מוזר הוא הנורמלי החדש: כך שינתה הקורונה את חווית האכילה

בסוף מאי, אחרי הסרת הסגר הראשון בישראל, היה ברור שהמסעדות שחוזרות לפעול צריכות ללמוד להתנהג אחרת. את החללים ההומים והסגורים, את המרחק בין השולחנות – וכפועל יוצא ממנו, את מידת הקרבה בין הסועדים – היה צריך לארגן מחדש. בביקורות המסעדות המועטות שהספיקו להתפרסם אחרי הסגר הראשון, מרבית המבקרים התייחסו לתחושת ההגנה שהמסעדה מספקת – או לא מספקת – לנוכח הנגיף. תחושה שהפכה לחלק חשוב מהחוויה. בארץ, זכו המסעדות לתקופת הסתגלות קצרצרה אחרי הסגר הראשון, שבמהלכה עשו צעדים ראשונים בעולם מוכה קורונה, ואז הוטל סגר שני והקיום שלהן נדחס לאריזות קרטון, המטבחים הפכו למטבחי רפאים ונותני השירות – לשליחים.

מוציאים את הכל החוצה

בעולם, השפים זכו למרווח נשימה מעט ארוך יותר והחלו לנסות לייצר חוויות סעידה אלטרנטיביות ולהסתגל לסביבת המחייה החדשה – אבולוציה במיטבה. הצעד הראשון (גם פה וגם בעולם) היה להוציא את הכל החוצה – רשויות עירוניות אפשרו למסעדות להשתלט על נתח מהרחוב כדי שהן יוכלו להושיב אנשים תחת כיפת השמים בריווח נאות (ובערים כמו וושינגטון, וירג'יניה וסיאטל בארצות הברית אפילו סגרו רחובות לתנועה והפכו אותם למעין מדרחובים). עוד היבט של היציאה החוצה היה משתאות פיקניק.

היטיב לערוך אותם שף דן ברבר (Barber) ממסעדת בלו היל בניו יורק. במהלך חודשי הקיץ, יצר ברבר שישה סוגים של סלי פיקניק (במרכז כל אחד מהם חומר גלם אחר – למשל, ירקות או בקר, לצד כלים ייחודיים שעוצבו עבורם). הסועדים הזמינו את הסלים מראש באתר המסעדה ואספו אותם בשעה שהוקצתה להם (בין אם במסעדה הכפרית הממוקמת בחווה ובין אם בסניף העירוני במנהטן). אחרי האיסוף, הסועדים הופנו לפינות פיקניק מבודדות בשטח החווה או המרפסת, שאובזרו מראש במושבים, מפות ותאורה רכה (וזאת תמורת 195 דולר לסועד).

לקראת החורף, יזמים יצירתיים החלו לעבוד על פיתוחים טכנולוגיים שיאפשרו לסועדים להיכנס חזרה פנימה – למשל, מחיצות פוליגלס שקופות המפרידות שכנים לשולחן בדרום קוריאה, תאי סעידה דמויי חממה באמסטרדם או מעין בועות פלסטיק לכל סועד הנקראות "פלקס'איט"

לקראת החורף, יזמים יצירתיים החלו לעבוד על פיתוחים טכנולוגיים שיאפשרו לסועדים להיכנס חזרה פנימה – למשל, מחיצות פוליגלס שקופות המפרידות שכנים לשולחן בדרום קוריאה, תאי סעידה דמויי חממה באמסטרדם או מעין בועות פלסטיק לכל סועד הנקראות "פלקס'איט" (Plex'eat), שעשו את הופעת הבכורה שלהן במסעדת H.A.N.D בפריז.

המסעדן גרי קנפר (Garry Kanfer) מניו יורק הגדיל לעשות וחשב מחדש על כל התפעול של Kissaki, מסעדת הסושי היוקרתית שפתח במנהטן רק בינואר 2020. קנפר שינה את תפריט הטעימות היפני המסורתי (אומקסה, Omakase) לתפריט יקר פחות ומותאם גם לטייק אווי, ואף פיתח רובוטים שמרכיבים את הסושי. זה השתלם לו – המסעדה משגשגת, הסועדים מצאו בה בית בלי דאגות, ובעוד מסעדות נסגרות על ימין ועל שמאל הוא פתח שני סניפים חדשים. בקצה הפחות זוהר של בתי האוכל, מזללות מזון מהיר ברחבי ארצות הברית החיו את קונספט הדרייב אין דיינינג, שבו בולסים במכונית.