כבר לא לבד בחושך: יצאנו לסיור אלכוהול בפולין
מי שחושב שפולין זה רק רגל קרושה – טועה. מבחינה קולינרית, פולין היא מהמקומות המעניינים והמרתקים היום באירופה
הטיול שלנו לפולין התחיל כמו בדיחה חבוטה על חשבוננו, וקשה היה לענות על השאלה, ששאל כל מי שפגשתי בשבוע שקדם לנסיעה: ״מה יש לך לחפש בפולין?!״ כשאתה עומד בתור לבידוק הבטחוני מוקף חבורת תיכוניסטים בדרכם לטיול המחנות, מוטות ה״סלפי״ נשלפים מכל עבר וצווחות וקרקורים גורמים לך לתהות האם שתית יותר מדי ואתה מנסה לעשות צ׳ק אין בלול תרנגולות או שאלו הן באמת פני הדור בדרכו לאושוויץ.
עם הנחיתה בוורשה רצינו רק שלושה דברים: בירה קרה, נקניקייה וסיגריה. ובאמת זה מה שעשינו כשיצאנו סוף סוף מהטרמינל, מה שלקח כמה שעות כיוון שמחצית מהמזוודות של הקבוצה לא הגיעו. כמובן שהמזוודות של הנשים לא הגיעו, מה שהעלה את מפלס ההיסטריה. בירה, מסתבר, אסור לשתות במרחב ציבורי בפולין. שדה תעופה, מסתבר, נחשב מרחב ציבורי. גם העובדה שקנינו את הבירות ממש כאן, ואנחנו שותים אותן איפה שמכרו לנו אותה, מבלי לספר לנו על החוק המוזר הזה, לא ממש עזרה מול שמונת השוטרים שקפצו עלינו עם הישמע ה״פססססט״ של פתיחת הפחית. אולי בגלל רגשות אשמה על אנקדוטה לא נעימה מהעבר שהייתה להם עם היהודים הם הסתפקו הפעם ברשימת נזיפה בלבד.
"מי שחושב שפולין זה רגל קרושה שאוכלים בחושך בפינה, פשוט מפספס את ההתרחשות הכי מעניינת והכי מרתקת באירופה עכשיו"
עד כאן הצרות. מכאן, אללי, הטיול התרומם לרמות תענוג שקשה להסביר. כן, היינו בטיול קולינרי בפולין. זו לא טעות, טיול סביב אוכל – חומרי גלם, מסעדות, חיי לילה, אלכוהול – בפולין. חבורה של שפים ועיתונאים בחסות משרד החוץ הפולני, שמנסה (ומצליח) להוכיח שמי שחושב שפולין זה רגל קרושה שאוכלים בחושך בפינה, פשוט מפספס את ההתרחשות הכי מעניינת והכי מרתקת באירופה עכשיו.
שישה ימים של ליקוט פטריות ביער (פולין היא ספקית הפטריות הגדולה באירופה, ופורצ׳יני שמנמנות רבות הנמכרות באיטליה מקורן ביערות פולין), סיור בשווקים, טעימה של גבינות מקומיות לא מפוסטרות, לחמים מקמחים מקוריים לפי מתכונים עתיקים, וודקות וסיידרים ארטיזינליים וזגזוג שאין מנוס ממנו בין הקדמה והפיוז׳ן של וורשה לבין המסורת בקאנטרי סייד עם ירקות, פירות ובשר טריים ולא מתועשים שלא ידעתי שעדיין קיימים בעולם. לאחר שבוע עמוס חוויות וביסים, לא נותר מקום לספק: ההוא מהמדבר טעה בכמה אלפי קילומטרים בניווט לארץ זבת החלב והדבש.
לא נשתה משהו?
כמו שאפשר לצפות, רוב הפולנים שותים הרבה וודקה, בעיקר זולה ופשוטה. אבל אם שמים בצד את הוודקות הזולות, יש שם סצינת וודקה שבעיני היא הטובה בעולם, ולצערי כמעט ולא פוגשים בה מחוץ לפולין. בארץ אנחנו מכירים בעיקר את הזוברובקה, אהובתי הפולנייה המפורסמת בזכות עשב הביזון שמחט שלו נמצאת בכל בקבוק ומעניקה למשקה ארומה וטעם (בניגוד לרוב הוודקות התעשייתיות) – ויש גם את ויברובה הנקייה והנהדרת, ואת לוקסוסובה, וודקת תפוחי אדמה מופלאה שקצת חומקת מתחת לרדאר לצערי.
אבל בפולין אפשר למצוא וודקות שונות לחלוטין מכל מה שאנחנו מכירים בתור "וודקה". תשכחו ממשקאות נייטרלים שעוברים מלא זיקוקים וסינונים כדי שהם "ירדו בגרון כמו מים", ואל תחשבו בכלל על לערבב את זה עם רדבול. הוודקות הארטיזנליות של פולין דווקא מתהדרות בהיותן single distillation, כלומר זיקוק אחד, אבל כמו שצריך. לא חוכמה לזקק שש פעמיים, רק כדי להגיע למוצר נייטרלי שאי אפשר לזהות בו את חומר הגלם המקורי, הם גורסים, הרבה יותר מעניין להתעסק בזיקוק אחד מדויק, כך שלוודקה יהיה טעם וריח, ואפשר יהיה לחוש אם היא זוקקה מתפוחי אדמה, חיטה או שיפון.
"תשכחו ממשקאות נייטרלים שעוברים מלא זיקוקים וסינונים כדי שהם 'ירדו בגרון כמו מים', ואל תחשבו בכלל על לערבב את זה עם רדבול. הוודקות הארטיזנליות של פולין דווקא מתהדרות בהיותן single distillation, כלומר זיקוק אחד, אבל כמו שצריך"
מלודי זיאמניאק (Mlody ziemniak) הוא שם שאני ממליץ בחום לזכור ולשים יד על בקבוק של הוודקה הזו, המיוצרת מתפוחי אדמה צעירים; שנת הבציר מצוינת על הבקבוק, ובי נשבעתי שכל שנה אופיו של המוצר שונה במקצת. גם vestal היא וודקת תפוחי אדמה הנחשבת נדירה ומובחרת (פחות מ־8,000 בקבוקים מיוצרים ממנה בשנה), ולא לחינם אפשר להיתקל בה בטובי הברים בפאריס ובלונדון. אלו משקאות שצריך לשתות בטמפרטורת החדר, ולהתענג על כל לגימה. אפילו וודקות שעוברות יישון בעץ פגשנו שם, אם כי אני לא יכול לומר שהתאהבתי במיוחד ברעיון הזה של להפוך את הוודקה שלי לוויסקי.
גם קצת יין טעמנו בפולין, מהתעשייה הצנועה והמתפתחת שם. נכון, לצרפת או איטליה אין מה לחשוש, אבל כן אפשר למצוא בפולין יינות חביבים ומזנים שבחיים לא שמעתם את שמם. פשוט קר שם, בפולין, וכמעט כל הזנים שאנחנו מכירים לא מצליחים לגדול שם. במיוחד הלבנים התחבבו עלי, קלילים, חדים ורעננים.
כשהחיים נותנים לך תפוחים
תעשייה נוספת הנמצאת בצמיחה וסיפור מעניין מאחוריה היא תעשיית הסיידרים. לפני שנה ומשהו החליט פוטין להטיל חרם על פולין, אשר אחד מענפי היצוא הגדולים שלה הוא תפוחים (למעשה פולין היא יצואנית התפוחים הגדולה בעולם), ואחד השווקים הגדולים והחשובים ביותר היו השוק הרוסי. בקיצור: המון תפוחים שאין למי למכור. כך בין לילה קם קמפיין בפולין לעודד צריכה של תפוחי עץ, כולל האשטג #eatapples שהשתלט על הרשתות החברתיות לצד סיסמאות שכל תפוח שאתה אוכל, אתה נלחם בפוטין. וכשהחיים מביאים לך תפוחים, הכי טוב לעשות מהם סיידרים. ככה תעשיית הסיידרים הפולנית זינקה קדימה והסיידרים זוכים כיום לפופולריות גואה. הצפי ל־2016 הוא 18 מיליון ליטר של סיידר, מול 1.9 מיליון ב-2013(!).
במפעל הקטן של מרצ׳ין ואווה וייקובסקי (kwasne jablko), בני זוג בתחילת שנות השלושים לחייהם שמאסו בחיי העיר והקימו להם פיסת גן עדן פראי בצפון פולין, טעמנו סיידרים אלכוהוליים המיוצרים מתפוחים הגדלים במטע אורגני ותיק של זנים פולניים, ומרצ׳ין מתעקש להכין דווקא מהם סיידר, שיהיה בו ייחוד וקשר למקום, על כן אינו נוטע את זני התפוחים הייעודים לסיידר, כמו שאפשר למצוא בנורמנדי, למשל. הסיידרים משובבי נפש, במיוחד אלו העוברים יישון של כמה שנים בחביות, חסרי גיזוז ושותים אותם בכוסות יין, לצד גבינה טובה, או סתם לצד שקיעה טובה. הסידרייה הזו משמשת גם כמלון בוטיק קטן ומעוצב למשעי מוקף בוסתן ולצידו אגם. צבטנו עצמנו להיות בטוחים שאנחנו לא חולמים.