המתכון הסודי של ליאת בלוך לשסק משובח

חקלאים של ירקות וחקלאים של פירות הם טיפוסים שונים מאוד – ועדיין, כשפגשתי את ליאת בלוך בפעם הראשונה בסיור של חקלאים בעלי גישות אקולוגיות לירדן, ידעתי שהמשותף לנו רב על השונה, ואכן החיבור בינינו היה כמעט מיידי.

שמש ישירה וטבעית השסק של ליאת בלוך בבת שלמה (צילום: מרב סריג)

***
"איך נזהה את המטע שלך?", אני שואלת בטלפון את ליאת כמה חודשים אחרי הסיור ההוא, כשמתגלה לפניי עמק יפהפה, כולו נטוע באלפי עצי שסק (וסביבם עוד כמה חברים ממשפחת הוורדיים – משמש, שזיף, אפרסק ושקד). "אל תדאגי, כשתגיעי אליי כבר תראי את ההבדל", היא אומרת. ואכן, למרות שהשסק הוא גידול מרכזי בבת שלמה, שמתפרץ כמו מגפה והחלקות מדביקות זו את זו – המטע של ליאת שונה מכל המטעים האחרים בעמק. הוא לא מכוסה כולו ברשת צל, ובין העצים – במקום אדמה עירומה (שרוססה ברעל נגד עשבים), משגשגים עשבי בר בפריחה יפהפייה.

ליאת בלוך: "הרשתות השחורות הן מבחינתי בעיקר מפגע אקולוגי יקר, שמטרתו הראשונה היא למנוע את ה'נמשים' שעל השסק. לי אין שום דבר נגד הנמשים – הם לא משפיעים בשום דרך על טעמו של השסק"

"הציפורים לא מחסלות לך את הפירות?", אני שואלת ישר מתוך כאב הילדות האישי שלי, כשסופר לי שכל שסק שמגיע לשיא המתיקות שלו נחטף על ידי מעופפים, ואנחנו הילדים נאלצנו להסתפק בפירות חמצמצים. "העמק מלא בפירות, כך שיש מספיק גם לנו וגם לציפורים, ואני חולקת אותם איתן בשמחה", עונה ליאת בנדיבות. "למה אנחנו כל הזמן מתכסים? מה יש לנו להסתיר?", אני חושבת לעצמי.

מה עושים עם שסק? לכל מתכוני השסק שלנו

"בכל מקרה, הציפורים חכמות ויודעות להיכנס אל מתחת לרשת. הרשתות השחורות הן מבחינתי בעיקר מפגע אקולוגי יקר, שמטרתו הראשונה היא למנוע את ה'נמשים' שעל השסק. לי אין שום דבר נגד הנמשים – הם לא משפיעים בשום דרך על טעמו של השסק". האמת היא שההפך הוא הנכון. שמש ישירה וטבעית היא המתכון הסודי של ליאת לטעם משובח במיוחד, והנמשים הם סימן ההיכר של השסק שלה. "בנוסף, לשימוש ברשתות יש מחיר כבד על נראות החלקה החקלאית", מסבירה ליאת, "זהו המקום שבו אנחנו עובדים ומבלים את רוב שעות הערות שלנו. האם אנחנו רואים סביבנו עצים, עלים, פירות, ציפורים ובעלי חיים או רק רשתות שחורות?".

שונה משאר המטעים באזור מטע השסק של ליאת בלוך בבת שלמה (צילום: מרב סריג)

***
לשסק של ליאת יש טעם יוצא דופן. "קיבלנו הרבה מחמאות עליו", היא מספרת בצניעות. "אבל עם כל הכבוד לנו ולטיפול במטע, את הפירות יוצר העץ, שאותו מניבה האדמה. אנחנו יכולים לשפר מעט ולקלקל עד בלי די. האדמות לא מכירות את בעליהן, וככל שנעבוד איתן נכון, כך מי שיגיע לכאן אחרינו יפגוש סביבה הוגנת ומאפשרת חיים".

ליאת בלוך: "עם כל הכבוד לנו ולטיפול במטע, את הפירות יוצר העץ, שאותו מניבה האדמה. אנחנו יכולים לשפר מעט ולקלקל עד בלי די. האדמות לא מכירות את בעליהן, וככל שנעבוד איתן נכון, כך מי שיגיע לכאן אחרינו יפגוש סביבה הוגנת ומאפשרת חיים"

הצוות של ליאת במטע עושה הכל למען המטרה הזאת. אולי כי מדובר בצוות שכולו נשי, מראה חריג בחקלאות. ליאת מספרת שזה קרה לגמרי במקרה: היא פרסמה מודעה שהיא זקוקה לידיים עובדות וזה מה שהופיע, ומאז זה ממשיך כך, פיצוי לבית הפרטי שלה, שבו היא מוקפת בגברים בלבד – בן זוגה, שלושת בניהם, וכמובן השסק. כולן אמהות שיודעות לעבוד עם אימא אדמה ולשתף איתה פעולה לטובת כל הצדדים.

תהליך דינמי ליאת בלוך במטע השסק בבת שלמה (צילום: מרב סריג)

הבנות לא עובדות בטוריה, בחרמש מוטורי או בכלים כבדים אחרים – אלא רק במגל. בכלל, ליאת מתייחסת אל המטע שלה מנקודת מבט הוליסטית. היא מטפחת לא רק את עצי השסק – ולא רואה בהם כבעלי תפקיד יחיד של מתן פרי – אלא מתייחסת לכל האלמנטים במטע וסביבתו. למשל, היא שותלת עצי תאנה על גדת הנחל הסמוך כדי למנוע סחף, לצד ראש מערכת ההשקיה מתנשא עץ תות פקיסטני שמצל על הנקודה הקריטית, ולאורך הגדר משתרגות גפנים שמסמנות את קצה החלקה.

על אף השוני בתוצרת שאנחנו מגדלות, תפיסת העולם שלנו דומה. שתינו מבקשות לטפח את האדמה ורואות בפרי או בירק שנקטף קצה של תהליך דינמי, שיכול להתרחש רק בקרקע רוחשת חיים בתהליך מתמיד של ריפוי.

***
"נו, אז מתי?", אני שואלת את ליאת בכל יום מאז הביקור שלי במטע. אבל נראה שגם הימים הקרים של תחילת אפריל וגם החמסין שהגיע בעקבותיהם, לא עושים רושם על השסק, וגם לא על המגדלת שלו. "את יודעת…", היא אומרת בקול אטי של אישה מלאת סבלנות, "כשזה יקרה, זה יקרה – אי אפשר להאיץ בפרי. יום אחד הוא מגיע לכתום הנכון, וכשזה יקרה – הוא לא יישאר רגע מיותר על העץ. הצוות ייכנס למטע ויקטוף את כל הפירות שהרגע שלהם הגיע".

השסק מגיע כדי להראות לנו איך ליהנות מהרגעים שהוא כאן, לקשר בין הרגע בשנה שבו הוא מופיע לטעם שהוא משאיר על הלשון – ולא לנסות להיאחז בו, לשלוט בו או להשאיר אותו איתנו כשמגיע זמנו ללכת

ו"כמה זמן תימשך העונה של הפרי, שמבשר את השפע של פירות האביב?", אני שואלת. "אין לדעת", אומרת ליאת, "חודש, שבועיים, ובעונה מוצלחת, אם יש מזל, שבעה שבועות. אני לא נכנסת לחישובים האלה. שנים שאני מחפשת דרכים לשמר את השסק, אבל אין פתרון קסם. הפרי הזה הוא לא רק עתיר עבודה בגידול ובקטיף,
גם העיבוד שלו במטבח דורש גלעון, ולפעמים אפילו קילוף, וממילא רוב שיטות השימור לא מחמיאות לו".

כשהוא מוכן הוא מוכן שסק במטע של ליאת בלוך בבת שלמה (צילום: מרב סריג)

השסק מגיע כדי להראות לנו איך ליהנות מהרגעים שהוא כאן, לקשר בין הרגע בשנה שבו הוא מופיע לטעם שהוא משאיר על הלשון – ולא לנסות להיאחז בו, לשלוט בו או להשאיר אותו איתנו כשמגיע זמנו ללכת.

מיכל חביביאן היא חקלאית, בעלת "משק חביביאן" האורגני במושב הודיה

ערוגת הגינה, שסק אורגני, 8714115 – 052