במיוחד לערבים הקרירים: הוויסקים המעושנים הכי מומלצים

נורא קל להבין למה ברמנים צעירים מתלהבים מהמעושנים״, אומר לי דודי זץ, המנהל המקצועי בחברת Ibbls, ״אלו טעמים מאוד מובהקים, כך שקל להרגיש שאתה ׳מבין׳. אתה מקבל את הבום הזה של העשן ומבין על מה אתה משלם יותר מ־60 ש״ח לכוסית״. וויסקי מעושן יכול להיות מעין טום ווייטס כזה, משהו מחוספס שצורב אותך טוב טוב בגרון ובנשמה, ובמקביל עטוף בהמון רוך ואלגנטיות. יחסיי עם המעושנים ידעו עליות ומורדות, אבל לעזאזל, יש משהו במשפחה המעושנת הזו שתמיד עושה חשק לחזור אליה (מה גם שלא כל המעושנים אגרסיביים בהכרח) – ואם יש זמן נכון להתענג על סינגל מאלט מעושן, אלו הלילות הקרירים – מה שכאן קוראים לו "חורף" – שמפציעים עכשיו מדי פעם.

 

וויסקי מעושן יכול להיות מעין טום ווייטס כזה, משהו מחוספס שצורב אותך טוב טוב בגרון ובנשמה, ובמקביל עטוף בהמון רוך ואלגנטיות

אם כבר לטעום וויסקי מעושן, כדאי שיהיה קצת בשר לצדו. מיושן, אם אפשר. לכן מסעדת הבשרים האדסון בראסרי נראתה לנו מקום מושלם לערוך בו את הטעימות. לא טעינו. שף המסעדה מתן אברהמס והקונדיטורית מיכל בוטון הצטרפו לטעימה.

עישון קל

Oban 14

אחת המזקקות הקטנות בסקוטלנד שוכנת על חוף הים, והים מגיע לבקבוק בצורת מינרליות ימית מלוחה שכזו. העישון כאן מעודן מאוד, וגם מי שאינו חובב גדול של מעושנים ימצא הרבה הנאה בוויסקי האלגנטי והמורכב הזה (43%).

Talisker 18

אף שהוא מגיע מהאי סקיי, אי בזלתי סוער, גרסת ה־18 רגועה למדי. העישון מאופק, הטעם רך, ואפשר להבחין בטעמי יוד ובמינרליות של הים. קלאסיקה נהדרת. טעמנו גם את ה־Talisker Storm, שהוא המחווה של המזקקה לאי הסוער, ובו העישון מורגש יותר. השף אברהמס אהב את החספוס הזה, אני העדפתי את האלגנטיות של ה־18 (45.8%).

Jura Prophecy

טעמנו שתי גרסאות של ז׳ורה, האחת, Superstition, המעודנת יותר, והגרסה הזו, Prophecy, שאמורה להיות מעושנת יותר. בשני המקרים מדובר בוויסקי בעישון עדין, אבל במליחות מודגשת. יופי של משקה למעשנים מתחילים (46%).

מעושנים יותר

Caol Ila 12

על אף 12 שנות יישון, הצבע בהיר, כיוון שמדובר בחביות עדינות המשאירות את עיקר הבמה לאופי המעושן של הוויסקי. יש כאן מלח ים ומשהו חייתי – כמו מעיל עור מאובק – וטבק. טעמנו גם את ה־Distillers Edition (שזוקקה ב־2002 ובוקבקה ב־2014) שבה כל העישון מקבל חיבוק של מתקתקות הודות לסיום היישון בחבית של יין מוסקטו. ״עשן מתוק כמו של ג׳וינט״, סיכמה בוטון, והורידה הכל בשלוק (43%).

Bowmore 12

יופי של איזון בין עישון מודגש למתיקות קלילה. וויסקי שמנוני וחלק, כמו עשן שמעורבב עם דבש. מי שמחפש פחות עישון ויותר עץ יעדיף את גרסת ה־Small Batch המתיישנת בחביות ברבן שנותנות הרבה וניל (40%).

עישון כבד

Lagavulin Distillers Edition

בכל טעימת וויסקי, תמיד כשמגיעים ללאגבולין יש אנחת רווחה שכזו. לא מכיר מי שיחלוק על האיכויות האלגנטיות של הוויסקי הנהדר הזה. הפעם טעמנו לא את הגרסה הרגילה, אלא דווקא את ה־Distillers Edition (זוקקה ב־1998 ובוקבקה ב־2014), שמציגה את הלאגבולין האהוב באור מעט שונה; חביות הפדרו חימנז (שהתיישן בהן שרי מתוק מהזן פדרו חימנז) מוסיפות מתיקות לעישון הבולט. זוהי גרסה קצת יותר מעודנת של הלאגבולין, וויסקי כבד ושמן שעושה חשק להתמזמז עם כל לגימה. מורכב, עשיר ונהדר, אבל לא בטוח שחובבי הלאגבולין הקלאסי (גרסת ה־16 שנים) יאמצו אותו בקלות, או כמו שאברהמס סיכם: ״זה קצת חנפן לי מדי. אני אוהב להישמע כמו טום ווייטס אחרי שאני שותה וויסקי״ (43%).

Ardbeg Uigeadail

כאן אנחנו כבר בליגה של המעושנים הכבדים. הגרסה הזו, המיושנת בחביות שרי, מעדנת מעט את הוויסקי, ועדיין מדובר בוויסקי כבד מאוד וקטיפתי, וגם הפירותיות כאן היא רק כינור שני לעישון, אם כי היא מורכבת למכביר ומלאת רבדים – אפשר להבחין ביוד, טופי, זפת ופירות יבשים. הגרסה ׳הרגילה׳, הארדבג 10, הרבה יותר יבשה ומעושנת. ״זו כמעט הגזמה פראית, אני מרגישה כמו במבחן אומץ״, סיכמה הקונדיטורית (54.2%).

Laphroaig 10

אם את מבחן האומץ של ארדבג היה קשה לבוטון לצלוח, מול הלאפרויג ספק אם בכלל יש לה סיכוי. זה וויסקי שהוא כמו כוסברה: או שמתים עליו או שלא סובלים אותו. העישון שלו כל כך מודגש ואגרסיבי, שזה מרגיש כמו לשתות מאפרה. הוא מורכב, עשיר, מעניין – ועדיין, רק מי שמסוגל להתמודד עם העשן החרוך הזה יצליח ליהנות מכל המורכבות; ויש כאן הרבה ממנה. ה־Quarter Cask, המיושן בחביות קטנות הרבה יותר, נותן הרבה עץ אגרסיבי ומצליח למתן מעט את טעם העישון (40%).

Smokehead

כמו השם ועיצוב הבקבוק, כך גם הוויסקי: אגרסיבי, שלא לומר וולגרי, למי שאוהב עישון לפנים לצד מתיקות של פרי בשל וטופי מלוח. הכל כאן בווליום גבוה, גבוה מדי בשבילי, אבל חובבי הז׳אנר ודאי ייהנו (43%).