מטבח מקומי

פרי גן העדן האבוד

תאנה. צילום: בן יוסטר
תאנה. צילום: בן יוסטר

שטחי הגידול של התאנה בארץ הולכים ונעלמים בזמן שבבוסתן סודי בפאתי בנימינה יש 268 זני תאנים. האם יצליח לשרוד?

16 בדצמבר 2018

עננת האבק העולה מגלגלי הרכב על דרך העפר בפאתי בנימינה ומטעי הזיתים המוקפים סבכת ברזל, מסתירים את אחד הבנקים הכי מסעירים בארץ – בנק ה־DNA של 268 זני תאנים, שמרביתם אופייניים לאגן הים התיכון. הליכה קצרה בכרם הזיתים חושפת את בוסתן התאנים הסודי. ד"ר לכימיה שרונה זמיר, אחת מיורשות הבוסתן, הגיעה לכאן מביתה שבדרום הארץ כדי לפגוש את האגרונום ד"ר זאב יבלוביץ', גמלאי של מכון וולקני, ולהחליט איך לשקם את הבוסתן לקראת הקיץ.

עצי התאנה תשושים וצמאים בגלל פיצוץ בצנרת שפגע בהשקיית הבוסתן במהלך החודשים האחרונים. הקרקע מחופה קוצים ועשבים. הבוסתן רעב לידיים עובדות. מתוקף היותה מדענית ד"ר זמיר מבינה את חשיבות האוסף שיצר אביה. הבעיה היא שהשפים המעטים בתל אביב המתעניינים בתאנים הייחודיות וגם מוכנים לשלם עבורן סכומים יפים, אינם יכולים להפוך את הבוסתן לעסק כלכלי שמאזן את עצמו.
בקיץ הזה כולם מצויים על פרשת דרכים: הבוסתן, ד"ר זמיר, אמה מרגלית ושתי אחיותיה, דפנה ורותי, השותפות לירושה. פטריית החילדון שתקפה חלק מהעצים אינה מקלה על ההחלטות הקשות.

ד"ר שרונה זמיר בוסתן התאנים בבנימינה של דניאל יקיר. צילום: בן יוסטר

הבוסתן הוא מפעל חיים ודיבוק של איש אחד, דניאל יקיר המנוח, שהיה מהנדס כימאי וגם אדם סקרן וחברותי באופן יוצא דופן. יקיר החיפאי נדבק בחיידק התאנים ברגע אחד. זה קרה באמצע שנות ה־90, כשקפץ לביקור אצל טכנאי ברחוב הרצל בעירו כדי להביא אליו רמקולים לתיקון. הטכנאי הציע ליקיר לטעום מעץ התאנים הדמשקאי המיוחד שגדל בחצרו. טעמן של התאנים מהעץ ההוא הותיר ביקיר רושם עצום. הטכנאי, שהבחין בכך, נתן ליקיר במתנה ייחורים (ענפי עץ שאפשר להשריש כדי שיתקבלו שתילים לנטיעה). אותם ייחורים נשתלו באופן שגוי לכן לא צמחו מעולם, אבל האובססיה לתאנים כבר חנטה פגיה במחשבותיו של יקיר.

הוא פנה למומחה לצמחי ארץ ישראל, מוריס צמח, ויצא איתו לטיול בגליל ובגולן, שם הבטיח לו שיוכל לטעום את התאנים הטובות ביותר בארץ הגדלות בר בשטח. השניים נתקלו שם בעץ לא גדול שהתאנים שלו עדינות וקליפתן דקה. הקוטף מעץ זה נדרש לאכול את הפירות מיד ברגע הקטיף, אחרת יתקלקלו במהירות. טעמן הנפלא של התאנים ההן היה בלתי נשכח. אחרי הסיור בצפון החל יקיר לתעד את מסעו בעקבות התאנים. הוא ראה בתאנים את פרי גן העדן האבוד, שהרי אדם וחווה התכסו בעלי תאנה. יקיר פנה לעוד ועוד מומחים והרחיב את גבולות הלמידה והחיפוש.

התאנים נמכרות לשוקי איכרים ולמסעדות שף בוסתן התאנים של דניאל יקיר. צילום: בן יוסטר

"הייתה לו תכונה מולדת, להתחבב על אנשים", מספר דוקטור יבלוביץ', "הוא לבש ז'קט וענב עניבה, אבל הוא דיבר עם אנשים בגובה העיניים וכולם רצו לסייע לו. אני עסקתי בפרויקטים של החזרת תאנים טעימות ומסחריות לארץ. חיפשתי תאנים מתאימות ליצוא ולשיווק בלי שיתקלקלו, אבל יקיר חיפש משהו אחר, את המסורת של גידול התאנים. הוא העמיק לחקור ולחפש את כל זני התאנים".
יקיר יצר קשרים עם בוטנאים מדרום צרפת, מאיטליה ומבלגיה, נעזר בעמית מעבודתו בתחום הכימיקלים, שהתגורר ביוון, ואף יצר קשרים עם אנשי אקדמיה בטורקיה.

הוא ליקט בהדרגה זנים רבים של עצי תאנה מכל רחבי ישראל ומסיני ונטע אותם בחצר ביתו שבחיפה. אבל באותו זמן הבשיל בו הרעיון למצוא חלקה גדולה דיה שתשמש לאוסף התאנים שלו. הוא נעזר בארכיאולוג ומדריך הטיולים אהרוני אמיתי כדי למצוא חלקת אדמה מתאימה. השניים איתרו 12 דונם ליד בנימינה ובשנת 2000 הקימו בוסתן לתפארת. שישה דונמים נותרו לזיתים, וכל השאר הוקצה לתאנים. בסוף גם נותר מקום לגן ירק קטן שבו גידלו חצילים ושאר ירקות.זמיר נזכרת: "הבוסתן הפך מיד למקום מפגש משפחתי. את כל ימי ההולדת והאירועים חגגנו בו, ובכל ההתכנסויות היה כיבוד שחלקו גדל בבוסתן, כולל ירקות מהגינה ושמן הזית שנמסק כאן".

"הבוסתן הפך מיד למקום מפגש משפחתי. את כל ימי ההולדת והאירועים חגגנו בו, ובכל ההתכנסויות היה כיבוד שחלקו גדל בבוסתן, כולל ירקות מהגינה ושמן זית שנמסק כאן"

יקיר הגיע שלוש פעמים בשבוע אל הבוסתן וסחף אחריו חברים ובני משפחה שהגיעו כדי לסייע לו. אשתו מרגלית, מיילדת במקצועה, בנתה בבוסתן פינות ישיבה יפות מבוץ בשיטות עבודה אקולוגיות. עשרה חברים גויסו לנטוע, לדשן ובהמשך אף לארות, כלומר לקטוף את התאנים עם אור ראשון. בהפסקות נהגו לשבת תחת סככת העץ והשיבו את נפשם בשתייה ובארוחה קלה. כל זן וזן של תאנים נרשם בקפידה בטבלאות – בוקרטי, סבעי, ר'זאלי, שחאמי וטוולי. נעשתה אבחנה ברורה בין זנים שאינם זקוקים להפריה ובין זנים שנזקקו לעזרת צרעת התאנה הזערורית, הבלסטופגה.

ב־2002 הביא יקיר את החזון שלו עד לאיטליה, כשנאם שם בכפר קטן במסגרת פסטיבל תאנים. הוא נשא הרצאה על התאנה בתקופת התנ"ך, והמורה לאנגלית של הכפר תרגמה למקומיים לאיטלקית. בהיסטוריה הארץ ישראלית שמור מקום של כבוד לתאנה – היא אחת משבעת המינים שבהם התברכה ארץ ישראל.

מפעל חיים ודיבוק של איש אחד בוסתן התאנים של דניאל יקיר בבנימינה. צילום: בן יוסטר

מקור לדבש ולסוכר

אסף בשן, בוגר הפקולטה לחקלאות ברחובות, גדל במטעי תאנים בסטף, שאותם יצר וטיפח אביו – גידי בשן, איש קק"ל. 100 זנים שונים נטועים בהרי ירושלים, בחקלאות בעל, תלויים בחסדי הגשם וללא מערכת השקיה, פתוחים לכל טייל ומבקר שיכולים להתרשם ולאכול מהתאנים כאוות נפשם.

"הגעתי אל הבוסתן של יקיר וסייעתי לו בנטיעות. הוא היה אדם מרשים", אומר בשן. "גדלתי בבוסתן הירושלמי ושם העצים סבלו ממחסור במים ולפעמים גם מוונדליזם של המבקרים. אצל יקיר הבנתי שלתחזק אוסף של עצי פרי זאת משימה קשה ויקרה. הכי נכון לייצר המון אוספים של ההעתקים האלה, שיתפרשו בכל הארץ: בגינות פרטיות, לצד נחלים ששוקמו, בחלקה שבנינו בפארק הירקון, בשטחים ציבוריים, ביערות מאכל. אני מסייע לאנשים פרטיים, למוסדות ולרשויות מקומיות שמעוניינים להקים בוסתן מזנים מיוחדים, דרך משתלת צמחי מורשת במושב שקף. יש למשתלה הזאת כ־50 זני תאנים, ומי שתומך בפרויקט שלנו הם 'שלף מעבדה חקלאית'".

למה כל כך חשוב להחזיר את התאנים לארץ?

"תאנים צומחות בארץ ישראל זה יותר מעשרת אלפים שנה, חלקן הגיעו ממצרים, מטורקיה וממזרח אפריקה. הן שייכות למשפחת הפיקוסים, מה שהופך אותן לצמח שהגיע מאזורים לחים. התאנה אוהבת בורות מים ונחלים, והיא לא חזקה כמו זית או חרוב שיכולים לחיות כמעט בלי מים. התאנה הגיעה לארץ והפכה למקור דבש וסוכר כמעט בלעדי. מפירות התאנים הכינו כיכרות דבלים; זה היה מקור אנרגיה לחורף. כך הפכה התאנה לחלק חשוב מאוד מהמורשת החקלאית, ולגיבורה של אינספור משלים במשנה ובתלמוד.

יישארו הרבה אחרי כולנו בוסתן התאנים של דניאל יקיר. צילום: בן יוסטר

"קיימת עדות שבשנות ה־40 של המאה הקודמת היו בארץ 100 אלף דונם של חקלאות לתאנים. כיום זה גידול שהולך ונעלם כי צריך הרבה כוח אדם לקטוף אותו וקשה לשמר אותו. חבל, כי כשיסגרו את הברז, לא יישארו פה יותר עצי אבוקדו (שדורשים השקיה רבה), אבל התאנים יישארו הרבה אחרי כולנו. אם נצליח להפיץ את זני התאנה להרבה מקומות, כל אחד ישמור על חלקת גן העדן הקטנה שלו".
ייתכן שגם החזון של יקיר היה להשיב את זני התאנים הרבים בחזרה לכל רחבי הארץ. הוא שילח את התאנים שלו לכל המעוניין באמצעות ייחורים והקים משתלת זני תאנים קטנה בבוסתן. המשתלה נסגרה כשהלך לעולמו. מאז תחילת שנות האלפיים נהגו מדי קיץ להתאסף בבוסתן חברי אגודת חובבי התאנים (אחות"י) שהקים איש הרדיו עמיקם רוטמן. הם סיפרו בשבחי התאנים, שרו משירי ארץ ישראל בליווי גיטרה וחליל צד וערכו סעודות של מנות שהכינו – כולן מכילות תאנים. החברים באו וזללו תאנים כאוות נפשם. את שאר פירות הבוסתן מיינו: התאנים המושלמות למראה נמכרו לשוקי האיכרים או למסעדות שף, ועבור הכעורות רכש יקיר רכש ברומניה ציוד זיקוק והחל לזקק משקה בוכא בסגנון תוניסאי.

"בשנות ה-40 של המאה הקודמת היו בארץ 100 אלף דונם של חקלאות לתאנים. כיום זה גידול שהולך ונעלם. צריך הרבה כוח אדם לקטוף אותו וקשה לשמר אותו; חבל, כי כשייסגרו את הברז לא יישארו פה יותר עצי אבוקדו, אבל התאנים יישארו הרבה אחרי כולנו"

כשכבר לא היה יותר מקום לנטיעות חדשות הזמין יקיר מומחית, בת קיבוץ נען, והיא עשתה עבורו הרכבות של זנים שונים על עץ אחד. כך חלק מהעצים בבוסתן נושאים כשלושה־ארבעה סוגי זנים שונים. האם יצליח בוסתן יקיר לשרוד אחרי מותו של מי שחלם אותו? ד"ר שרונה זמיר, בתו של יקיר, מאמינה שכן. "אנחנו נדשן ונעשיר את הקרקע, ועוד הקיץ יהיו לנו תאנים", היא אומרת, "עם השקיה נכונה וטיפול מסור, נצליח להתגבר על מחלות העצים". למרות זאת בקולה נשמעת לא מעט דאגה. אמנם כרגע הבוסתן הוא גלעד חי לזכרו, אבל היא עדיין חוששת שיבוא יום ומורשת אביה תיעלם.