יחידת אגוז

מדי שנה, עם בוא הסתיו, עת נצבעו צמרות העצים בשלכת זהובה, היו עובדי המטע בקיבוץ עוברים בין חצרות בתי החברים כשהם רכובים על טרקטור רועש במיוחד. מכונה מוזרה נרתמה לחלקו האחורי של הטרקטור, "המנערת" קראו לה. כשהיא מצוידת בשתי זרועות מתכת מרופדות היטב הייתה המכונה מוצמדת בעדינות אל גזעי העצים, זרועותיה נאחזות בגזע וחובקות אותו בחוזקה. מיד לאחר מכן החלו הזרועות לנוע במהירות רבה, לפנים ולאחור, וניערו בעוצמה רבה את הגזע. הגזע התנועע במהירות והרעיד עמו את העץ כולו, עד לעדינים שבענפי צמרתו. בתוך שניות ניתח ארצה מטר עז של "אבני חן" קטנות, מכסה את הדשאים שתחתיו באינספור אגוזי פקאן טריים, עטופים בקליפה חומה המעוטרת בפסי פחם שחורים.

לא אגזים אם אומר שלא הייתה חצר אחת בקיבוץ של שנות ה־80 שלא ניטע בה לפחות עץ פקאן אחד

הפקאן, עץ פרי נשיר ממשפחת האגוזיים, גדל בר בצפון מקסיקו ובדרום ארצות הברית. אף שנמנה עם אחד ממקורות המזון החשובים של שבטי הילידים באזורים אלו, הוא בוית וטופח כגידול חקלאי מסחרי רק בסוף המאה ה־19. לישראל הגיע הפקאן כמה עשרות שנים מאוחר יותר, ומשנות ה־40 של המאה הקודמת הפך כאן לענף יצוא משמעותי ולמרכיב חשוב בנוף הארץ. בשיאם הקיפו מטעי הפקאן בישראל שטח כולל של יותר מ־30 אלף דונם.

באופן יחסי מדובר בגידול חקלאי פשוט שאינו דורש השקעה רבה, אך צריכת המים הגבוהה שלו, פגיעתם הרעה של מזיקים שדרשו שימוש מתמשך בחומרי הדברה מסוכנים וכן מחירו הנמוך יחסית בשווקים הביאו לנטישה מסיבית של מטעים בישראל החל מסוף שנות ה־90. כיום, כאשר מחירו בשוקי העולם מרקיע שחקים, רק מעט יותר מ־2,000 דונם של מטעי פקאן מסחריים עדיין גדלים בישראל, אך במקומות רבים שבהם ננטשו המטעים אפשר עוד לזהות עצים רבים אשר הזריעו את עצמם וגדלים פרא.

לא אגזים אם אומר שלא הייתה חצר אחת בקיבוץ של שנות ה־80 שלא ניטע בה לפחות עץ פקאן אחד. הפיתוי היה גדול: מדובר בעץ מרשים בגודלו, בנופו המרהיב ובצל הקריר שהוא מטיל תחתיו בקיץ החם. אם לא די בכך, הרי שלעת השלכת הוא מעניק מיבוליו הנפלאים גם לגנן הביתי הכושל ביותר. ואין מדובר בסתם “יבול". פירותיו, אגוזי הפקאן, ניחנו בערכים תזונתיים רבים, במרקם משובח ובטעם חמאתי־מתקתק עדין ונפלא.

אם החלטתם ללקט בעצמכם, ודאו שהשטח אינו מפרנס איש ליקוט פקאן. צילום: דור קדמי

אגוז הפקאן מתפתח בתוך שומר – מעטפת רכה וירוקה, עשירה בטאנינים, המגנים על הפרי מפני מזיקים לפני הבשלתו. לקראת הסתיו נפתחות ארבע הקשוות של השומר והפרי בעל הקליפה החומה-פחומה המוכרת לנו, נחשף. מאמצע אוקטובר נושרים האגוזים מן העץ ואפשר ללקטם מן הקרקע בקלות רבה וליהנות מפקאן טרי ועשיר בטעם, עד לאמצע החורף. את הפקאנים אפשר למצוא בשטחים חקלאיים נטושים, בגינות ציבוריות ובחצרות בתים, בעיקר בשרון, בעמק חפר ובעמקי הצפון. אם החלטתם ללקט בעצמכם, נסו למצוא עצים פראיים הגדלים מחוץ לשטחים פרטיים. אם מדובר במטע שנראה נטוש, ודאו שהשטח אינו מפרנס איש.

אנקדוטה מעניינת: תומאס ג'פרסון, נשיאה השלישי של ארצות הברית, שתל עץ פקאן בגנו והעניק במתנה שתיל של העץ לג'ורג' וושינגטון, הנשיא הראשון, ששתל וטיפח את העץ בחוותו. אז נכון שישנם אגוזי מלך, אבל מציעים לכם כאן אגוז נשיאותי. לא תיקחו?