נשות האוכל

לחם חוקה: הדס מאיר אופה במדבר

הדס מאיר. צילום: רוני כנעני
הדס מאיר. צילום: רוני כנעני

12 שנים עברו מאז עברה הדס מאיר לבית עם חלון אל המדבר. שם, בין ההרים והכלום, מצאה את התשובה והאפייה

1 במרץ 2020

הכל התחיל קצת לפני שנשקתי לגיל 40; מציאות חיי הייתה אחרת לגמרי – חיה בתל אביב ועוסקת בשיווק, פיתוח עסקי ומכירות. עולם הפרסום בקיצור. אין סוף אדרנלין. במקביל החל להתנגן בי צליל של חוסר סיפוק וחוסר שביעות רצון. צליל שליווה את היומיום שלי, אבל לא היה לי מושג איך עוזבים הצלחה.

לאפות כדי להתרגש האופה הדס מאיר. צילום: רוני כנעני
לאפות כדי להתרגש האופה הדס מאיר. צילום: רוני כנעני

בהשגחה פרטית – בזמנו עוד קראתי לזה צירוף מקרים – נסעתי לטיול עם מאיה ילדתי בדרום. לנו במצפה רמון, ופשוט התאהבתי. אהבתי שאין פה כלום, אהבתי שאין שלטי חוצות, חנויות, בניינים רבי קומות. אהבתי את השקט, את המדבר ואת תחושת ה“הכל אפשרי" שיש פה. תיק תק התפטרתי ועברנו. שכרתי וילה מדהימה עם חלון אל המדבר והייתי בעיניי האישה הכי מאושרת בנגב.

מצפה רמון וההתעמקות ברזי רוח האפייה פתחו לי את שער התשובה. כן, אפשר להגיד שהלחם החזיר אותי בתשובה. שם למדתי שהיהדות רואה את מלאכת האפייה כמלאכה נשית

הזמן הפנוי שנוצר פתאום פתח לי צוהר לעולמות קסומים. אחד מהם היה אפיית לחם. אהבתי תמיד לחם, רק שאהבתי אליו הסתכמה בהיכרות עם מאפיות, רכילות על אופים ורכישות לחמים. נסעתי לי לבאר שבע, רכשתי תנור אפייה ולראשונה בחיי, אינטואיטיבית לחלוטין, התחלתי להשתעשע בדבר. קמחים, מחמצות, התפחות, הפרשות חלה ואינסוף התרגשות.

הריח שיצא מהבית הביא לאט לאט את השכנות. נראה שהעניין יצר התרגשות גדולה בעיירה הקסומה. כך הכל התחיל, כך התחלתי למכור לחמים מעשי ידיי.

אפייה זו מלאכה פיזית קשה מאוד שמהותה היא ביטול עצמי בפני הלחם. גם אם חם מאוד, גם אם קר מאוד, גם אם לא מרוכזים, אפייה מחייבת התמסרות

עברו ימים, בעיקר לילות, של עבודה, התרגשות ושמחה. מצפה רמון וההתעמקות ברזי רוח האפייה פתחו לי את שער התשובה. כן, אפשר להגיד שהלחם החזיר אותי בתשובה. שם למדתי שהיהדות רואה את מלאכת האפייה כמלאכה נשית. התחברתי לזה מאוד. היכולת לחבר למלאכה תודעה של שפע וברכה, לאפות ולהתפלל, להגשים את אחריות ההזנה.

נאפה על ידי נשים מאפ קינמון של לשה, מצפה רמון. צילום: מתן שופן
נאפה על ידי נשים מאפ קינמון של לשה, מצפה רמון. צילום: מתן שופן

ובכל זאת, רוב האופים הארטיזנלים כיום הם גברים. מדוע? מאחר שזו מלאכה פיזית קשה מאוד שמהותה היא ביטול עצמי בפני הלחם. גם אם חם מאוד, גם אם קר מאוד, גם אם לא מרוכזים, אפייה מחייבת התמסרות. על כן עשיתי בליבי החלטה. אאפה רק כדי פרנסה מספקת ולא אשתגע. כך אוכל להמשיך להתרגש. כדי לשמר את העדינות, למרות הקושי, אני זוכה להעסיק אופות, נשות מקצוע, במצפה רמון. כך אנחנו מקיימות עסק שהוא חיבור של חומר ורוח, שמיים וארץ.

מאפיית לשה מצפה רמון, לכל הפרטים

מאפיית לשה מדרשת בן גוריון, לכל הפרטים