הברברי החדש: פיתות מופלאות או מיתולוגיה מוגזמת?
דוכן הפיתות של הברברי ביפו הפך כבר מזמן למיתולוגיה, אבל עד כמה טעימים הפיתות והבשרים בגלגול החדש בראשון לציון?
למרות גילה הצעיר תעשיית האוכל המקומית מלאה בסיפורים ומקומות מיתולוגיים, החל מקפה כסית ועד אורנה ואלה. הדוכן של הברברי ביפו מהווה כבר שנים מקום מיתולוגי שכזה. דוכן שקיים משנת 1955 וכמעט לא השתנה מאז, עם גריל קטן ומנות בשר בפיתה. אם תרצו, המזנון או ג'סמינו עוד לפני שהיו מזנון או ג'סמינו. בשנים האחרונות קיבל הברברי הילה של מסתורין, בזכות שעות הפתיחה החמקמקות. בהעדר שעות קבועות כל הגעה לדוכן היתה סוג של הימור, ורוב רובם של הנסיונות לאכול שם הסתיימו בשנים האחרונות באכזבה ובדלתות סגורות. מומחי הברברי היו מנסים לייעץ על שעות שבהן יש סיכוי יותר טוב למצוא את המקום פתוח, והחיפוש הזה רק עזר לחזק את המיתוס וכמובן את ההנאה מהפיתה, אם זכיתם להשיג אותה.
בחודשים האחרונים היה נדמה שכבר אין שום סיכוי לתפוס את המקום פתוח, עד שהסתבר שהוא אכן נסגר רשמית. אבל שלא כדרכן של מיתולוגיות אחרות, הברברי פתח מקום חדש במקום זה הישן (וגם מבטיח שעוד יחזור להפעיל את המקום ביפו ברגע שישיג רישוי מסודר לעסק), בתחנת דלק בראשון לציון מכל המקומות. יצאנו לבדוק אם המיתולוגיה עברה גם היא יחד איתו, ואם יש לה עדיין כיסוי.
אין ספק שהמקום החדש יותר נוח ומזמין. חוץ מזה שיש לו שעות פתיחה מסודרות, קבועות וארוכות יותר ואפילו מספר טלפון פעיל ועובד, הוא נעים, מרווח, נקי ובעיקר ממוזג. שיפור רציני בתנאים. התפריט נשאר כשהיה. קבב, פרגית, לבבות, כבדים, לב עגל, אדום (נתח קצבים) ומרגז בפיתה (40-30 שקלים), כשאפשר לקחת גם חצאי מנות או חצאי פיתות. פה התמחור מעט מסתבך. קבב ומרגז אפשר לקחת בחצאי מנות, אבל פרגית או לבבות למשל, עולים לפי מספר השיפודים, בין אם הם בפיתה או בחצי מנה.
התחלנו עם פיתה אחת של מיקס קבב ומרגז (35 שקלים). את המרגז מכינים פה לבד בשרשרת ארוכה ומגולגלת, ממנה חותכים חתיכה עבור כל פיתה. כמה דקות של צליה והפיתה מוכנה, כשבזמן ההרכבה אפשר לבחור מה להוסיף לבשר מתוך מבחר לא גדול שכולל סלט טרי, חמוצים, טחינה, עמבה וחריף אדום (שהתגלה כחריף בוער). אז נתחיל בזה שהבשר מעולה. נקניקיות המרגז עסיסיות וטעימות, קצת פיקנטיות אבל חריפות פחות מהמקובל בז'אנר. הקבב עשוי היטב גם הוא, מאוד מתובל, ואפילו נשאלנו מה מידת ההכנה בה נרצה אותו. שניהם יחד יוצרים פיתה טעימה מאוד, שכיף לאכול, אבל כזו שלא מתעלה בהרבה מעל סך חלקיה, בניגוד לפיתות אחרות הקיימות היום בז'אנר הכה עמוס ומצליח הזה. אולי זה בגלל שהפיתה פחות מהונדסת ומסודרת בשכבות מבמקומות אחרים או שחסרות התוספות מלאות הברק.
הזמנו גם חצי פיתה עם פרגית (30 שקלים, אותו מחיר גם לשיפוד בפיתה שלמה). גם כאן, הפרגית הוכנה למופת, עסיסית ומתובלת היטב. ושוב, הפיתה היתה טעימה, אבל קצת כמו הפיתה הקודמת, מדובר בפיתה עם בשר טעים, סלט, טחינה ועמבה, ולא הרבה יותר מכך.
אז מה המסקנה? האם כל ההייפ סביב הדוכן של הברברי היה מיתולוגיה מעורבבת בנוסטלגיה ותו לא? התשובה כנראה קצת מורכבת. אין ספק שחלק גדול מהקסם של המקום היה המיקום הלא שגרתי ושעות הפתיחה הארעיות, שהפכו את האכילה בו לאירוע מיוחד. גם הארעיות של הצריף הישן, העמידה בתור והלקוחות הקבועים הפכו את הביקור בו למעניין. אז כן, מדובר בפיתות טעימות, ובשורה של ממש לתושבי ראשון לציון וחולון, שסוף סוף קיבלו מקום טוב לאכול בו פיתות בשר ראויות. אבל עבור תל אביבים למודי פיתות גורמה? נראה שכבר אין להם הרבה מה לחפש אצל הברברי, אלא אם קצה נפשם בתורים ארוכים, פיתות מפונפנות ומאודות וכל מה שבא להם זה לתקוע קצת בשר טוב בפיתה. יהיה מעניין לראות כמה מאוהדי הברברי יישארו נאמנים למותג וידרימו למקום החדש.