יקב ננה מפריח את השממה במדבר

פני כחודש חזרתי מסיור יקבים בצ'ילה. מרחק שעת נסיעה אחת בלבד מהבירה סנטיאגו, ואתה מוצא את עצמך מוקף בכרמים מוריקים שמותירים את חוויית היציאה מהעיר הפקוקה וענייני היומיום כזיכרון עמום. אותה תחושת אסקפיזם, שהנפש משוועת לה מעת לעת, חששתי שלא אמצא בדרכי ליקב ננה שבמצפה רמון. חבלי טיפוס, מסלולי זחילה ומטווחי ירי הממוקמים בשולי הדרך שמובילה לכרמים ומכשירים את דור הקצונה העתידי של צה"ל, מקפידים שלא תשכח לרגע את המורכבות הבלתי מתפשרת של המקום שבו אתה חי. מעברו האחד של הכביש מדברים על שנין בלאן ותסיסות ספונטניות, ובגדה שממול מגרדים את שאריות הטונה האחרונות מהפחית במנת הקרב.

חלוץ ערן רז, יקב ננה. צילום: אייל תמיר

למרבה השמחה חששותיי התבדו עוד בחלוף הרכב על פני שער הכניסה שעליו הוטבעו המילים Nana Estate. החיזיון הדרמטי של שורות גפנים, הנטועות בהרמוניה גיאומטרית מושלמת באדמה המדברית הצחיחה, הצליח לייצר ביתר קלות אפקט זמני של מחיקון מציאות. בהמשך השביל, במקום שבו הכרם מגיע לקיצו וכמעט מתמזג עם התוואי שבו מתפתל נחל צין בין פטמות חוליות חשופות, עומדת חופה לבנה, המשלימה את תהליך ההתנתקות. שם, מוצל מהשמש שלא נותנת מנוח גם בראשית החורף, אתה עד לאחד המחזות היפים שיש לחקלאות הישראלית להציע.

החופה המדברית, המצויה דקת הליכה מחדר הטעימות החינני, היא גם המקום שבו הכורם ערן רז (50) בוחר לפתוח בו כל ביקור בחוות ננה. שמה של החווה מבוסס על כינוי שדבק ברז בזמן שירותו הצבאי. הוא הגיע לעולם היין מהצד החקלאי, ולא בכדי בנקודה זו הוא מרגיש הכי נוח לגולל את סיפור חייו. נתיב שהוביל אותו דרומה, למקום שבו עד לפני קצת יותר מעשור לא רבים ששו לגדל בו גפנים, קל וחומר לייצר מהם יין. היום, עם חלקות כרמים שנטועות על פני 80 דונם ושעתידות להתרחב ל־100, ביקוש הולך וגובר לענבים דרומיים מצד יקבים מובילים ברחבי ישראל ותוכנית להקמת היקב המשמעותי הראשון במצפה רמון, הכל נראה טבעי כל כך. אך ההתחלה, מעיד רז, לא הייתה פשוטה.
הוא נולד בכפר ביל"ו. לאחר השירות הצבאי בחר בלימודי קולנוע וצילום. בסוף שנות ה־90 התגלגל למשרת מנהל הכרמים של יקב עמק האלה, שמעמדו נשחק בשנים האחרונות, אך בימים ההם עדיין נהנה מתמיכה כלכלית ענפה של איש העסקים ג'קי ספרא. לאחר שסיים את עבודתו ביקב בהרי יהודה עבד כשנתיים בכרמים של יקב רמת הגולן בתל פארס.

להבין את הייננים
אחד התחלואים של ענף היין הישראלי בראשית ימיו היה הנתק בין הכורמות לייננות – תופעה שעדיין קיימת אך מצטמצמת בהיקפה. רבים מהכורמים היו חקלאים בעלי חלקות כרמים, שהתייחסו לענבים כלשאר הגידולים החקלאיים ולא בהכרח הבינו את הצרכים המיוחדים של הייננים. בהיותו כורם צעיר זיהה רז את הפער הזה, ובחר ללמוד הפקת יין במסגרת הקורס שמציע בית הספר ליין ביקב שורק. "הבנתי שאם אני רוצה לייצר קשר בין הכרם ליקב, אני צריך להבין את הייננים, וזה אומר לדעת איך מכינים יין", הוא אומר.
כשסיים את תפקידו ברמת הגולן החליט לרדת דרומה ולהשתקע שם עם משפחתו, במטרה מוצהרת לחפש מקום מתאים לנטיעת כרמים משלו. "שוטטתי בשטח וחיפשתי מקום גבוה לטעת בו את הכרמים", הוא מספר. כשמצא אתר בגובה 800 מ' מעל פני הים, שנראה לו מתאים בזכות הפרשי טמפרטורה קיצוניים בין יום ללילה, שלח דגימות קרקע למעבדה. "קיבלתי את נתוני דגימת הקרקע והבנתי שזה מקום שיש בו את כל התנאים לגידול ענבי יין", הוא אומר.

ערן רז: "קיבלתי את הקרקע ונטעתי שתילים ממה שהיה זמין אז במשתלות. כולם יעצו לי לא להתעסק עם זנים לבנים, אמרו שיהיו לי בעיות איתם באקלים הזה, אבל בכל זאת נטעתי"

לדבריו, על פי החוק הישראלי אפשר לקבל מהמדינה שטח מדברי ללא צורך במכרז, ובלבד שהוא מעובד לשטח חקלאי. למרות זאת, בישראל כמו בישראל נדרשו שלוש שנים של מאבקים בביורוקרטיה המקומית כדי להשיג את האישור המיוחל לנטיעות הכרמים באתר המיועד. פריצת הדרך חלה ב־2007, כחלק מתוכנית יזמות להקמת חוות חקלאיות בנגב למטרות תיירות. "אני הייתי היזם הראשון בתוכנית, שלמעשה לא התממשה עד עצם היום הזה", הוא מעיר. במסגרת התוכנית קיבל רז הקצאת שטח חקלאי להקמת החווה ונטיעת הגפנים. "קיבלתי את הקרקע ונטעתי שתילים ממה שהיה זמין אז במשתלות. כולם יעצו לי לא להתעסק עם זנים לבנים, אמרו שיהיו לי בעיות איתם באקלים הזה, אבל בכל זאת נטעתי".
ההתחלה לא הייתה קלה, בלשון המעטה. מהר מאוד הוא הבין שצליחת המכשול הביורוקרטי היא רק שלב אחד בדרך לחזון, שבו יבצרו את ביכורי הענבים מהכרמים החדשים שנטע. שבועיים לאחר הנטיעה, הוא מספר, רמסו את הכרם גמלים שעברו באזור. בירור קצר העלה שהכרם נטוע על תוואי שטח הנמצא על שביל שבו פועלים מבריחים לישראל. "כל הגראס והחשיש של תל אביב עוברים כאן", הוא מעיר.
רז מתאר מסכת גנבות והתנכלויות שליוו את שנתו הראשונה על הקרקע. "בשנה הראשונה כל ההתעסקות הייתה סביב שימור הכרם. מצאתי את עצמי ישן בכרם עם שק שינה ומדורה. עלו אצלי מחשבות שאולי זו טעות. הרגשתי שהצרות שלי לא מעניינות אף אחד והגעתי לסף ייאוש, אחרי הכל השקעתי לא מעט כסף ובסוף יש גם משפחה שצריך לפרנס".

אפקט זמני של מחיקון מציאות יקב ננה במצפה רמון. צילום: אייל תמיר

הישרדות בעזרת התרחבות
לצד היחס העוין מגורמים עבריינים החלה אט אט להתפתח התעניינות בקרב המשפחות השכנות, שגילו סקרנות כלפי המיזם החקלאי וראו בכרמים הזדמנות חדשה לפיתוח האזור. "התחיל טפטוף של משפחות שפנו אליי, אבל סירבתי להיכנס לזה באותו זמן". למרות הרצון להימנע מסיבוב נוסף של ביורוקרטיה והצורך להשקיע את האנרגיה בכרמים, היה זה מפגש מעורר חשש שהוביל את רז לשנות את גישתו. "לילה אחד הגיעו לכרם שלושה בדואים והציעו לי הגנה על הכרם תמורת תשלום חודשי. פרוטקשן. אמרתי שאני לא מתכוון לשלם. זה היה הרגע שבו הבנתי שהדרך היחידה לשרוד כאן היא להרחיב את המעגל לכמה שיותר אנשים".

ערן רז: "בשנה הראשונה מצאתי את עצמי ישן בכרם עם שק שינה ומדורה. עלו אצלי מחשבות שאולי זו טעות. הרגשתי שהצרות שלי לא מעניינות אף אחד והגעתי לסף ייאוש, אחרי הכל השקעתי לא מעט כסף ובסוף יש גם משפחה שצריך לפרנס"

הוא לקח 23 משפחות וניהל את מבצע הנטיעות שלהן, בעיקר מול הרשויות. בדרך גייס כ־2 מיליון וחצי ש"ח להכשרת הקרקע וחיבר את היזמים החקלאים החדשים עם יקבים שהכיר. ההערכה היא שהיום נטועים באזור מצפה רמון כבר יותר מ־850 דונמים של כרמים. חלק ניכר מהם בכרם רמון – אגודה חקלאית שיתופית בבעלות 15 משפחות, שמגדלת ענבי יין ומוכרת אותם ליקבים מובילים ברחבי הארץ. במקום פועלת גם חלקה ניסיונית ובה נטועים 30 זנים, במסגרת מחקר שבו מנסים החוקרים ללמוד מהם זני הענבים בעלי ההתאמה המרבית לאזור. לנוכח הביקוש הרב לענבי האזור ולשטחים הפנויים, ניתן רק לשער כי היד עוד נטויה. "מהאזור הזה יכולים לצאת היינות הטובים ביותר", קובע רז.
האם הנגב, בדגש על מצפה רמון, הוא אכן אזור בעל פוטנציאל לענבים שמהם יופקו היינות הטובים ביותר? זו הצהרה קצת מופרזת, ודאי בשלב מוקדם כל כך אחרי הנטיעות. מדובר באזור גיאוגרפי חם וצחיח עם קרינת שמש חזקה מאוד, ואתגר מרכזי של אספקת מים שוטפת לכרמים. אספקת המים היא שיקול מכריע בבחירת אתרי הנטיעה. שיקול נוסף הוא הקרקע המקומית. באזורים רבים, בעיקר על גבי המדרונות, מדובר באדמת לס רוויית מלח, לכן הכרמים ממוקמים בעיקר במרחבים השטוחים.
מה בכל זאת מיטיב עם הגפנים באקלים החם והיבש? בעיקר מיקומם בגובה 800 מטר מעל פני הים, והפרשי הטמפרטורות הקיצוניים בין יום ללילה. אלה גורמים המאפשרים לענבים לשמר חומצה שמשמעותה מכרעת לאיזון טעמי היין.
ייקח קצת זמן להתגבש סביב זנים איכותיים שגם יצליחו לשרוד באזור המיוחד הזה. זני עמק הרון אדומים כמו סירה וגרנאש הם מועמדים טבעיים, אך מעניין יהיה לחזות בתוצאות של החלקות הניסיוניות. הן עשויות להשפיע רבות על עתיד הנטיעות באזור, ודאי כשמדובר בזנים לבנים.

ביקוש הולך וגובר לענבים מהאזור מרכז המבקרים של יקב ננה במצפה רמון. צילום: אייל תמיר

בין ישראל לקוסטה ריקה
בציר הביכורים של ננה חל ב־2010 ובתחילת הדרך נמכרו הענבים ליקבים כמו פלטר, צ'ילאג ואחרים. תחת המותג של חוות ננה יוצרו ביקב פלטר כמה אלפי בקבוקים בשנה, שיועדו למכירה למבקרים בחווה. ב־2012 הצהיר רז שהוא מתכוון להתרכז בתחום החקלאי וכי אין בכוונתו לייצר יותר מ־5,000 בקבוקים בשנה, אבל הביקוש הגובר של היקבים לענבים ממצפה רמון החל לדגדג לו באצבעות והפיח אצלו שאיפות להקמת יקב אסטייט עצמאי במצפה רמון – יקב שעושה שימוש בחלקות הכרמים שהוא עצמו מגדל ומטפח.
לצורך העניין צירף אליו רז כשותף את ניב בן יהודה, ישראלי שחי בקוסטה ריקה. בן יהודה יזם מותג בשם שלוש פינות, שמטרתו להפיק יין תחת תווית אחת ובידי יינן זהה בשלושה מקומות שונים בעולם: ישראל, קליפורניה וקוסטה ריקה.
הענבים ליין הישראלי של המותג יגיעו מהכרמים של ננה, ושאר הענבים יופנו ליצירת יינות יקב ננה, שיקום בשנתיים הקרובות באזור התעשייה מצפה רמון. מרכז המבקרים המצוי בין הכרמים יוסיף לפעול ולארח.
לאחר ההחלטה על הקמת היקב, מטרת השותפות בין רז לבן יהודה, שנרקמה ב־2014, הייתה להשתחרר מהסכמים עם היקבים שרכשו את ענביהם מננה. "אנחנו עדיין בתהליך השתחררות מהסכמים קודמים כדי שכל הענבים ישרתו את היקב שלנו", אומר רז. "בציר 2018 כבר יניב 28 אלף בקבוקים והיעד הוא להגיע ל־100 אלף".
עד להקמת היקב החדש מיוצרים היינות ביקב מארח, באזור התעשייה דלתון שבגליל. על מלאכת הפקת היינות הופקדה הייננית דנה בני (36), הפועלת תחת הדרכתו של קרי דמסקי, יועץ יין אמריקאי שאחראי על הפקת שלושת היינות של מיזם שלוש פינות. בני, שזו לה המשרה הראשונה בישראל, למדה ייננות וכורמות בפירנצה שבאיטליה.
"אני מאמינה בלימודים אקדמיים פורמליים", היא אומרת. היא סיימה ללמוד ב־2015, תקופה שבה לא היה בענף היין המקומי היצע רחב של משרות מעניינות לייננים צעירים. למרות זאת היא זכתה לקחת חלק באתגר שאפתני, ניסיוני ומרתק, והשנים הבאות יעידו אם ההימור של רז ובן יהודה יתגלה כמוצלח. עם זאת יש לזכור שחלק לא מבוטל מהאחריות מוטל על כתפיו של דמסקי.
שני היינות הראשונים שיצאו תחת ידיה של בני, יינות לבנים מבציר 2017, בהחלט מבשרים טובות ומעידים על יד ייננית טובה. עם עוד קצת שפשוף, צבירת ניסיון והיכרות שתעמיק עם חומר הגלם המקומי, יהיה מעניין לעקוב אחר היינות העתידיים של יקב ננה.
וכמה מילים על יין ותיירות – שני תחומים שעובדים יפה יחד. ספק רב אם בנגב אכן ייוצרו בעתיד היינות הטובים ביותר בישראל, אך אפשר לקבוע כבר עכשיו שניתן לייצר שם יינות באיכות גבוהה. אז אולי בן גוריון לא ראה בחזיונו אזור יין משגשג כשדיבר על הפרחת השממה, אבל הפוטנציאל הגלום באזור הזה מבחינה תיירותית הוא עצום. ניתן רק לדמיין עתיד שבו יפעלו בו חמישה־שישה יקבים שירכיבו בצוותא דרך יין דרומית. "נשמח לתת יד לכל מי שירצה", מתחייבת שחר, רעייתו של ערן. "אחרי הכל זו אמנם תחרות, אך תחרות שתתרום לכולנו".

היינות של יקב ננה

לבנים
שנין בלאן 2017: 100% ענבי שנין בלאן, הבגרה במכלי נירוסטה. אף ירקרק, פירותי ונעים. על החך מופיע יין נקי, יפה ורענן, עם טעמי פרי טובים שנהנים ממתיקות מעודנת המתגנבת למרכז החך, ומסיומת מאזנת של חמיצות שוטפת חך. יין קיצי עשוי כהלכה, טעים ולא מתחכם (90 ש"ח).

שרדונה 2017: 100% ענבי שרדונה. רובם עברו תסיסה ספונטנית בחביות אלון ישנות, והבגירו בהן למשך עשרה חודשים. התוצאה היא שרדונה מלא גוף ומרקם, עם נוכחות עצית שאמנם לא מתחבאת אך מופיעה באופן שתומך בנוכחות הפרי, שמצדו מופיע בשל ושופע. בשלות הפרי מתבטאת במתיקות מסוימת, והסיומת מינרלית וארוכה. זהו יין שרדונה אלגנטי וטוב, בעל אופי של עולם חדש (120 ש"ח).

אדומים
סימביוזיס 2015: בלנד שמורכב ברובו מענבי קברנה סוביניון, אשר אליהם מצטרפים סירה ומעט פטיט ורדו. 21 חודשי הבגרה בחביות. האף חם ובשל מרגיש מעט מפותח לגילו. בטעימה היין מרגיש רענן יותר, מתובל במתיקות (אולי זכר לתקופה הממושכת בה שהה בחביות) ובסך הכל מאוזן. בלנד חביב, נגיש וישיר, גם אם אינו מתעלה למורכבות כלשהי (110 ש"ח).

אושר 2015: 96% סירה, 3% קברנה סוביניון והשאר פטיט ורדו. 21 חודשי הבגרה בחביות. זהו יין סירה מבושם מאוד ופראי, שבפרופיל הארומטי מזכיר הרבה יותר את המקבילה האוסטרלית מאשר את זו של צפון עמק הרון. הרושם הזה נשמר גם על החך, עם נוכחות גבוהה של פרי שחור בשל, לעיס ומלא עוצמה שטעמיו טובים. יין סירה גדול, סוג של בלוקבאסטר, שקצת פחות בשלות וקצת יותר עידון יכלו לרומם אותו דרגה אחת למעלה (190 ש"ח).