קיימות

שבת אחים גן יחד

גינה קהילתית בנווה אביבים בתל אביב. צילום: דור קדמי
גינה קהילתית בנווה אביבים בתל אביב. צילום: דור קדמי

הגינות הקהילתיות פזורות בערים ומספקות שלל תועלות, מגידול מזון אורגני ועד מפגש שיוצר קהילה חיה ותוססת

גינות קהילה הן חלק מהמרקם העירוני זה שנים. המראה המלבב של ערוגות שבהן תערובת חיננית של צמחי מרפא, עשבי תיבול, ירקות גינה ועצי בוסתן כובש את לבם של התושבים (ושל הרשויות המקומיות) לאט ובהתמדה. הגינה הקהילתית בנווה אביבים למשל, מכנסת אליה שכנים מהסביבה זה ארבע שנים. גדלים בה חצילים, עגבניות, תירס, קייל ומגוון עשיר של עשבי תיבול. הגננים בני שלושה דורות באים בשעות אחר הצהריים, כשהחום נשבר, ומטפחים את הערוגות, מכשירים את האדמה לעונה הבאה ובין לבין קוטפים ירקות ועשבים בשביל הסלט של ארוחת הערב.

מודעות סביבתית גינה קהילתית בנווה אביבים בתל אביב. צילום: דור קדמי
מודעות סביבתית גינה קהילתית בנווה אביבים בתל אביב. צילום: דור קדמי

גידול מזון בקנה מידה קטן ולצריכה עצמית היה רווח בעבר. ראשיתו במאה ה־19 באנגליה ובארצות הברית. במהלך מלחמות העולם הפכו הגינות למשענת הישרדותית ולמקור לביטחון תזונתי. חמותי, פניה דרבקין – ניצולת שואה שמסע הפליטות שלה הוביל אותה בין היתר לצרפת – מספרת שהגינה שטיפחה עם השכנים הייתה מקור למזון וסייעה להתגבר על הרעב והמחסור. אך לא רק במצבי קיצון, גם בעתות שלום ורווחה מספקת הגינה שלל תועלות: גידול מזון אורגני בריא, פיתוח מודעות סביבתית ומפגש בין תושבים שיוצר קהילה חיה ותוססת. בגינה של נווה אביבים גימלאים בני 80 עובדים שכם אל שכם עם ילדים, קושרים שיחה ולומדים זה מזה איך מוציאים ייחור או איך היה פה פעם.

בלי אינטרס, בלי אג'נדה גינה קהילתית בנווה אביבים בתל אביב. צילום: דור קדמי
בלי אינטרס, בלי אג'נדה גינה קהילתית בנווה אביבים בתל אביב. צילום: דור קדמי

בשנות ה־70 נסקו הגינות הקהילתיות במדינות שונות בעולם, אך בארץ הן החלו לפרוח רק בשנות ה־90. הן נולדו כהתארגנויות מקומיות של תושבים בתל אביב־יפו ובירושלים, והרשויות המקומיות הצטרפו ותמכו – בין בהקצאת שטח או ביצירת תשתיות או מתן הדרכות.

גידול מזון בקנה מידה קטן ולצריכה עצמית חצילים בגינה קהילתית בנווה אביבים בתל אביב. צילום: דור קדמי
גידול מזון בקנה מידה קטן ולצריכה עצמית חצילים בגינה קהילתית בנווה אביבים בתל אביב. צילום: דור קדמי

את רותי סידהי, רכזת הגינה היפה בנווה אביבים, אני פוגשת כשהיא מנסה, עם בנה לי־ים בן ה־17, ליצור קשת ירוקה מענפי תות. אליהם מצטרף הבן הצעיר, נהר בן ה־11. השלושה עובדים יחד בגינה מיום היווסדה. "הגינה היא נוף ההתבגרות שלי", אומר לי־ים, "עבורי צמחים זו אהבה". "הגינה היא מקום בלי אינטרס ובלי אג'נדה", מוסיפה רותי, "באים לכאן מתוך תשוקה, לא מתועלתנות". רות, בניה והשכנים מוודאים שההשקיה עובדת וקוטפים עגבניות. "עגבנייה באה משיח", מבהיר נהר – ידיעה נדירה לבני גילו, שהרי רובם "קוטפים" עגבניות ממדפי הסופר.

ילדים בחופשה גינה קהילתית בנווה אביבים בתל אביב. צילום: דור קדמי
ילדים בחופשה גינה קהילתית בנווה אביבים בתל אביב. צילום: דור קדמי

אין גינה קהילתית שדומה לחברתה, ובכך טמון יופיין של הגינות הללו – הערוגות עשויות להיות עגולות, ספירליות או מלבניות, משותפות לקהילה או מחולקות לפי משפחות ומעוטרות בקישוטים אמנותיים כיד הדמיון הטובה. בדרך זו הן מגדירות מקום ומגבשות זהות קהילתית ייחודית.
"יש כאן גרעין נפלא של אנשים", מסכמת רותי. "את חלקם לא היינו מכירים אלמלא הפעילות בגינה". לצד גידול הירקות מתקיימים בגינה אירועים מגוונים.
בעמוד הפייסבוק של גינות קהילה בישראל תוכלו למצוא במפה את הגינה הקרובה לביתכם ולהצטרף לעבודה.

גימלאים עובדים שכם אל שכם עם ילדים גינה קהילתית בנווה אביבים בתל אביב. צילום: דור קדמי
גימלאים עובדים שכם אל שכם עם ילדים גינה קהילתית בנווה אביבים בתל אביב. צילום: דור קדמי

*הכותבת היא חברת עמותת גינות קהילה בישראל (בפייסבוק: גינות קהילה בישראל)