במלוא הדרם

לפירות הדר יש מקום גדול וחשוב בזכרונות הילדות שלי. מאחורי הבית של הוריי היה עץ אשכוליות ענקי עם פירות צהובים גדולים ועסיסיים. היינו יושבים מתחת לעץ ואוכלים עם כפית חצאי אשכוליות והיו כמובן סוכריות קליפות התפוזים שהכנו בגן – קרצנו עיגולים קטנים עם מכסה קטן ומשונן של בקבוק בירה.

פירות הדר מגרים את חוש הראייה בזכות מגוון רחב של סוגים, זנים, צבעים וגדלים; את חוש הריח בזכות שמנים אתריים בעלי ארומות עוצמתיות המצויים בקליפתם; את חוש המישוש בשל הטקסטורות השונות של הקליפות – לכל פרי הדר יש קליפה בעלת עובי שונה; ואת חוש הטעם בזכות מנעד טעמים רחב שנע על הציר של חמוץ־מתוק־מריר.

הוורסטיליות של ההדרים באה לידי ביטוי לא רק בטקסטורות השונות שיש לכל סוג פרי להציע, אלא גם בשימושים שלו במטבח – אפשר לאכול אותו טרי, לסחוט אותו למיץ, לבשל איתו, לצלות, לאפות ולהכין מגוון קינוחים וממתקים.

אני ממליצה לקנות הביתה מגוון גדול של פירות הדר (פומלות, תפוזים, לימונים, קלמנטינות, אשכוליות

ותפוזי דם) – ולא רק את החשודים המיידיים, להניח אותם בקערה גדולה על השולחן ולהתענג.