"אני מגדל דלעת ודלורית. לדלורית לוקח חמישה חודשים לגדול בשדה. אנחנו מחכים ליבול וכשהוא מגיע, אנחנו מכינים מנות דלורית מיוחדות, ששמות אותה במרכז ונותנות לה את הכבוד הראוי. במנה הזאת משתמשים בשיטת נוז טו טייל, כלומר בכל החלקים של הירק".
החומרים טבלת מידות ומשקלות
אופן ההכנה
1
מיישרים את הצד העליון הצר של הדלורית ופורסים ממנו שלוש פרוסות בעובי של כס"מ.
2
חוצים את יתר הדלורית, מנקים את הפנים, חותכים גס וסוחטים במסחטה למיצים קשים – אמורים לקבל כחצי כוס מיץ.
3
מחממים שמן זית במחבת ומטגנים את פרוסות הדלורית על להבה נמוכה כ־8 דקות מכל צד, עד שהן רכות וזהובות. מעבירים לצלחת ושומרים בצד. לא שוטפים את המחבת.
מכינים את הרוטב
4
יוצקים למחבת את מיץ הדלורית וציר ירקות או מים ומביאים לרתיחה. מבשלים על להבה נמוכה 5 דקות, עד שהרוטב מצטמצם לחצי כמות.
5
מוסיפים למחבת את פרוסות הדלורית ומבשלים 2 דקות נוספות, עד שהן מתרככות סופית אך שומרות על הצורה. מוציאים אותן מהרוטב בעזרת כף מחוררת ומניחים בשלוש צלחות הגשה.
6
מוסיפים לרוטב חמאה ומערבבים היטב, עד שהיא נמסה ונטמעת בתערובת. טובלים ברוטב ענפי דלורית (לא חובה), משאירים דקה ומוציאים.
מרכיבים את המנה
7
יוצקים את הרוטב מעל פרוסות הדלעת, מפזרים על כל פרוסה קורט מלח ים, מניחים לצדה ענף דלורית טבול ברוטב ומגררים מעל כל פרוסה כ־20 גרם גבינת פקורינו. מגישים מיד.