מגמה

זהות מקומית: הייננים חוזרים לזנים העתיקים של ישראל

מנזר כרמיזן
מנזר כרמיזן

תעשיית היין המקומית מחפשת זהות ומוצאת אותה בזנים אותנטיים בני אלפי שנה, כמו חמדאני, ג'ינדאלי, דבוקי ובלאדי

16 בדצמבר 2018

היופי שבאטיות הוא אחת הסיבות לכך שאני כל כך אוהב יין. בעולם שחי על ספידים, אורז הכל בפיתה ולא עוצר לרגע, נחמד שיש כמה תחומים שבהם לא הצלחנו לנצח את הזמן. יין הוא תחום כזה. עם כל הקדמה והטכנולוגיה העומדות לרשותנו, אין תחליף לזמן. אין תחליף לניסיון. ובעסקי היין ניסיון מצריך המון זמן. ולמה כל ההקדמה הזאת? כי פתאום יש באזז חדש באוויר, דיבור על משהו חדש שקורה, ויין הוא לא תעשייה שקורים בה הרבה דברים חדשים. על מה כל הבאזז? על זנים מקומיים, אותנטיים ועתיקים שמתחילים לצוץ כאן. בעצם לצוץ זו לא המילה הכי טובה לזנים שגדלים כאן לפחות 2,000 שנה. ליתר דיוק, הם מתחילים לקבל קצת מקום על המדף בין עוד מרלו ושרדונה. במובנים רבים מדובר באבולוציה תרבותית, כמעט מתבקשת, של התעשייה המקומית. בהתחלה התלהבנו מקברנה, מרלו, שרדונה ושאר זנים בינלאומיים ורצינו להרגיש שגם אנחנו יודעים להכין יינות כאלה. אחר כך התחלנו לחפש יותר זהות, נזכרנו שבעצם אנחנו באגן הים תיכון והזנים הים תיכוניים (סירה, גרנאש, קריניאן ועוד) הפכו להיות אופנתיים, ועכשיו מתחיל החיפוש אחר הזנים האותנטיים העתיקים שלנו, אלו שגדלו כאן, וכנראה רק כאן, אלפי שנים. זנים שאין בצרפת ואין באיטליה ואין באמריקה ולא בשום מקום אחר בעולם. תתחילו לשנן שמות כמו חמדאני, ג׳נדאלי, דבוקי, בלאדי. יש מצב שנפגוש אותם לא מעט בשנים הקרובות.

 

בהתחלה התלהבנו מזנים בינלאומיים ורצינו להרגיש שגם אנחנו יודעים להכין יינות כאלה. אחר כך חיפשנו יותר זהות ונזכרנו שאנחנו בעצם באגן הים תיכון, והזנים הים תיכוניים הפכו להיות אופנתיים. עכשיו מתחיל החיפוש אחר הזנים העתיקים שלנו, אלו שגדלו כאן, וכנראה רק כאן, אלפי שנים

השיבה לזנים העתיקים החלה ביקב של מנזר כרמיזן השוכן בבית לחם. מ־1885 מייצרים שם יין וברנדי, אבל השינוי הגדול הופיע ב־2006, עת התחיל היקב להיעזר בשירותיו של ד"ר ריקרדו קוטרלה, מבכירי יינני איטליה, קתולי מאמין הרואה בתרומתו למנזר הסלסטיאני ערך עליון. קוטרלה הגיע לארץ והבחין כי בכרמים הנטועים בטרסות למרגלות המנזר מסתובבים כמה זנים עתיקים והחליט כי פה טמון סוד ההצלחה לעתיד. בתערוכת היין "סומלייה" לפני שנתיים הדוכן של כרמיזן עורר עניין רב והציג יינות ייחודים במחירים מפתים – בעבור יינות היקב תקבלו עודף מ־50 ש"ח. התוכניות לעתיד הן להמשיך להתמקד בזנים הללו (בקרוב ייצא בלנד מסקרן של בלאדי וקברנה סוביניון) ולהגדיל את היצוא (כרגע היקב מייצא לאיטליה, גרמניה, אנגליה, יפן וארצות הברית).

יין מההולילנד. כרמיזן דבוקי
יין מההולילנד. כרמיזן דבוקי

"היתרון הגדול שלנו בעולם הוא שעל התווית שלנו כתוב שהיין יוצר ב'הולילנד'", אומר ג'ורג'יו ביטאר, מנכ"ל היקב, "אבל קודם כל חשוב לנו מאוד למכור בארץ". הוא מבטיח שבקרוב יהיה הרבה יותר פשוט להשיג את היין גם במרכז הארץ, "אחרי הכל ועם כל הכבוד לכולם, אנחנו הראשונים לייצר יין מהזנים העתיקים".

הראשון לזהות את הפוטנציאל ולגלות את היין של כרמיזן היה גל זוהר, יועץ יין וממחברי "מדריך היין הישראלי החדש", והוא דאג להביא את היין לשף יותם אוטלנגי שלו רשת מסעדות־מעדניות לונדונית ים תיכונית פופולרית. זוהר גם דאג לכך שבקבוק של בלנד חמדאני־ג'נדאלי מבציר 2011 יגיע למבקרת היין הנודעת ג'נסיס רובינסון – עורכת אנציקלופדיית היין של אוקספורד – והיא דירגה אותו כאחד המוצלחים בטעימת יינות ישראל שערכה עבור האתר שלה. גם בתפריט היין של מסעדת קלארו בשרונה, שאותו בנה זוהר, כיכבו יינות כרמיזן.

 

גל זוהר, ממחברי "מדריך היין הישראלי החדש": "החיפוש האופנתי אחרי אותנטיות, לא רק ביין אלא בכלל בקולינריה, יישאר איתנו. זה אולי ישתלט על השוק, אבל זו בוודאי לא סתם גחמה חולפת"

כרמיזן היו החלוצים, ואליהם הצטרפו (ועוד יצטרפו, אם יורשה לי לנבא) יקבים נוספים. האם זה טרנד? "החיפוש האופנתי הזה אחרי אותנטיות, לא רק ביין אלא בכלל בקולינריה, יישאר איתנו. זה אולי ישתלט על השוק, אבל זו בוודאי לא סתם גחמה חולפת", אומר זוהר.

עורר הרבה עניין בשוק. מראווי, רקנאטי
עורר הרבה עניין בשוק. מראווי, רקנאטי

הוא כנראה צודק. יקב רקנאטי שחרר השנה יין מזן מראווי (שם נוסף לזן חמדאני) – יין לבן, פירותי ומקסים שעורר הרבה עניין בשוק. אבי פלדשטיין, שהיה יינן ביקב סגל במשך 16 שנה, יטעים בתערוכת סומלייה בשבוע הבא יינות של היקב החדש שלו, שיושק באביב, חלקם מזנים מקומיים. למשל זן הדבוקי – ענב לבן פירותי ומקסים שנטוע "כמעט בכל חור בארץ", כפי שמסביר פלדשטיין. "הוא היה פופולרי מאוד כענב מאכל, אבל איבד מזוהרו ברגע שכולם התחילו לפחד מחרצנים וחיפשו ענבים ללא חרצנים. "בעבר לא בדיוק עשו את ההפרדה בין ענבי מאכל וענבי יין. ענבים קטנים ופחות מושכים שימשו ליין, והענבים הגדולים, האשכולות היפים, שימשו למאכל".

פלדשטיין, הכלאה בין יינן (אוטודידקט) לפילוסוף, הקדים את זמנו במובנים רבים. הוא מתעסק גם בקברנה ובמרלו, אבל עוד ב־1999 הוא נטע את ארגמן בכרם דובב שבגליל, אזור מתאים לגידול ענבי איכות. ארגמן הוא זן ישראלי שנוצר בהכלאה בין קריניאן וסוזאו ומשמש כסוס עבודה ליינות פשוטים.

"דרושה עזרה ממשלתית". אבי פלדשטיין . צילום: דיויד סילברמן
"דרושה עזרה ממשלתית". אבי פלדשטיין . צילום: דיויד סילברמן

"אני מאמין בזן הזה", הוא אומר. "שנים הזניחו אותו ולא ניסו בכלל לייצר ממנו יין איכותי, אבל גילינו שאם מתייחסים אליו בכבוד ומשקיעים בעבודת כרם, אפשר להגיע לתוצאות טובות ולהפיק יין עם הרבה אופי מקומי". את הארגמן הראשון שלו הוא הוציא בבציר 2006 ביקב סגל, והיין זכה לתשואות. הארגמן עדיין לא כבש את השוק, אבל אפשר כבר לדבר על ניצנים. גם ביקב החדש שלו פלדשטיין מתסיס ארגמן וגם ביקב יזרעאל וביקב רקנאטי (בסדרת הבסיס "יסמין") יש ארגמן.

"אני בטוח שיש עוד ארגמן בהרבה יינות שאנחנו שותים, אבל יקבים עדיין מפחדים להודות בזה", הוא מוסיף בחצי קריצה. "הסיפור של ארגמן מסקרן, אבל בכל זאת מדובר בהכלאה מודרנית שנעשתה במכון הוולקני. זנים כמו דבוקי הם כאן לפחות 2,000 שנה והם לגמרי שלנו ורק שלנו".

אבי פלדשטיין, יינן: "למה חשוב לאתר זנים עתיקים? זה עוד ממד תרבותי של טרואר. חוץ מזה נורא כיף ומעניין לעבוד עם זן שאין לו שום נקודת ייחוס בעולם"

למה המאמץ לאיתור זנים מקומיים הוא חשוב?

"זה עוד ממד תרבותי של טרואר בעיניי. חוץ מזה אני משתעמם בקלות ונורא כיף ומעניין לעבוד עם זן שאין לו שום נקודת ייחוס בעולם".

חלק מהדבוקי של פלדשטיין, בניגוד לזה של כרמיזן, התיישן בחביות עץ. "היה ברור לי שחסר לו גוף, ובעזרת חביות והשריה ארוכה על הקליפות נוכל להעניק לו קצת נפח", הוא מנפק הצצה לתהליך העשייה.

אתה חושב שעוד יקבים יאמצו את הזנים הללו?

"אני מקווה שכן. יש זנים שכמעט נעלמו, אבל דבוקי למשל יש הרבה, ואם יקב מסחרי ירים את הכפפה יהיה אפשר בהחלט לייצר ממנו יין בכמויות גדולות וזה יכול להוביל לשינוי. בגדול, אם באמת רוצים לפתח את נושא הזנים העתיקים, דרושים כאן עזרה ממשלתית, מחקר ויכולת לקנות חומרי ריבוי (כדי לטעת כרמים חדשים)".

מוקד הפעילות של חקר הזנים העתיקים הוא במו"פ (מחקר ופיתוח) אריאל, בהנהגת ד"ר שיבי דרורי, חוקר מחונן ויינן יקב גבעות. ביקב הניסיוני שלו הוא משחק עם זנים שכנראה גדלו כאן לפני אלפי שנים, וייתכן שבעוד כמה שנים יצליחו לטעת אותם מחדש. מדובר מן הסתם לא רק בניסיון לייצר יין משובח יותר אלא גם בקרב על התודעה הפוליטית – מי היה כאן קודם, מי גידל מה, למי שייכת הבכורה.

 

ד"ר שיבי דרורי, מו"פ אריאל: "חרשנו את הארץ בחיפוש אחר גפנים שגדלו פרא. חשבנו שנמצא חמישה־שישה זנים מקומיים, אבל בסופו של דבר יש ברשותנו כמעט 150 זנים שונים"

"אני לא רואה כאן עניין פוליטי, אלא מחקר מעניין, תרבותי והיסטורי", אומר דרורי, "והמחקר הזה לא אמור להיעצר בגבולות הארץ. הענבים לא מכירים את ההגדרות, והם מתפרשים גם מחוץ לגבולות המדינה. בקרוב נפרסם מחקר מקיף בנושא". בנוגע לעתיד הוא מוסיף: "חרשנו את הארץ בחיפוש אחר גפנים שגדלו פרא. חשבנו שנמצא חמישה־שישה זנים מקומיים, אבל בסופו של דבר יש ברשותנו כמעט 150 זנים שונים. בקרוב מאוד נתחיל לייצר חומר ריבוי כך שאפשר יהיה לדבר על נטיעות חדשות. החזון שלי הוא לקחת את הידע העתיק, ובעזרת טכנולוגיה של עולם חדש להצליח לייצר יינות ייחודיים כמו שייצרו פה פעם. לקחת את מה שהיום נחשב כחיסרון מסוים – החום, השמש – ולהפוך אותו ליתרון ולייצר יינות מהזנים הנכונים שאי אפשר לפגוש בשום מקום בעולם". יהיה פה מעניין, זה בטוח. אפילו ב־BBC וב"ניו יורק טיימס" הקדישו כתבה לנושא. נכון שעוד מוקדם לדבר על מהפכה או על שינוי של ממש, אבל לא מן הנמנע שבתערוכת "סומלייה 2055" הזנים הללו יתפסו כבר הרבה יותר נפח.