פוזלק – נזיד ירקות הונגרי

לא רק את עשו אפשר היה בזמנו לקנות בנזיד עדשים. הפוֹזֵלֵק (Főzelék), נזיד ירקות הונגרי שבישלה סבתא ננה, היה משכנע גם את יעקב אבינו. לנזיד העדשים הפוסט־תנ"כי של ההונגרים (LencseFőzelék) היה ניחוח עז של עלי דפנה, וגווניו כצבעו של שוקולד מפתה. בטרם הגישה את התבשיל המהביל אל השולחן, הקפידה סבתא להשליך לתוך כל אחת מהצלחות מקציצותיה.

בקיץ נהגה סבתא להכין פוזלק קר של שעועית צהובה (ZöldbabFőzelék). כשהשמש היכתה והטמפרטורות טיפסו לשמיים, המנה הצהובה הייתה לסוג של מזגן, מפגש פסגה של גושי בשר שאך נשלו מן השמן העמוק עם קלחות הפוזלק הצונן מן המקרר.

נזידי ירקות נחשבים בארץ מדיאר לתבשילים ביתיים ובריאים במיוחד. אמנם מזנוני הפועלים ההונגריים עדיין מגישים את המנה לארוחת צהריים, וישנן אף כמה פוזלקיות קטנות, שמציעות לבאים מבחר נאה ממנה, אך המעדן הזה כבר כמעט שאינו מופיע כיום בתפריטי המסעדות בבודפשט. את הפוזלקים למיניהם, שהם מעין תוספות מוקרמות דמויות מרק סמיך מאוד־מאוד, מכינים ממגוון רחב של גידולי שדה, בהתחשב בנמצא בשוק ובתחזית מזג האוויר: שעועית על סוגיה, עדשים, אפונה וגזר, קישואים, תרד, תפוחי אדמה, כרוב ושאר ירקות.

סבתא ננה נהגה להגיש פוזלק בצלחות עמוקות של מרק ולטבול בתוכו קציצה או שתיים. במקרה שכזה ויתרה מראש על הקרמת הנזיד בחלב או בשמנת חמוצה ככתוב במתכון המקורי והמירה אותם בעוד מים. סמיכות היא מילת הקסם, עם רביכה או בלעדיה. כיוון שלמעשה אין זה מרק, אך זו גם איננה מחית, נדרשת מהטורחים במטבח הקפדה ולעתים אף מיומנות נרכשת (שיש בדרך כלל רק לסבתות הונגריות).