פותחים שולחן עם רחלי קרוט

רחלי קרוט, בעלת בלוג האוכל "קרוטית" ומארחת בחסד, מסגירה את סודות האירוח שלה

23 באוגוסט 2017

בכל חג כשאחרון האורחים עוזב והצלחת האחרונה חוזרת למקומה, אנחנו נשבעים שמספיק, בחג הבא אנחנו לא מארחים. כמה חודשים מאוחר יותר נהיה הראשונים להזמין את המשפחות משני הצדדים, יחד עם כמה חברים רווקים שמנסים להתחמק מהדודות, בצירוף הוראה "לא להביא כלום!".
כדי שנסיים את ארוחת ראש השנה עם חשק להמשיך ולארח אצלנו בסוכה, פנינו לנבחרת של מומחי אירוח, כאלה שיארחו אתכם גם בהתראה של חמש דקות ויגרמו לזה להראות קל להכעיס, כדי לסחוט מהם את כל הסודות, הטיפים וקיצורי הדרך שלהם לאירוח. מה הם מחביאים במזווה ובמקפיא? מה שובר הקרח האולטימטיבי שלהם? מהי המנה המנצחת שלהם ומה הדבר שהם הכי פחות אוהבים באירוח?

המארחת: רחלי קרוט, עורכת אוכל ובעלת בלוג האוכל "קרוטית"

מקסימום אורחים: 14 בבראנץ' שבת (למרות שהבית שלה מכיל מקום רק ל-10 כסאות)

למה אנחנו רוצים להתארח אצל רחלי?

רחלי היא החברה הזו שבאים אליה רק כדי לשתות קפה ולהתעדכן, ולא ברור איך – תוך 5 דקות מרגע שמגיעים כבר עומדים במטבח ומערבבים בלילה של עוגיות שוקולד צ'יפס או קולעים חלה סגולה. מי שעוקב אחרי רחלי באינסטגרם או בפייסבוק מקבל את הרושם שחייה הם מסיבת בישול ואפייה אחת גדולה – פעם היא קולעת חלות ביחד עם מיכל אנסקי, פעם מגלגלת קציצות עם עז תלם ופעם היא מחייכת בביישנות בסלפי עם 10 חברים שיושבים סביב שולחן שכמעט קורס מכובד הסירים שעליו. האוכל בתמונות תמיד נראה ביתי ונטול מניירות, וזה בדיוק האוכל שהיינו רוצים לאכול.
ואם זה לא מספיק, היא נדיבה לא רק כשזה נוגע לכמות הסלטים שעל השולחן; תבקשו מרחלי מתכון ותקבלו ממנה הסבר סבלני ומפורט וגם הצעה לבשל את המתכון ביחד איתכם.

וחוץ מלהיות מארחת למופת, רחלי מתפעלת את הבלוג הפופולארי שלה "קרוטית" וכמה אתרי אינטרנט נוספים, מפתחת מתכונים ותוכן קולינרי לחברות הגדולות במשק ועובדת על ספר בישול ראשון.

לסלט עדשים שחורות ודברים טובים של רחלי הקליקו כאן

ככה אני אוהבת לארח

אני זוכרת שאירחתי חברים בפעם הראשונה, כשעוד גרתי אצל ההורים. רציתי נורא להרשים את כולם ובחרתי מנות שצריך להכין ממש ברגע האחרון – אחת מהן הייתה פילה דג צרוב על מחבת עם ניוקי. עד שהגעתי לצריבה של הדג השלישי, האורח הראשון כבר סיים לאכול את שלו.
מאז הבנתי שהדבר הכי חשוב באירוח זה לבלות עם האורחים ולא להיות "תקועה" במטבח. חלק בלתי נפרד מהעניין הוא לוודא שתהיה אווירה נינוחה ולא לתזז בין הסלון לשולחן האוכל בכל פעם כשיוצאת מנה. זאת הסיבה שברוב המוחלט של הפעמים אני מארחת בסגנון בופה, כשרוב האוכל מושתת על מנות שניתן להכין גם יום קודם ולהרכיב רגע לפני ההגשה.
ארוחות בראנץ' הן אידיאליות יותר בעיני כי הן לא דורשות התעסקות עם מנות עיקריות חמות, האוכל קליל יותר וגם מצטלם טוב יותר (ככה זה כשמצלמים אוכל, כל הזמן חושבים על התאורה).
אם בכל זאת רוצים ארוחה רשמית יותר עם מנות עיקריות לפי כללי הטקס, אפשר להכין מנות שדורשות השרייה ארוכה במרינדה וצלייה של הרגע האחרון, למשל סלמון ברוטב דבש וחרדל, עוף או רוסטביף. ובכלל, תנו לתנור לעבוד במקום שאתם תעבדו ליד הגז.

ארוחה לדוגמה

במרכז הבראנץ' שלי עומדת שקשוקה שאת הרוטב שלה מכינים כבר יום קודם ו-10 דקות לפני שמגיעים האורחים רק שוברים לתוכה את הביצים. את השקשוקה מלווים סלטים על בסיס קטניות שכל הרכיבים שלהם נקצצים יום קודם ומעורבבים ברגע האחרון; ממרחים מיוחדים כמו טחינת סלק, חמאה בטעמים, ממרח קישואים וכו'; וחלה שמכינים את הבצק שלה בערב ובבוקר רק קולעים ואופים (וזה ממש בסדר גם לקנות. לחם טוב ממאפייה שווה הופך כל ארוחה לטעימה יותר).

מנת הג'וקר שלי

יש 3 מנות שמככבות כמעט בכל ארוחה שאני מכינה (וכן, את כולן אפשר להכין מראש): פטה כבד עם ריבת בצל לארוחות חגיגיות, גרבלקס לארוחות בראנץ' וסלט רחלי לארוחות ערב או למפגשים חברתיים. הסלט הזה קיבל את השם שלו אחרי שהתחלתי לקבל המון בקשות מהחברים להכין אותו למפגשים והוא הפך למנה הקבועה שאני מכינה. יש בו בורגול, עדשים שחורות, כרוביות צרובות, קשיו ועוד המון דברים טובים.

כוננות אירוח

לעולם לא תמצאו אותי בבית בלי גלילים של בצק עוגיות במקפיא ורוטב עגבניות במקרר או במזווה. רוטב עגבניות מוצלח הוא הדבר הכי ורסטילי לאירוח: אפשר להפוך אותו לרוטב פסטה זריז, לשדך לבצק פיצה מהיר (אפילו בלי לישה ושמרים!) או להוסיף לו קצת צ'ילי, בצל קצוץ ועשבי תיבול ולהכין מטבל לנאצ'וס.
אה, וטחינה! אין כזה דבר אירוח בלי טחינה. בתוך סנדוויץ', על בסיס סלק שיוצר טחינה ורודה מהממת, בתוך עוגיות שמכינים בצ'יק, או עם תועפות עשבי תיבול.

הטיפ שלי לאירוח

לא תמצאו אצלי מוקפץ לצד תפוחי אדמה בתנור או גולאש עם קינוח אסיאתי – אחד הכללים הכי חשובים לי באירוח מהבחינה הקולינרית הוא לארגן מנות שקשורות אחת בשנייה. בעיני, הדרך הכי טובה להרשים היא להכין מנות שאנשים קונים בדרך-כלל, כמו למשל סלמון מעושן, פטה כבד או חלות מיוחדות. אל תשתגעו עם כמות המנות. עדיף להכין 3-2 מנות שהן הכוכבות של הארוחה – לרוב הן תהיינה המנות החמות יותר – ועוד כמה מנות קטנות שילוו אותן מבלי לגנוב את ההצגה.

שומרים על אווירה טובה

נסו לחשוב על מנות שהאורחים צריכים להרכיב לעצמם. זה מייצר אינטרקציה ועניין והארוחה הופכת למשהו שהוא מעבר לכמה מהר שבעים וזהו.
למשל: אני אוהבת להכין גרבלקס, לחתוך אותו לפרוסות דקות ולגלגל לצורת גלילים ולהניח בצלחת עגולה כך שנוצר מראה של פרחים כתומים ויפהפיים. לצד הצלחת הזו אני מניחה מיונז שום ביתי, ענפי עירית, לחם טוב, ירקות חתוכים, שום קונפי ועוד אופציות שנמצאות אצלי במקרר, וכל אחד מרכיב לעצמו מעין סנדוויץ' שהוא אוהב.
ולא פחות חשוב – אל תלכו עם סמרטוט לכל מקום שבו נפלו פירורים או נשפכה טיפת מים על השולחן. כל דבר כזה שסובל דיחוי לאחר כך מוטב שיחכה. האורחים שלכם צריכים להרגיש כמו בבית ולא כמו במוזיאון (ואני אומרת את זה בתור מישהי עם שריטת ניקיון).

האצלת סמכויות

אני מעדיפה לארח רק עם אוכל שאני הכנתי, בעיקר כי האורחים צריכים לבוא ולהנות ולא לעבוד קודם בבית. כל עוד מדובר בארוחה אצלי בבית אני מעדיפה לא להאציל סמכויות עם מנות, אבל אם מדובר באורח עקשן במיוחד אבקש ממנו לדאוג לשתיה.

מה אני נוהגת להביא?

כשאני מתארחת אני נוהגת להביא איתי קינוח. זאת ההזדמנות שלי להתפרע עם מנות מורכבות ומרשימות שאין לי זמן להכין כשאני מארחת.

פחות אוהבת באירוח

את הניקיון והסידור שאחרי. אני בן אדם מאוד מסודר ולכל דבר בבית יש מקום מאוד ספציפי שבזמן האירוח משתנה בכל רגע נתון. הספה זזה הצידה, המגנטים על המקרר עוברים למיקומים אחרים, קערות הזכוכית בסלון זזות לפינת אוכל ובכללי אחרי שכולם הולכים אני מרכיבה את הבית שלי מחדש כמו פאזל. מזל שאני זוכרת בדיוק איפה נמצא כל דבר. והכלים בכיור! אין לי מושג איך אין לי עדיין מדיח.