדל”ן המאמירים דחקו את השוק מהעיר הגדולה.
הסוחרים דווקא מחבבים את המיקום החדש, המסודר והמרווח בצריפין, אבל לא מפסיקים להתגעגע למאפיית “לחמים”, השכנה מפעם (חלק מהם עדיין נוסעים אליה בתחילת הלילה להצטייד), ובעיקר להיקפי העבודה לפני שהצטמצמו. איש מן הסוחרים אינו מאשים את המיקום החדש בדעיכת המכירות. האצבע מופנית לרשתות השיווק: “כל סופרמרקט חדש שקם ממית את מה שיש סביבו ברדיוס של 4 קילומטרים – ירקנים, חנויות מכולת ואפילו שווקים,” מתלונן רפי מזרחי, יו”ר ועד סוחרי שוק הכרמל שפגשנו בצריפין. “הרשתות רוכשות ישירות מהמגדלים ויוצרות בועה של מחירים – בא להן, הן מוכרות בצל בחצי שקל לקילו, אפילו שיש מחסור וכולם משלמים פי שלושה. להן אין בעיה לספוג את הפער – הן פשוט מעלות מחירים של מוצר אחר, אבל הירקנים והבסטיונרים גוססים.”
השינוי שמתאר מזרחי לא מזיק רק לסיטונאים, הוא משפיע על כולנו. לפני פחות מעשור מחירי הירקות והפירות נקבעו במהלך המסחר הסיטונאי הלילי שהתנהל לפי עקרונות של היצע, ביקוש ואיכות. עם כניסתן של הרשתות כקנייניות עצמאיות כללי המשחק השתנו. האיכות והכמויות של הפירות והירקות כבר לא קובעים את המחירים; הם נקבעים משיקולים של משחקי קידום מכירות ומצב המלאי בחדרי האחסון של הרשתות הגדולות.

שף ניק צוק (מימין) ואבי שטייניץ טועמים את הסחורה בדוכן של רבין
שף ניק צוק (מימין) ואבי שטייניץ טועמים את הסחורה בדוכן של רבין

ועכשיו לחדשות הטובות: עם הירידה בהיקף הפעילות בשוק יש יותר נכונות למכור לקונים פרטיים, ואלה מתחילים להגיע וליהנות מסגולותיו: פירות וירקות טריים-טריים במחירי רצפה. גייסנו שני מדריכים מנוסים – שף אבי שטייניץ, קונה ותיק, ושף ניר צוק שמצייד את המסעדות שלו רק בצריפין והוא גם בנו של חקלאי העובד שנים עם סוחרי השוק – והם עזרו לנו לגלות מי יקבל אתכם בברכה ואיפה כדאי לקנות מה. להלן המסקנות:

הבוטיק
אצל יואל ירוקים (ביתן 49) תמצאו חסות, תרד, חמציצים, מנגולד, בק צ’וי, עשבי תיבול סטנדרטיים ומיוחדים וגם ירקות בוטיק כמו פלפלים מיניאטוריים או עגבניות שרי מעניינות.

המתוק
בפרי ארצנו (ביתנים 57, 58) תזכו ליחס חם ותמצאו בעיקר פירות איכותיים. בביקורנו ראינו תפוחים מזן פינק ליידי שגדלים בארץ תחת השם אסתי, אגסים, בננות ופירות הדר. בקיץ יש מגוון גדול ואיכותי של ענבים.

קשה להשגה
רבין מ“אמצע השוק” (ביתן 40) לא משתגע על קונים פרטיים, אבל מי שמסתדר עם קצת אנטיפטיות ימצא כאן הכל ובאיכות מעולה: ירקות ופירות החל בבסיסיים ביותר ועד ערמונים מסין או אננס שגודל בארץ. כדאי לקנות שק ענק של תפוחי אדמה שנקטפים ממש עכשיו (יש מבחר גדול של זנים) ויישמרו כמה חודשים בתנאי אחסון נכונים.

טיפ שטייניץ לאחסון נכון של תפוחי אדמה

  • תפוחי אדמה רק לצד תפוחי אדמה – הנוהג לשכן אותם לצד בצל אינו מומלץ – הבצל יגרום להנבטה וריקבון.
  • במקום קריר ומוצל – במקרר העמילן האצור בהם הופך לסוכר ומרקמם למימי; במקום חמים הם נרקבים.
  • בכלי פתוח בחדר מאוורר ולא בשקיות או בקופסאות סגורות.

העיראקי
נעים עמרם ובנו תומר האדיבים מ“יבולי ישראל” (ביתן 38) מוכרים מגוון משתנה של ירקות ופירות באיכות טובה. אצלם תוכלו לגלות זנים חדשים שעמרם אוהב לנסות – תטעמו את המלון הבוכרי, שקליפתו ירוקה מחוספסת וקשה כאבן ותוכו כתום ומתוק ועוד רגע נגמרת עונתו.

אננס כחול-לבן
בארץ מגדלים אננס בחממות כבר עשרות שנים, ועדיין רבים מן האננסים בשווקים מיובאים ועוברים תהליך חיטוי שמעורבים בו חומרי הדברה חזקים. מי שמעדיף להימנע מהם כדאי שידבק באננס המקומי שגדל כמעט ללא חומרי הדברה. איך תבדילו ביניהם? המיובא גדול יותר ונטול ציצית ראש, שכן משרד החקלאות מחייב את היבואנים לקטום את רובה מחשש שהיא נושאת טפילים ומחלות.

בשוק התנהג כסיטונאי
מתי לבוא? אפשר להגיע מ-22:00, אבל כשהשוק הומה חקלאים וקונים מסחריים לסוחרים אין זמן לקונים הקטנים. ב-5 לפנות בוקר השוק מוריד הילוך ונעים יותר לקנות. בימים שני ושלישי מגיעים חקלאים מהדרום, ואז השוק בשיאו.
ציוד חובה: הקנייה בשוק היא רק בארגזים שמשקלם 12-8 קילו והתשלום במזומן. כדאי להצטייד בעגלה, ואם אין אפשר לבקש מהסוחרים להשאיר אצלם את הסחורה ולהעמיס את האוטו בכמה נגלות.
איך מגיעים? מצומת בית דגן פונים לכביש 44, נוסעים דרומה ופונים ימינה בפנייה הראשונה אחרי צומת אסף הרופא.

מתוך גיליון 263, ינואר 2013: 100 מתכוני חורף להזמנת הגיליון
תגובות

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *