ניסים בר ששת – חקלאי, מושב מטע

בחממה שלו בהרי ירושלים הוא מגדל ומטפח גידולים מקומיים כמו מרוות בר, אזוב וסומאק טרי

החקלאי ניסים בר ששת במושב מטע. צילום: חיים יוסף
החקלאי ניסים בר ששת במושב מטע. צילום: חיים יוסף
16 בדצמבר 2018

ניסים בר ששת נולד ב־1984 במושב מטע שבמועצה אזורית מטה יהודה, דור שלישי במושב שנוסד ב־1950. סבו, שעלה ממרוקו והיה ממייסדי היישוב, עבד בקק"ל ולקח חלק משמעותי בנטיעת העצים של הרי ירושלים. חקלאות מקומית ועבודת אדמה היו תמיד מנת חלקם של בני האזור, ולמשפחתו של בר ששת יש שטח חקלאי שבו נטועים עצי זית וכרמים שמהם מייצרים יין ומוסקים זיתים לשמן זית לשימוש בני משפחה וחברים.

כנער למד במגמת חקלאות בבית הספר האזורי. ב־2009, לאחר שירות צבאי בנח"ל, החל ללמוד מדעי הצמח בפקולטה לחקלאות שברחובות, וב־2012 החל לעבוד כאגרונום בדנציגר, חברה בעלת שם עולמי לפיתוח ושיווק פרחי נוי. ב־2015 החליט לעבור לעשייה עצמאית. הוא חזר למושב, חבר לשלו אטיאס ויחד הם החלו לגדל ולשווק עלי מיקרו, פרחי מאכל ופירות יער תחת המותג ירוקלה.

מעבר לעבודה השוטפת, בר ששת מנסה להתחבר לטרואר של הרי ירושלים ולטפח זנים מקומיים של גידולים. ביקור בחלק האחורי של החממה מאפשר הצצה לניסיונות של גידול סומאק טרי, מרוות בר מאוקלמת ואזוב – גידולים שבדרך כלל ניתן להשיג רק בליקוט. כשאנחנו מדברים על עונות השנה ביחס לתוצרת הוא אומר בחיוך גדול: "בחורף הפרחים מחייכים אליי יותר". בעודו בורר בעדינות עלים, מחזיק בהם בשתי אצבעות גדולות אך עדינות של חקלאי, שאלתי אותו על אופן העבודה הידני, העדין והאיטי כל כך, שכן חקלאים רבים נעזרים היום במיכון מתקדם. "השאיפה שלי היא שגם בעוד 20 שנה אקצור במספריים, לאט לאט, פרח פרח", הוא ענה.

ירוקלה – חקלאות כתרבות, 7723366־050, באינסטגרם: @yarookale