אבי פלדשטיין חוגג את חיפוש הזהות של ישראל כארץ יין

אבי פלדשטיין. צילום: דיוויד סילברמן
אבי פלדשטיין. צילום: דיוויד סילברמן

אבי פדלשטיין, יינן רב פעלים ועתיר זכויות בתעשייה המקומית, משיק את היקב החדש שלו, הנושא בפשטות את שמו. ריאיון

16 בדצמבר 2018

"היה לי ברור שעל תווית היין שלי תהיה מפה”, מספר היינן אבי פלדשטיין על יינותיו, ״אבל בהרגשה שלי אף מפה לא התאימה. יש לי מזל שאדי גולדפיין, המעצב, ניחן בסבלנות מופלגת. בסוף הוא אמר: נראה לי שהמסגרת, רשת הקואורדינטות, זה מה שאתה מחפש. מקום מופשט שמפה מחכה להתרחש בו. צלצולי פעמונים! לניסוח יותר מדויק לא הייתי יכול לקוות. בסופו של עניין, על התווית, יש מפה בלי מפה, רשת קואורדינאטות. בחלק מן התוויות יש רק חלק של מפה, פינה, מבקשת להתחבר לעוד חלק״.
קשה לכתוב על אבי פלדשטיין (56), תל אביבי בכל מאודו, בלי ליפול לקלישאות – יינן אוטודידקט, פילוסוף, איש רוח מרדן עם רוח נעורים וניצוץ טירוף בעיניים. הוא בכלל למד פילוסופיה וספרות, היה כתב בעיתון "חדשות" ואת חיי הלילה הכיר היטב משני צדי הבר.

אוטודידקט, אבי פלדשטיין. צילום: שי גלבוע

כשסגל עוד הייתה חברה ליבוא אלכוהול ויין, פלדשטיין היה סמנכ״ל הפיתוח שלה ובמקביל התחיל ללמוד את תורת ייצור היין ולעבוד ביקב. בסוף שנות ה־90 מונה ליינן הראשי של סגל, למרות שמעולם לא למד ייננות באופן פורמלי. האדום של סגל הוא אחד היינות החשובים שיוצרו כאן – יין זול ונהדר לצריכה ביתית יומיומית. כשהיין ה״לא מסונן״ הראשון יצא מבציר 1988 זו הייתה הפעם הראשונה בה יין פרימיום מבוקבק ללא סינון עורר באז כה משמעותי. כך קרה גם עם הארגמן, זן ענבים ישראלי שמשמש בעיקר כסוס עבודה ליינות בסיסיים, זכה אצל פלדשטיין לכבוד מלכים עם נטיעתו בגליל העליון ויצירת יינות איכותיים מבוססי הזן. כעת, עם השקת היקב החדש, בציר הביכורים מתחלק ללא פחות מעשר תוויות שונות אשר יימכרו במסעדות בלבד, והתענוג לא עומד להיות זול בכלל (ככל הנראה 300 ש"ח בממוצע).

אתה מוכן להסביר את ריבוי התוויות?

״כזה אני, חייב לאתגר ולעניין את עצמי. אל תשכח שבמשך רוב שנות חיי עבדתי ביקב ענקי, אני רגיל לייצר מגוון סגנונות של יין. ככה אני אוהב, אחרת פשוט ארדם בעמידה ביקב״.

יקב המוציא שני יינות רוזה שונים זה לא עניין שבשגרה.

״אני חושב שהרוזה לא מקבל את הכבוד הראוי לו בארץ, לא מצד היצרנים ולא מצד הקהל. אני אוהב רוזה, עוד מהתקופה שבה הייתי שורץ על הבר באלי־אוליו ומחסל בקבוקים ורודים מספרד. בארץ כמו שלנו צריך לאמץ את הרוזה לחיקנו ולתת לו כבוד, לייצר אותו בהתכוונות מלאה ולא כתוצר לוואי ׳על הדרך׳. היה לי חשוב לשמור על האופי של הזן, אני חושב שהוא בא לידי ביטוי ביין, ואני מתייחס לרוזה באותה הרצינות שבה אני מתייחס ליינות אדומים ולבנים״.

איך אתה רואה את עצמך בתעשייה המקומית?

״כתבתי טקסט לתווית שבסוף לא הופיע מטעמי מקום: 'זכות גדולה; רגלינו ההולכות מציירות מפה. נקודות ציון כבר יש, אבל את השביל עוד נותרו הכרח וצורך לסמן בעקב הנעל. זנים, סגנון, אזורים, אדמות, אקלימים, היסטוריה. זהות'. אני חושב שזה מה שקורה בארץ, וזה גם מה שאני עושה: חוגג את חיפוש הזהות של הארץ שלי, כארץ יין״.

"הכי קל היה לי לעשות עוד קברנה 'לא מסונן' בסגנון שעשיתי בסגל, והקדשתי מאמץ אמיתי לא ללכת לשם. הקברנה הוא זן חשוב בארץ, אבל אני רוצה להדגיש בו דווקא את הרעננות ולא כבדות מפוצצת. ההיפך מפעם"

מה זה בעצם אומר ״ארץ יין״? מצד אחד אתה מתעסק עם זנים מקומיים עתיקים כמו הדבוקי, מצד שני לא זנחת את הקברנה סוביניון.

״כשעבדתי על פלדשטיין הכי חשוב היה לי לא ליפול אחורה על הישגי העבר. הכי קל היה לי לעשות עוד קברנה 'לא מסונן' בסגנון שעשיתי בסגל, והקדשתי מאמץ אמיתי לא ללכת לשם. הקברנה הוא זן חשוב בארץ, אבל אני רוצה להדגיש בו דווקא את הרעננות ולא כבדות מפוצצת. ההיפך מפעם. הדבוקי, מאידך, הוא יין שאני חושב שהכי פחות יאהבו, ואני אחיה עם זה; לי הייתה שמחה גדולה איתו.

"אני משתדל לא להיסחף עם הזרם. מבאס אותי שיש קולניות ייננית שמקבילה לקולניות התרבותית בכלל אצלנו, אפילו שאני ער לחלק שלי באחריות על יצירתה (בסגל ייצר פלדשטיין לא מעט יינות עצמתיים ו׳אגרסיביים׳, א״כ). זה כאילו מעודדים טטרנות ועודף גירוי".

לא שפלדשטיין מתכחש או בז לעברו, חלילה, וגם המילה "התבגרות" לא נראית לי מתאימה. החיים קורים, ודברים משתנים. אני נזכר במישל פוקו, שפעם האשים אותו מראיין בכך שהוא שינה לגמרי את תפיסתו. "בשביל מה קראתי ולמדתי והכחמתי- בשביל להישאר באותה הדעה?", ענה פוקו. אני לא זוכר בדיוק, לא את הסיפור ולא את הציטוט, אבל נדמה לי שזה המצב עם פלדשטיין. הולכים קדימה, נחשפים לעוד דברים, לומדים, ועושים דברים אחרת. לפעמים.

"אני משתדל לא להיסחף עם הזרם. מבאס אותי שיש קולניות ייננית שמקבילה לקולניות התרבותית בכלל אצלנו. זה כאילו מעודדים טטרנות ועודף גירוי"

״הגעתי כבר לגיל של ה׳חֲבלים׳", מסכם פדלשטיין את ההרפתקה הנוכחית תוך עישון סיגריות ברודווי בשרשרת. "חבל שלא למדתי את זה, חבל שלא עשיתי את זה. אתה חי כל הזמן בתחושה שיש עוד מלא חיים לפנייך ושתספיק לעשות הכל, אבל אז אתה מבין שהחיים עוברים, ועוד רגע הזמן נגמר. היום אני כבר יודע שיש דברים שלא אספיק לעשות. אז לפחות ביקב הקטן שלי אני לא רוצה להתחרט ולהצטער על כך שלא עשיתי דברים מתוך שיקולים של פחד או כלכליות״.

***

5 היינות של פלדשטיין שהכי אהבנו

רוזה קריניאן 2015

הרוזה החביב עלי מבין השניים, עם יופי של נפח פרי ורעננות, ארוזים היטב באיפוק אלגנטי. רוזה גסטרונומי יוצא מן הכלל.

סמיון־סוביניון 2014

80 אחוז סמיון והשאר סוביניון בלאן יוצרים תמהיל נהדר בין פרי דבשי ומינרליות, עם מרקם הממלא את הפה. יין שיידע להתיישן היטב כמה שנים, ואחד הלבנים המקומיים המוצלחים ביותר על המדף.

דבוקי 2014

זן מקומי עתיק שפלדשטיין מנסה לשים בקדמת הבמה. יין פאנקי ושונה, רענן מאוד, ריחות מלון בולטים באף. כיף של יין עם הרבה אופי.

שלם 2014

ויונייה, סוביניון בלאן, רוסאן ודבוקי, הקרויים על שם האל הכנעני. פירותי ופרחוני, מאוזן ושופע ועם זאת אינו מכביד לרגע. יין מרתק ונהדר.

אנו 2014

נקרא על שם אל השמים והכוכבים במיתולוגיה הבבלית; בעיקר קריניאן לצד גראנש ומעט קברנה סוביניון. לצד הפרי יש באף מעט לכלוך חינני, גם כאן העץ משולב היטב, הפרי מאופק, והתוצאה משמחת ביותר.