יותם דוקטור: "לא נסתפק רק בהחלפת קשים"

הילדות שלי ושל אסף אחי התאפיינה בזמן פנוי, חולות וים. הטבע היה חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. שוטטויות ארוכות בחולות של קיסריה – בימים ההם לא היו טלפונים ומסכים ואת מרבית הזמן העברנו בהליכות אל הים וחזרה – הובילו לאינספור מפגשים עם בעלי החיים המצויים באזור. החוף היה בתולי ונקי, למעט אותם מקרים שבהם הגיע לשם עדר תועה של כבשים מג'סר. מאז הרבה השתנה בים שלנו. הטמפרטורה שלו עלתה, חולות החוף נחרשו עד דק מגלגלי הג’יפים והתמלאו בזבל של בליינים, ומפעלים החלו להזרים את השפכים שלהם אל הנחלים שכידוע כולם זורמים לים. במשך שנים חלמנו שנינו לפתוח מסעדת דגים. זה נבע מרצון לתת את הכבוד הראוי לאותו הים שגדלנו לחופו, ואולי על הדרך לעשות תיקון לגבי האופן שבו אנשים מתייחסים אליו.

אנחנו יודעים שלא נוכל להיות 100 אחוז ירוקים, אבל כשאנחנו רואים את עקומת צריכת הפלסטיק בירידה – גם אם זה דורש שינוי בהוצאות או בתפעול המסעדה – אנחנו יודעים שאנחנו עושים משהו נכון

לכן כשהחלטנו לפני כשנה לפתוח את אייבי, מסעדת הדגים שלנו, היו כמה כללים שהיה ברור שעלינו לכבד; חשוב לנו שפעילות המסעדה לא תפגע באקוסיסטם של הים התיכון. למדנו שבארץ יש חוקי דיג מחמירים מאוד ומכסות הדיג הן מהנמוכות בקרב מדינות אגן התיכון. החלטנו להיצמד לאותה מערכת חוקים ומכסות, וכשמוטל למשל בתקופה מסוימת איסור על דיג של משפחת הדקרים לא תמצאו אצלנו בתפריט לוקוס. החלטנו שנגיש את מגוון הדגים שיש לים שלנו להציע, ולא רק את הפופולריים והמוכרים שבהם. לבסוף ברור היה לאסף ולי שנקדם גם פעילויות נוספות הקשורות לשמירה על הטבע.

לאחרונה קיבלנו החלטה למגר את הפלסטיק החד פעמי מהמסעדות שלנו. אייבי נבחרה להיות הראשונה שדרכה נלמד את הנושא, ובהמשך ננקה גם את המסעדות הנוספות שלנו – האחים ודוק. ברור לנו שמדובר בתהליך שייקח זמן ויעלה לנו גם כסף, אבל בסופו של יום מדובר בשינוי הרגלים, לא יותר.

עבורנו זהו ניסיון אמיתי לייצר שינוי ולכן לא מסתפקים רק בהחלפת קשים שהפכה לאחרונה טרנדית. הדבר הראשון שעשינו היה תהליך מיפוי של כמות הפלסטיק שאנחנו מייצרים. מיד אחריו התחלנו להבין – עם אנשי עמותת צלול – מה אנחנו יכולים להעיף מהמסעדה ובמה להחליף אותו. שבועיים מתחילת המהלך החלו ספקי הירקות שלנו להביא את הסחורה ללא עטיפות ניילון, המגבונים הוחלפו בקערה עם מים חמים ולימון ואת השולחנות חזרנו לנקות בשפריצר ובנייר. אבל הדרך עוד ארוכה.

"50 גוונים של ירוק" הוא מושג שמנסה להנחיל עמותת צלול. הכוונה היא שכל אחד יאמץ אפילו צעד אחד, כמו לעבור לשקיות זבל מתכלות, כדי שבסוף יקרה פה משהו גדול. זו הסיבה שאנחנו משתפים את התהליך – הפתרונות, הספקים שמתגייסים, העלויות וגם הקשיים – עם הקהל הרחב דרך הרשתות החברתיות. אנחנו יודעים שלא נוכל להיות 100 אחוז ירוקים, אבל כשאנחנו רואים את עקומת צריכת הפלסטיק בירידה – גם אם זה דורש שינוי בהוצאות או בתפעול המסעדה – אנחנו יודעים שאנחנו עושים משהו בכיוון הנכון. אם הצלחנו ב־14 ימים למנוע מ־3,000 מגבונים לחים לשכב מאות שנים באדמה עד שיתכלו – עשינו את שלנו.

אם מישהו מהקוראים יכול לתרום למהלך שלנו נשמח ללמוד ולשמוע: yotamdoktor@gmail.com