לא רק פירות: זוהי העונה של עלי עץ התות

עלי עץ התות היו שם הרבה לפני שהפירות הבשילו, והם יישארו הרבה אחרי שהפירות יחוסלו. ולא תאמינו מה אפשר לעשות איתם במטבח
מחלון המטבח ניבט עץ התות. זהו עץ זכר שלא מניב פירות. בגב הבית נטועה אשתו, עץ מפואר שמניב יותר פירות ממה שנוכל לאכול, להקפיא או להפוך לריבה. אני מדמיינת אותם נפגשים ממש מעליי, בגגו של הבית שמפריד ביניהם. זהו זוג עצים ותיק, שגר במשק עוד לפני שהגענו אליו. בכניסה לבית נטעתי שני עצי תות אפגני, שמעניקים את פירותיהם המוארכים זו השנה הרביעית, ואלה נחשבים ל"פרימיום" של תותי העץ.
במעבר בין החורף לאביב, התבוננתי בעץ מתלבש בשמלת העלים שלו, מסתיר את מערומי ענפיו, שהיו חשופים במהלך כל העונה הקרה. חזיתי מדי יום, שעה אחר שעה, בעלים שנולדים מתוך הענפים כמו אפרוחים שבוקעים מהביצה. אולי מערכת היחסים הקרובה הזאת היא זו שגרמה לי להתייחס לא רק לפרי – הגביע הקדוש של העץ, שכל השנה מחכים בשקיקה לעונתו. הפעם העלים, שהיו שם הרבה לפני שהפירות הבשילו ונשארו הרבה אחרי שתותי העץ חוסלו, מקבלים גם הם את הבמה.

בין ליקוט לחקלאות
עץ התות הגיע אלינו מאסיה כבר לפני יותר מאלף שנים. בסין הוא משמש בעיקר כדי להזין את תולעי המשי, הפועלות החרוצות של התעשייה הרצינית הזאת, בעלים שהם מזונן היחיד. תותי העץ, שלפעמים נחשבים למטרד מלכלך, הם בעצם סופר פוד מקומי: עשירים בנוגדי חמצון, מאזנים את לחץ הדם והכולסטרול, מעכבים הזדקנות ומסייעים בשמירה על המשקל. בארץ אפשר למצוא אותם בחצרות ובבר, ובאביב אפשר ללקט את הפירות והעלים.
מערכת היחסים בין החקלאות לליקוט היא כזו שיש לבחון אותה מחדש. בעבר, בני האדם ידעו ללקט מאות מינים של צמחים שהקיפו אותם. החקלאות מאיימת לחסל כליל את הידע העתיק הזה, אבל הסביבה שלנו מלאה באוצרות, שאם רק ניקח עליהם בעלות נרגיש עשירים ומאושרים. מסורת הליקוט טבועה עמוק בזיכרון הקולקטיבי המקומי שלנו. מזון שליקטנו בעצמנו יחקק בתודעה וילווה אותנו לנצח.

אצלי אלה פירות היער שצמחו פרא מאחורי ביתה של סבתי, שהפכו לשלגונים בכל קיץ, שאותם אזכור תמיד יותר מכל שלגון מפואר שנקנה בסופר. הליקוט לא מתחרה בחקלאות, שחוגגת את חגיה בימי העומר האלה שבין פסח לשבועות, אלא משלים אותה.
לעתים קרובות הוא נקשר במנה מושקעת ומורכבת, שמחפה על הפשטות של חומר הגלם שבמרכזה. למשל, מנה של עלי תות ממולאים – מנה צבעונית, מזינה, טעימה ועונתית מאוד, שכן עונתו של פרי עץ התות קצרה באופן אכזרי, כמו כל מה שקשור באביב המסעיר שלנו. התותים הראשונים מבשילים באפריל, ועד סוף מאי התות הוא רק זיכרון מתוק.