נעמה שטרנליכט – יצרנית טוניק, תל אביב

מאז סגירת המסעדה שלה (החלוצים 3 בתל אביב) לפני כחצי שנה, מתרכזת נעמה שטרנליכט בייצור טוניק. "תמיד התעניינתי בביטרים", היא משחזרת, "כשלמדתי גסטרונומיה באיטליה אהבתי לשתות אמארו כאפריטיבו או בסוף ארוחה. הנושא סקרן אותי כי ביטר הוא לא עוד משקה אלכוהולי. מושקעת בו מחשבה על שילובם של מגוון חומרי גלם מן הצומח – הן מבחינת הטעם והן משום תרומתם בתהליך העיכול. עבור מי שמגיעה מיין, כמוני, ורגילה לחפש ארומות מוכרות, התעסקות בביטר מציבה אותך בין איש יין לרוקח".
ההתעניינות והלימוד הובילו אותה לייצור טוניק ארטיזנלי, משקה שמקורו בכינין. הכינין מופק מקליפת עץ שגדל באמריקה המרכזית והדרומית ושימש בעבר כתרופה נגד מלריה. שטרנליכט משתמשת לייצור הטוניק בשבבי העץ, שהכינין שבהם מעניק לטוניק טעם מיוחד ושונה ממוצרי מדף מוכרים.

"טוניק מתועש כולל בתוכו את הסודה. יש לו מרירות עדינה יחסית וטעם הכינין עצמו לא מורגש. הטוניק שלי מר יותר, ובתהליך הייצור אני שולטת בטעמים. אני משתמשת בפירות עונתיים כגון הדרים והדסים". את פירות ההדס (שבעונה זו מבשילים) היא מלקטת משיחים ברחבי תל אביב. כשהיא מחוץ לעיר היא אוספת פירות מעץ האלה, עלי ער אציל (דפנה), עשבים ארומטיים למיניהם או כל דבר אחר מעניין שניכר בדרכה. הכינין עובר בישול והשריה עם שאר מרכיבי הטעם ולאחר מכן מסונן היטב. לתערובת מתווסף סוכר וכך מוכן סירופ הטוניק – רק להוסיף סודה וג׳ין ולהסתכל לכיוון השקיעה.

את הטוניק של שטרנליכט אפשר לטעום בשלב זה במסעדת הבסטה בתל אביב, בגרסה מיוחדת מותאמת לקמפרי ולילט. טוניק שמתאים לג'ין אפשר להזמין ישירות ממנה. מטרתה הסופית היא ליצור טוניק מקומי שמרבית מרכיביו מאדמת הארץ. "דרך תהליך החקר אני רוצה להכיר צמחי מרפא ולהבין את סגולותיהם ואיזה טעמים וארומות אפשר להפיק מהם. אם אצליח למצוא צמח מקומי שיחליף את הכינין זה בכלל יהיה נהדר".

נעמה שטרנליכט, 5368846־052