דוקטור להיסטוריה של הרפואה והתזונה. כתב שלושה ספרים: "ליקוט צמחי בר", "מזון מקומי" ו"רפואה מקומית עתיקה". עוסק בחקר ובמסורות מקומיות של תזונה ורפואה. מתמחה בליקוט צמחי בר למאכל ומקיים סיורי ליקוט וסדנאות בישול. מקים ומנהל "המרכז להנהגת הבריאות" בקיבוץ נווה איתן בעמק המעיינות, הפועל למען בריאות קהילתית.

מחיר הלחם: למה האוכל שלנו כל כך יקר?

על פי ארגון המזון העולמי אין מחסור אמיתי באוכל, נהפוך הוא - יש יותר מדי. אז למה עדיין אין ביטחון תזונתי בעולם?

28 באוגוסט 2019
כיכר לחם. צילום: shutterstock
כיכר לחם. צילום: shutterstock

אני לא כלכלן גדול, אבל עיסוק בהיסטוריה – ובייחוד בהיסטוריה של התזונה – הוא בלתי אפשרי בלי התייחסות לערך, לכסף ולמסחר. לפיכך בעל כורחי אני גם עוסק בכלכלה. הדבר הראשון שלמדתי הוא שהשיטה הכלכלית שאנו פועלים בתוכה נקראת "כלכלת מחסור". כדי להסביר את המונח הזה צריך לחזור לרגע בזמן לתקופה שבה היינו לקטים ציידים. החברה הלקטית ציידית הייתה חברה שוויונית של החזר מיידי. המשמעות היא שהם לא אגרו שום מזון, אלא ליקטו, צדו, צרכו, חיו חיים שוויוניים והתחלקו בכל; לא היה לאף אחד כוח או יתרון על האחר.

דוחות ארגון המזון והחקלאות של האו"ם מראים כי אילו היינו מחלקים את כל המזון בעולם לכל אנשי העולם היה כל אחד מקבל יותר מ–2,900 קלוריות ליום – 123 אחוז מכמות הקלוריות הנדרשת לאדם

השינוי העיקרי התרחש בהדרגתיות לפני עשרות אלפי שנה, כשבני האדם החלו לאגור מזון – לא לאכול אותו מיד אלא לשמור אותו. אגירת המזון יצרה מצב שבו חלק מהאנשים אינם שותפים בתהליך ייצור המזון (יש שעסקו באגירה ויש שעסקו בדברים אחרים והשיגו את מזונם מאלו שאגרו). היא גם זו שאפשרה שלטון, מקצועות חופשיים ואחרים ושינתה את מבנה חלוקת המזון ואת צבירת הכוח לטובת מי שאחראי על חלוקת המזון על פני מי שמקבל אותו, מה שהוביל בסופו של דבר למהפכה החקלאית. לפי מבנה זה, אדם שיש לו עודף של מזון מסוים הוא בעל יתרון על פני מי שצורך את המזון – זה נקרא "מחסור יחסי". בגלל אותו יתרון על פני האחר הערך של המזון שיש לו עולה. כך גם נוצרו המעמדות – יש כאלה שיש להם, ויש כאלה שאין להם וצריכים.
בהתחלה המחסור והערך הכלכלי שהגיעו בעקבותיו היו של חומרים אמיתיים – כמו חיטה, תפוחים או אפילו עץ – שבאמת היה בהם צורך. אחר כך התחלנו לדמיין שחסרים לנו כל מיני דברים, יהלומים למשל – ליהלומים אין באמת ערך ואין מהם מחסור אמיתי לאף אחד. ככל שהמחסור גדל כך עולה הערך של המוצר. מפה מגיע העיקרון הבא בכלכלת המזון המודרנית: ככל שחיי המדף של מה שאתה אוגר יותר ארוכים כך הוא רווחי יותר.

יש כאלה שיש להם ויש כאלה שלא איור: מיכל רוט
יש כאלה שיש להם ויש כאלה שלא איור: מיכל רוט

קמח לבן הוא דוגמה מצוינת. מדוע להשקיע מאמץ בלקלף את גרעין החיטה ולהוציא את הנבט כשאפשר לאוכלו שלם? המאמץ הזה שווה ליצרנים (יותר מלצרכנים), כי לקמח הלבן שמוכן רק מהאנדוספרם (ללא הגרעין והקליפה) יש חיי מדף כמעט בלתי מוגבלים, לעומת קמח מלא (עם הגרעין בשלמותו, הנבט השומני והסיבים מהקליפה) שחיי המדף שלו קצרים באופן יחסי, ולמרות ההשקעה בקילוף ובפירוק, בכל זאת הארכת חיי המדף של החומר יוצרת רווח רב יותר.
דוגמה נוספת: אם קטפנו עכשיו כמה טונות אגסים בגליל ואנחנו צריכים למכור את כולם מיד כי אחרת הם יירקבו, המחיר שלהם יהיה נמוך מאוד כי השוק מוצף באגסים ואין בהם מחסור. אבל אם נצליח לשמר אותם וכל שבוע למכור חלק, המחיר יהיה יציב וטוב כי יהיה יותר קשה להשיגם ויהיה מחסור.
המסקנה היא שאם לא יהיה מחסור תזונתי בעולם ויהיה מספיק מזון לכולם, מחירי המזון יהיו שווים לכל כיס ולא יהיה רעב (כאמור, המחסור יוצר את עליית המחירים; אם אין מחסור, המחיר נגיש יותר). אבל אין באמת מחסור של מזון בעולם. דוחות ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO) מראים כי אילו היינו מחלקים את כל המזון בעולם לכל אנשי העולם היה כל אחד מקבל יותר מ־2,900 קלוריות ליום – 123 אחוז מכמות הקלוריות הנדרשת לאדם. גם בישראל אין מחסור. בשנת 2014 הערך הקלורי של המזון שעמד לרשות האוכלוסייה היה 3,712 קלוריות לנפש ליום – כ־160 אחוז מהנדרש.

כל חמש שניות מת בעולם ילד מרעב צילום: shutterstock
כל חמש שניות מת בעולם ילד מרעב צילום: shutterstock

אז אם אין מחסור – ואף יש יותר מזון ממה שאנחנו צורכים – למה לאנשים עדיין אין מספיק כסף לקנות אוכל? למה יש אנשים שרעבים ללחם? למה כל חמש שניות מת בעולם ילד מרעב ולמה, על פי נתוני הביטוח הלאומי משנת 2013, 10.6 אחוז מהמשפחות בישראל חיות ב"חוסר ביטחון תזונתי ניכר"?
התשובה טמונה כנראה בכך שהכלכלה המודרנית מקצינה את המחסור ומתבססת עליו. האדם הוא שיוצר את המחסור ולכן הוא גם זה שיוצר את הרעב מצד אחד ואת יוקר המחיה מצד שני. כלומר, המחסור שקובע את המחירים אינו מחסור אמיתי אלא נקבע על ידי האדם.

הכלכלה המודרנית מקצינה את המחסור ומתבססת עליו. האדם הוא שיוצר את המחסור ולכן הוא גם זה שיוצר את הרעב מצד אחד ואת יוקר המחיה מצד שני. כלומר, המחסור שקובע את המחירים אינו מחסור אמיתי

זה לא תמיד היה כך. במשך ההיסטוריה פעלו מנגנונים שמטרתם הייתה לווסת את המחסור היחסי, ולא להגיע למצב שבו למישהו אחד יש יותר מדי עודף וכך הכוח שלו גדול מדי. דוגמה למנגנון כזה היא הפוטלוק (Potlatch = לתת) – טקס או כינוס שנערך אצל שבטי הילידים של החוף הצפון מזרחי של אמריקה, והיה מרכיב חשוב במערכת הכלכלית שלהם. את האירועים הללו אירחו אנשים מהמעמד הגבוה ואחד המרכיבים המרכזיים באירוע היה חלוקת רכוש – האדם האמיד חילק את רכושו כדי לחזק את מעמדו הציבורי. ככל שחילק ממנו כך מעמדו התחזק. חוקרים כיום טוענים שאחד התפקידים של טקס זה היה ויסות חלוקת הרכוש והמזון, שמירה על ביטחון תזונתי בסיסי ומניעת מצב שבו אדם צובר יותר מדי כוח ציבורי וכלכלי במקביל. אולם במהלך המאה ה־20 אסרו השלטונות (האמריקאים והקנדים) על קיום מנהג זה.
גם המסורות היהודית והערבית רצופות מנגנונים שמטרתם להגן על העני ועל הנזקק. ביהדות הצדקה אינה וולונטרית אלא מצווה, ויש חוקים רבים להגנת העני. בספר שמות ובספר דברים מצוין כי לאדם שהלווה לעני אסור לקחת עירבון שהכרחי לחיי היום יום של העני – כזה שימנע ממנו לספק לעצמו את צרכיו הבסיסיים כאדם – במקרה הספציפי מדובר על מלבוש וכלים להכנת מזון.
מצוות השמיטה היא ייחודית ליהדות ארץ ישראל. בשנת שמיטה (השביעית במחזור של שבע שנים), אמור היהודי להפסיק לעבד את אדמתו ולאפשר אותה כהפקר לכל אדם שירצה ללקט. לשנת השמיטה הייתה גם מחוברת מצוות שמיטת חובות ואדמות כמנגנון מסורתי לוויסות ההון ויצירת ערבות הדדית. נוספה לה גם מצוות שנת היובל, שבה היו משחררים עבדים ומחזירים את האדמות לבעליהן המקוריים. מנגנון השמיטה עדיין מתקיים בישראל אך שמיטת שדה בחקלאות אינטנסיבית יוצרת שדה בור ולא שדה מניב, ושמיטת החובות אינה מתקיימת כלל, וזה מעקר את המצוות הללו מתוכנן.

ויסות מזון – מה מומלץ?
כנראה שלא נוכל לפתור את כל בעיות הרעב בעולם, אבל כן נוכל להשפיע על ידי וויסות חלוקת המזון. איך? למשל באמצעות קנייה ישירה שתומכת בבעלי מלאכה וידועה ככזאת שמעלה את הצריכה של מזון טרי ומקומי. לא חייבים לקנות הכל בסופר, אפשר להזמין ירקות מהחקלאי, לחם מהשכן ושמן זית ישירות מבית הבד בלי פערי תווך. נוסף על כך, ירקות ופירות זולים יותר בעונתם.

ליד הצלחת

מעניין לעקוב אחר מצב הרעב ומחסור המזון בעולם, בייחוד לנוכח העובדה שבשנים האחרונות הוא נמצא בעלייה – יש יותר אנשים רעבים בעולם. אינדקס הרעב העולמי הוא מאגר מידע או פלטפורמה שאוספת ומציגה נתונים גלובליים ומקומיים על רעב ברחבי העולם. אפשר ללמוד ממנו המון – הוא מדרג את הרעב במדינות על פי מודל מתוחכם, וכל מדינה שיש בה רעב מקבלת ציון – הציון של מצרים, 14.8, מעיד על רעב ממוצע, ואילו הציון של הרפובליקה המרכז אפריקאית, שבה המצב קשה במיוחד, הוא 53.7. נוסף על כך תמצאו באתר מאמרים וחומרים רבים על רעב, סוגיו השונים והפתרונות המוצעים לטיפול בבעיה.

globalhungerindex.org