כוכבים לבנים
הקיץ הוא שעתם היפה של היינות הלבנים החדים והפריכים, שטמפרטורת הגשה קרירה במיוחד עושה עמם חסד. במלים אחרות: תתקדמו ליינות על טוהרת זן האלבריניו
הקיץ כאן. כבר אי אפשר להסתיר את זה. אפילו אחרוני המתכחשים, שעוד נתלו בגשמים הנדירים שנשא עמו חודש יוני בניסיון לדחות את רוע הגזרה, כבר מבינים שאגלי הזיעה הנקווים על מצחם נמצאים כאן כדי להישאר, לפחות עד אוקטובר. כבר אמרו חכמים לפניי שאם נגזר עלינו לשאת בעול החום והלחות, לפחות נעשה את זה עם משהו טעים ומרענן בכוס ובצלחת, אך כשנוצר צורך לצנן את הגוף באמצעות משקה אלכוהולי, יין מעולם לא היה הבחירה המקומית הראשונה לצורך ביצוע המשימה. יש לא מעט סיבות אוניברסליות לכך, אבל אם מנתחים את התופעה דרך הפריזמה הישראלית אפשר אולי לשייך זאת להעדפתם ההיסטורית המובהקת של הישראלים ליינות אדומים כבדים ולתעשיית היין המקומית, שמצדה מיעטה בשנותיה הראשונות לייצר מגוון של יינות לבנים איכותיים. למרבה השמחה מדובר בשתי מגמות שחוו תפנית חדה בשנים האחרונות. צידניות שמהן נשלפים בקבוקי יין צוננים הן כבר לא מחזה נדיר בחופים. גם בגזרת המסעדות ניכר שלא מעט מהן עושות את ההתאמה העונתית המתבקשת ומשנות את היצע תפריטי היין, תוך התחשבות במזג האוויר הלוהט ששורר בחוץ. באופן עקרוני כל יין לבן שמגיע בשמפניירה עמוסת קרח הוא בחירה טבעית לקיץ. אחרי שאמרנו את זה אפשר לנסות לדייק את מלאכת החיפוש ולמקד אותה ביינות לבנים חדים ופריכים, אשר טמפרטורת הגשה קרירה במיוחד עושה עמם חסד. אלו יכולים להיות יינות פשוטים או מורכבים, אך נצפה מהם לרזון יחסי ולחמיצות גבוהה, באופן שיותיר את החך רענן בתום חיסול הבקבוק. צריכתם בישראל של יינות שאבלי וסאנסר נסקה בשנים האחרונות. זה הזמן לעבות את הרשימה עם יינות נוספים. מועמדים טבעיים, אשר עונים על כל הקריטריונים וראויים למלא את משבצת יינות הקיץ, הם יינות לבנים על טוהרת זן האלבריניו. נוכחותם בישראל גדלה בקצב אטי אך בטוח.
חומציות נחשקת
אלבריניו הוא השם הספרדי לזן ענבים שאזור הגידול החשוב והמרכזי ביותר שלו הוא גליסיה שבצפון־מערב ספרד, שם הוא נטוע בעיקר באזור היין ריאס באישאס (Baixas Rias). מעט דרומה משם, באזור היין וינהו וורדה (פורטוגל) מכונה הזן אלווריניו, והוא משמש ליצירת יינות שאיכותם וחשיבותם נמצאות במגמת עלייה מתמדת. לנוכח הפופולריות העולמית שצבר זן האלבריניו בשנים האחרונות, היה זה רק עניין של זמן עד שגם באזורים אחרים בעולם ינסו כורמים וייננים לאזרח אותו. היום כבר אפשר למצוא ביטויים של יינות אלבריניו באוסטרליה, ניו זילנד, ארצות הברית ודרום אמריקה, אך עם כל הכבוד לכל הניסיונות (בשלב הזה לפחות) ריאס באישאס היה ונותר שם נרדף ליינות אלבריניו איכותיים ובעלי אפיון אזורי.
באופן עקבי ישראל מגיבה לאופנות בתחום היין מאוחר, כך שלא מפתיע שיינות אלבריניו דילגו עד עתה באלגנטיות מעל שוחרי היין בישראל
אזור ריאס באישאס שוכן לחוף האוקיינוס האטלנטי ומושפע ממנו מבחינה אקלימית. זהו אזור קר יותר משאר אזורי היין בספרד. יש בו כמויות גשם גדולות ולא אחת שורר בו ערפל שמגיע מכיוון הים ונוטה לכסות את הכרמים, שבמקרים קיצוניים ממש נושקים לחול של חופי הים. מזג האוויר הקריר מקנה לענבי האלבריניו את היכולת הנחשקת לשמר רמות גבוהות של חומצה וארומטיות, בעוד קליפתו העבה של הזן מספקת לו יכולת התמודדות עם תנאי הרטיבות באזור. כאשר מדובר בביטויים קלאסיים של יינות הזן ולא בתוצר של ייצור תעשייתי המוני – התוצאה היא יינות ארומטיים, פריכים, מלאי טעם ובעיקר רעננים מאוד.
יינות ריאס באישאס, המיוצאים ברובם מחוץ לספרד, אמנם נהנים היום מעדנה של ביקוש עולמי, אך המצב לא היה כך תמיד. לאחר שכנימת הפילוקסרה כילתה את רוב כרמי האזור במאה ה־19 ,ניטעו בו כרמים בעיקר מזן הפלומינו (שממנו מיוצר השרי הספרדי המפורסם). תעשיית היין המקומית טבעה בשגרה של ייצור יינות באיכות נמוכה, בדגש על יבולים גבוהים. המפנה חל בשנות ה־70 של המאה הקודמת, כשבעידוד ובסבסוד הממשל המקומי, ומאוחר יותר גם האיחוד האירופי, ניטעו מחדש הזנים האזוריים המקוריים והיקבים התחדשו בציוד חדיש. היום, אף על פי שתקנות האזור מתירות שימוש ב־12 זני ענבים שונים, 90 אחוז משטחי הכרמים מכוסים בגפני אלבריניו, ויינות ריאס באישאס הפכו ליינות הלבנים הספרדיים המבוקשים ביותר. למעשה, לא רק שאלבריניו היה אחד הזנים הלבנים הספרדיים הראשונים ליצירת יין זני על טהרתו, אלא שהזהות הזנית המוחלטת שלו עם יינות ריאס באישאס אף הובילה לכך ששמו מופיע בגאון בחזיתן של תוויות בקבוקי היין שמיוצרים שם, תופעה שאינה שכיחה ביינות ספרד.
מזג האוויר הקריר מקנה לענבי האלבריניו את היכולת הנחשקת לשמר רמות גבוהות של חומצה וארומטיות, בעוד קליפתו העבה של הזן מספקת לו יכולת התמודדות עם תנאי הרטיבות באזור
באופן עקבי ישראל מגיבה לאופנות בתחום היין מאוחר, כך שלא מפתיע שיינות אלבריניו דילגו עד עתה באלגנטיות מעל שוחרי היין בישראל. עד לאחרונה היה קשה מאוד למצוא אותם בתפריטי יין של מסעדות, וגם המבחר שלהם בחנויות היין היה מצומצם או לא קיים. בשנתיים האחרונות חלה התעוררות מסוימת של היבואנים בתחום וכמות היינות המגיעים לישראל הכפילה ואולי אף שילשה את עצמה, אם כי ההיצע עדיין דל ורחוק מלהרשים. ניסיון לנתח את הבחירות של היבואנים יכול לרמז על כך שבמרבית המקרים הן נעשו יותר מתוך כוונה למצוא יינות באיכות טובה ובמחירים אטרקטיביים, מאשר לחפש את הביטויים המרתקים שהזן יודע לייצר. למעט יינות יקב זאראטה, הנמנים עם העילית של יינות ריאס באישאס, רוב השמות הבכירים של האזור עדיין לא הגיעו לישראל, אולי כי הביקוש ליינות הללו בארץ עדיין לא משמעותי דיו. מכאן ואילך זה כבר התפקיד שלכם. התעשו לכם קיץ של אלבריניו?
6 יינות אלבריניו שאפשר לשתות בארץ
2016 Martin Codax Baixas Rias, Albarino
90 ש"ח, IBBLS
