כל מה שלא מספרים לכם על רפורמת סימון המזון החדשה

איך הכל התחיל?

באפריל 2016 מונתה על ידי שר הבריאות ועדת האסדרה למזון, או בכינויה המוכר בציבור – “ועדת הסוכר”. הוועדה הורכבה מנציגי כל המגזרים העוסקים במזון, נציגי ציבור, אקדמיה וממשל ומטרתה הייתה “לגבש המלצות לאסדרה תזונתית לקידום סביבה תזונתית בריאה לאוכלוסיית ישראל”, או במילים פשוטות – להמליץ למשרד הבריאות כיצד כדאי לפעול כדי לקדם תזונה בריאה ומזינה בציבור. הוועדה קיימה ישיבות רבות וארוכות (כולן צולמו ונמצאות ביוטיוב), התייעצה עם מומחים רבים והוציאה בסיום עבודתה שורה ארוכה של המלצות טובות וחשובות.

בהמלצות המעולות נכללו העברת הפיקוח על הלחם מלחם לבן ללחם מלא, מניעת פרסומות של אוכל מזיק לילדים, מס על מוצרים המכילים סוכר מעובד, השקעה בחינוך ועוד. אבל המלצות הן רק המלצות, ומסיבות לא ברורות משרד הבריאות החליט לוותר עליהן. במקומן הובאה לקדמת הבמה ההמלצה שכולנו מכירים כ“ההמלצה על סימון אינפורמטיבי של מזון”. זו גם ההמלצה היחידה שהגיעה לשלב הביצוע והפכה ל”תקנות הגנת בריאות הציבור (מזון) (סימון תזונתי), תשע”ח 2017"- תקנה שנכנסת לתוקף החל מהחודש, ינואר 2020.

מה עם המוצרים הלא מסומנים? תשאלו את מ' הבריאות איור: מיכל רוט

מה אומרת התקנה?

לפי התקנה מוצרי מזון שיש בהם (על פי הקריטריונים) יותר מדי סוכר מעובד, נתרן (מלח) או שומן רווי, יסומנו בסימון אדום בחזית האריזה. מדובר בסימון בולט שירתיע אנשים לפני הקנייה. המטרה היא שאנשים יחשבו פעמיים לפני שהם בוחרים מוצר כזה או אחר מהמדף.

אולם מהרגע שהתחילו לתקן את התקנה ועד לאישורה בכנסת, עברה ההצעה לעיל כמה שינויים ועדכונים, בעיקר עקב מכבש לחצים אדיר שהפעילה התעשייה כדי למתן את רוע הגזרה. תאריכי היעד לתחילת יישום הרפורמה הוזזו שוב ושוב והוחלט על שתי פעימות (תהליך הדרגתי), אך גם על שינויים מהותיים יותר. אחד מהם הוא החרגה של מוצרי מזון ששטח הפנים הקדמי של אריזתם קטן מ־25 סמ"ר. הסיבה הרשמית: חוסר מקום על גבי האריזה. בפועל ההחרגה אומרת שאת סימון המזון המזיק (סימון אדום) לא יקבלו החטיפים שנמצאים ליד הקופה (אלו שמגיעים באריזות הקטנטנות), הארטיקים והקרטיבים, וכן מוצרים נוספים – למשל אבקות המרק היבשות – הוחרגו. עוד החרגה בולטת היא תחליפי המזון לתינוקות, שלולא הוחרגו היו מקבלים כולם סימונים אדומים בשל המרכיבים שנמצאים בתוכם (נתרן, סוכר ושומן).

מהרגע שהתחילו לתקן את התקנה ועד לאישורה בכנסת, עברה ההצעה כמה שינויים ועדכונים, בעיקר עקב מכבש לחצים אדיר שהפעילה התעשייה כדי למתן את רוע הגזרה

שאלה נוספת שעולה בהקשר זה היא כמה בולט יהיה הסימון אדום על מוצרים שמגיעים באריזות בצבע אדום, זאת בהתחשב בעובדה שרבים מהמוצרים הללו (משקאות מוגזים, שוקולדים, קטשופ ועוד) נחשבים מזיקים על פי הקריטריונים שנקבעו. נכון לעכשיו הפשרה שהושגה היא שהסימון האדום במוצרים אלה יובלט על ידי מסגרת לבנה דקה.

בסימון המוצרים יש היגיון וגם ערך, שכן הוכח שהרתעה כזאת גורמת לאנשים לחשוב פעמיים לפני שהם בוחרים מוצר מהמדף, אולם הוא מוגבל ואינו מעמיק דיו. כך נוצר מצב שבו לא רק מוצרים מזיקים מוחרגים מהסימון, אלא גם מוצרים מזינים מקבלים, על פי הקריטריונים, סימון אדום. ברמה העקרונית סוכר, נתרן ושומן במזון מעובד ותעשייתי הם גורמי נזק ידועים ומוסכמים, אך לגבי שומן איכותי מן החי, מלח בהתססה ועוד יש חילוקי דעות במחקר. לכן נוצרו בתהליך הסימון דילמות מורכבות.

בנושא השומן לדוגמה, יש כיום יותר ויותר חוקרים המכירים בכך ששומן רווי ממקור טבעי, מן החי ומן הצומח הם בעלי ערך תזונתי ואינם מזיקים כפי שהיה נהוג לחשוב בעבר, אך על פי התקנות שומן רווי הוא עדיין אויב ורמה גבוהה שלו, גם אם היא טבעית, נחשבת למזיקה. כך נוצר מצב שבו מוצרי חלב שמנים מקבלים סימון אדום גם אם השומן שבהם הוא שומן טבעי. למשל לאבנה עיזים שיוצרה מחלב מלא יכולה לקבל שני סימונים אדומים, גם בעבור השומן הטבעי בחלב וגם בעבור הסוכר (הלקטוז הנמצא בחלב באופן טבעי לא מביא לסימון אדום, אך בתהליך ההתססה של החלב ללאבנה הוא מתפרק והופך לסוכר פשוט ומקבל סימון אדום כסוכר מעובד).

התעשייה יכולה לעקוף מצב זה על ידי הפרדה של שומן ולקטוז ואז להוסיף אותם למוצרים בצורה לא טבעית וכך לשלוט בכמות. אך האם זה באמת בריא יותר? האם לאבנה עיזים שהוכנה בדרך טבעית היא מזיקה ויוגורט תעשייתי הוא מזין? לפי אותו היגיון, גם לחם המחמצת שאותו אני מכין בבית מקמח מלא אורגני, היה מקבל סימון אדום בגלל תכולת המלח (נתרן) שבו וכך גם הכרוב הכבוש הביתי שלי.

על פי הקריטריונים הקיימים, כל סוגי הלחמים שנמכרים בסופרמרקט לא יקבלו סימון ירוק כי לכולם הוסיפו תוסף כלשהו – ממשפרי אפייה עד גלוטן מעובד ואנזימים

כאמור, על פי הרפורמה מוצרים שיש בהם יותר מדי סוכר מעובד יסומנו באדום. אולם כשמדובר במוצרים גולמיים המורכבים מרכיב אחד – למשל, סוכר לבן וקמח לבן, שברור שהם מזיקים – הם לא יקבלו סימון אדום.

באותו הקשר, כללי הסימון לא חלים על ממתיקים (מעובדים) למיניהם. במקרים רבים, כדי לא לקבל סימון אדום של סוכר, החליפה התעשייה חלק מהסוכרים בממתיקים כוהליים (כגון מלטיטול, סורביטול ועוד), שעל פי התקנות אינם בגדר "סוכר". אמנם הכוונה המקורית הייתה שהתעשייה תעשה רפורמולציה (שינוי הרכב) של המוצרים כדי לא לקבל סימון, אך לא הייתה כוונה שבכך תהפוך את המוצרים למתועשים יותר, אלא להפך.

אדום זה עצור. וירוק? מכפיל מכירות רציני הסימונים של רפורמת המזון

אופס, שכחנו את הירוק

אחרי שתוקנו התקנות לסימון המזיק האדום, נזכרו (קצת באיחור) שצריך גם סימון ירוק – חיובי – מה שהצית דיון נוסף בוועדה כי ידוע שסימון ירוק הוא מכפיל מכירות רציני ביותר. הדיון עסק בעיקרו בשאלה איזה סוג של עיבוד מזון יכול להעניק סימון ירוק. מזון בעל מרכיב אחד שאינו מכיל באופן טבעי סוכר מעובד, שומן רווי או נתרן בכמות גבוהה – כדאי לכאורה שיקבל סימון ירוק; אבל מזון שהוסיפו לו תבלינים או מלח, האם גם הוא צריך לקבל סימון כזה?

כדי לענות על השאלות האלה הקימו את ועדת הסימון הירוק. בתום דיונים רבים הוחלט שמוצר מזון שהוספו לו חומרים (מה שנקרא "תוספי מזון") מלחלחים או מצלילים (כמו מרכיבי E למיניהם) לא יוכל לקבל סימון ירוק, מה שמשאיר את המזונות הגולמיים בעיקרם ככאלה שיקבלו סימון ירוק.

אבל אז צצו כמה דילמות חדשות, וכל אחת קיבלה התייחסות אחרת וטיפול אחר. לדוגמה שמן זית. הוא הוחרג מראש מהסימון האדום וכך גם כל השמנים הצמחיים למעט שמן קוקוס. אחרי שהוחרגו כל אלה מהסימון האדום, החליטה ועדת הסימון הירוק לתת לשמן זית בכבישה קרה ולשמני קנולה וחריע מזוככים סימון ירוק. אך האם שמנים מזוככים באמת טובים לנו? יש על זה ויכוח. זיכוך הוא תהליך כימי שלדעת רבים יוצר שמן נחות. לעומתם, שמן קוקוס אורגני בכבישה קרה, הנחשב לבריא, יקבל סימון אדום מכיוון שהוא מכיל שומן רווי.

הטחינה הגולמית המלאה הייתה גם היא אמורה לקבל סימון אדום בגלל כמות השומן הרווי בה, אך גם היא הוחרגה מראש מהסימון האדום ואפילו קיבלה סימון ירוק, אבל זה כל עוד מדובר בטחינה מרכיב אחד בלבד. אם הוסיפו מלח לטחינה הגולמית – היא מאבדת את ההחרגה ומקבלת סימון אדום, אבל לא בגלל המלח שנוסף לה אלא בגלל השומן הטבעי שבה. משמע – אותה טחינה בלי מלח תקבל סימון ירוק ועם מלח תקבל סימון אדום לשומן (כי זה הופך את הטחינה למורכבת משני רכיבים. ברגע שהיא מורכבת ממרכיב שהוא לא שומשום בלבד היא מאבדת את ההחרגה שלה). נשמע הגיוני? לא.

עוד דוגמה היא הלחם. על פי הקריטריונים הקיימים, כל סוגי הלחמים הנמכרים בסופרמרקט לא יקבלו סימון ירוק כי לכולם הוסיפו תוסף כלשהו – ממשפרי אפייה עד גלוטן מעובד ואנזימים, והדבר הצית ויכוח. האם יש להקל על היצרנים כדי שיהיו בכל זאת קצת לחמים עם סימון ירוק, ואם כן – עד כמה; או לחלופין – האם להציב רף גבוה ללחם? הוחלט בינתיים לא להחליט.

ומה אנחנו יכולים להסיק על המוצרים נטולי הסימון?

נכון לעכשיו, רוב המוצרים בסופרמרקט נותרו ללא סימון אדום או ירוק. בתהליך שבו היה צריך להחליט אילו מוצרים יקבלו סימון ירוק, התפתח במשרד הבריאות דיון מעניין – איזה סוג של מוצרים מעובדים יכולים לקבל סימון ירוק, אם בכלל, ומה למשל גורלם של מוצרים המכילים תוספים (כמו חומרים משמרים, משפרי טעם, מצלילים ועוד)? בהיעדר תוספים במוצר ברור שכדאי לתת לו סימון ירוק, אבל אם הם ישנם? בסוף הוחלט שמוצר עם תוסף כלשהו לא יוכל לקבל סימון ירוק, אבל זה גם לא גורם לו לקבל סימון אדום. זהו מסר מבלבל מכיוון שהתוספים, שנחשבים בקרב רבים כמזיקים, לא מסומנים ככאלה. האם בכך שמשרד הבריאות לא מעניק להם סימון ירוק הוא לא מודה בעצם שהם מזיקים לנו?

בהמשך לכך עולות שאלות נוספות. יש סוגים רבים של רכיבים מזיקים במוצרי מזון. אם כך, למה רק שלוש קטגוריות (נתרן, שומן וסוכר) נכנסו לסימון האדום? אם הוגדרו קטגוריות למוצרים מזיקים ומזינים, איך מגדירים את מה שבאמצע כמו מוצרי דיאט עם ממתיקים מלאכותיים? אם היעדר סימון ירוק מעיד על מוצר לא בריא, למה הוא לא מקבל סימון אדום? על כל פנים, החל מה־1 לינואר 2020 משתנה המציאות בסופרמרקטים ומעניין יהיה לראות איך השינוי ישפיע על הרגלי הקניות והאכילה של הישראלים.

אז מה מומלץ?

אני אמנם לא בעד קנייה בסופרמרקט, אלא בשווקים או ישירות מחקלאים ויצרנים מקומיים קטנים, אבל אם כבר מגיעים לשם מוטב להתמקד ברכישת מוצרים גולמיים ולא מעובדים.

ליד הצלחת

השינוי המשמעותי ביותר שיכול היה להתרחש ברפורמת סימון המוצרים – אך לא קודם אף שהופיע ברשימת ההמלצות של הוועדה – הוא הטלת מס על מוצרי מזון המכילים סוכר מעובד. מעדויות בעולם אנחנו יודעים שזה אחד הדברים הכי משמעותיים שאפשר לעשות כדי לצמצם את צריכת הסוכר המעובד. ב־2011 הטילה צרפת מס על משקאות שמוסף להם סוכר או ממתיקים אחרים, ומ־2013 כל ההכנסות ממס זה מועברות לביטוח הלאומי הצרפתי. המס גרם לירידה בצריכת המשקאות הממותקים, בעיקר בקרב צעירים ואוכלוסיות ממעמד סוציו אקונומי נמוך.

הטלת מס על מוצרים המכילים סוכר מעובד? רק באירופה משקאות ממותקים. צילום: shutterstock

בהונגריה עבר ב־2011 חוק מס מוצרים לבריאות הציבור, המטיל מס על מוצרים שיוצרים נזק מוכח לבריאות. המס גרם לירידה משמעותית בקניית המוצרים המזיקים בקרב כ־30 אחוז מהצרכנים, עקב המחיר וגם עקב העלייה במודעות לאוכל מזיק. במקביל התחילו יצרני המזון לשנות את הרכב המזון הנמכר בשווקים. אפילו במאוריטניה שבאפריקה (שהיא יצרנית סוכר) מוטל מס על סוכר, אך הוא מוטל על סוכר גולמי לפני תחילת יצור מוצרי הצריכה – דבר המקשה על בדיקת האפקטיביות של המס. במקסיקו מוטל מס על משקאות ממותקים, אבקות משקה וממתקים משנת 2014. את המס משלמים היצרנים והוא הביא לעלייה של כעשרה אחוזים במחירי המוצרים. ממחקרים שנערכו אחרי הטלת המס עולה שעד סוף 2014 חלה ירידה של 12 אחוז בצריכת משקאות ממותקים, בעיקר באוכלוסיות ממעמד סוציו אקונומי נמוך.