אוכל עולמי

הדרכים המוזרות בהן אוכלים צ'יפס ברחבי עולם

צ'יפס. צילום: shutterstock
צ'יפס. צילום: shutterstock

מי היו הראשונים להפגיש תפוח אדמה עם שמן חם ומי לקח לעצמו את הקרדיט? כל מה שצריך לדעת על צ'יפס

16 בדצמבר 2018

הכל התחיל מתפוח אדמה קטן וצנוע, שצמח לראשונה בהרים הגבוהים של בוליביה ופרו. הוא הגיע לאירופה כנראה עם הכובשים הספרדים (אם כי יש המייחסים את הבאתו לבריטים), שם, לאחר קבלת פנים צוננת (הוא שייך למשפחת הסולניים שרבים מבניה רעילים), הצליח להתקבל בברכה במיטב מטבחי היבשת. עד היום ניטש ויכוח עיקש בין בלגיה לצרפת: מי היו הראשונים להפגיש בין פיסות תפוחי אדמה לשמן (או במקור, שומן בקר) חם. הבלגים טוענים לכתר בזכות העובדה שטיגון דגים היה נפוץ באזורים שבהם גדל תפוח האדמה, ובימי החורף של סוף המאה ה־17, כשקפאו האגמים, נמצא פתרון יצירתי בדמות טיגון תפוחי אדמה שנחתכו לגודל דגים קטנים. מנגד, הצרפתים מהללים את אנטואן אוגוסטין פרמנטייה (Antoine-Augustine Parmentier), שעשה לתפוח האדמה יחסי ציבור בקנה מידה ארצי בשנות ה־70 של המאה ה־18, החדיר אותו ללב המיינסטרים וחקר שיטות שונות להכנתו. כשמביאים בחשבון את העובדה שהם לא המציאו את הקרואסון, לא הכינו ראשונים את המקרון ואפילו לא יצרו את הבגט, גם בסיפור זה אני נוטה לא להאמין לצרפתים.

אולם הקרדיט להפצת הצ'יפס בעולם מגיע לצרפתים, שבהיותם מומחי מיתוג עצמי דאגו שעוד בראשית המאה ה־19 יגישו לנשיא ארצות הברית "תפוחי אדמה מטוגנים בנוסח צרפתי". מי שיהפוך את הצ'יפס לגלובלי יהיו האמריקאים, בזכות הפריסה הרחבה של רשתות מזון מהיר בעולם, שחשפו את הטוגנים למדינות שאליהן תפוח האדמה אפילו לא דמיין שיגיע. בצד ההמבורגר והפיצה, הצ'יפס תופס מקום של כבוד בתרבות האוכל העולמית. כמעט אין מדינה שבה לא תמצאו את מקלוני תפוח האדמה המוזהבים, הפריכים מבחוץ והנימוחים־עדינים מבפנים. אז בלי הקדמה נוספת, מקנדה עד יפן, ככה מגישים צ'יפס מסביב לעולם.

צ'יפס פוטין קנדי. צילום: shutterstock

קנדה: פוטין (Poutine)

מהמדינה הצפונית והקרה מגיעה מנה שלוקחת את הצ'יפס והופכת אותו ליקיר החורף. את הטוגנים הטריים מכסים ברוטב סמיך (Gravy, שזאת מילה כללית לרוטב על בסיס ציר בקר או עוף שמוסמך בעזרת קמח) ומעטרים בגושים קטנים של גבינה טרייה. עם בירה זו מנת חובה בכל תפריט פאב קנדי, ואין לה שום קשר לנשיא רוסיה.

ארצות הברית: צ'ילי צ'יז פרייז (Chili Cheese Fries)

מנת דיינר פופולרית בדרום ארצות הברית שמשלבת בין הטוגנים הפריכים לתבשיל טקסני (לא מקסיקני!) דגול: צ'ילי קון קרנה, בשר טחון בבישול ארוך ברוטב סמיך עם אבקת צ'ילי, כמון, עשבי תיבול מיובשים ולפעמים גם שעועית. לזה חוברת חביבת הקהל: גבינת צהובה מומסת, ככה שמתקבלת מנת נחמה עתירת קלוריות; בכל זאת, אמריקה.

צ'יפס אמריקאי – צ'ילי צ'יז פרייז. צילום: shutterstock

צרפת: פום נוף, פום סופלה, פריטס

לצרפתים גישות רבות לטוגנים. המוכרת ביותר היא הפום פריט (Pommes Frites) – צ'יפס דקיק ופריכים במיוחד המלווים סטייק עסיסי. לחובבי המרקם יציעו הפריזאים את הפום נוף (Pommes Pont Neuf) שקרויים על שם אחד הגשרים הוותיקים בעיר, או בזכות אורכו – תשעה סנטימטרים מדויקים של פריכות ונימוחות. האלגנטית ביותר משיטות הטיפול הצרפתיות בתפוחי אדמה היא הפום סופלה – פרוסות דקות של תפוחי אדמה שעוברות טיגון משולש כך שהן מתנפחות ומרכזן נותר כיס אוויר חושני.

בריטניה: פיש&צ'יפס

הבריטים משדכים את הצ'יפס שלהם לדגה המשובחת של הימים שמסביב לממלכה המאוחדת. יש המייחסים את השילוב לסוחר דגים יהודי, שבאמצע המאה ה־19 הגיש דגים מטוגנים בציפוי פריך עם תפוחי אדמה מטוגנים, מגולגלים בתוך נייר עיתון. את הצ'יפס שלהם מתבלים הבריטים בחומץ לתת (אותו לתת שממנו עושים בירה) ומגישים עם מחית אפונה ומיונז משודרג בשמיר וחמוצים שעונה לשם רמולד או רוטב טרטר (תלוי איפה אתם קונים).

פיש אנד צ'יפס בריטי. צילום: shutterstock

ספרד: פטטס בראווס

בחופים של קטלוניה הצורה המועדפת לטוגנים היא של קוביות עבות, לרוב אפילו עם הקליפה, שמטוגנים עד הזהבה יסודית. בתום הטיגון יקבלו שמיכה של רוטב עגבניות מתובל ואולי גם מיונז, שהוא גם רוטב ספרדי במהותו (אבל זה כבר כתבה אחרת).

ישראל: חומוס צ'יפס סלט

במדינת קיבוץ הגלויות שלנו תמצאו במסעדות המזרחיות ובדוכני הפלאפל והשווארמה צ'יפס שעובר טיגון אחד וממושך (וככאלו לא יהיו פריכים ונימוחים, אלא רכים ולרוב שמנוניים). כאן בארץ ההמצאה האירופית התחברה לשורשים מזרח תיכוניים: טחינה לבנונית, עמבה הודית/עירקית, סלט ערבי, פלאפל מצרי ושווארמה תורכית. אבל אפשר גם עם שניצל.

צ'יפס ספרדי – פטטס בראווס. צילום: shutterstock

הודו: פינגר צ'יפס

אחד הדברים שמאפיינים את המטבח ההודי הוא שימוש נדיב וחכם בתבלינים שונים, וגם על הצ'יפס חוכמת התבלינים לא פסחה. את הצ'יפס שלהם הם מתבלים בתערובת תבלינים בשם צ'אט מסאלה ומגישים עם רוטב עגבניות פיקנטי. רגע לפני הטיגון יש המצפים את פיסות התפודים בקמח, מה שנותן להם תוספת של פריכות וצבע.

קוריאה: צ'יפס בחמאה ודבש

אם זה הולך טוב על לחם, למה לא על צ'יפס? בקוריאה הבינו שקצת מתיקות יכולה רק להוסיף שמחה למנה המטוגנת.

יפן: פוריאדו פוטאטו (Furaido Potato)

כמו בקוריאה, גם ליפן הגיע הצ'יפס בעקבות רשתות המזון המהיר מתוצרת ארצות הברית. תוך זמן קצר הוא נקלט בחום רב (בשנה שעברה יפן ייבאה עשרות אלפי טונות תפודים מארצות הברית בגלל הביקוש), וקיבלו תוספת המאפיינת את ארץ השמש: אבקת אצות נורי, שנותנת טעם אוממי ורמזים של ים.