התו הירוק האמיתי: סיור ליקוט ברמת הגולן

האביב בפתח, הפריחה בכל מקום מרהיבה ומכיוון שהדבר הכי חשוב שלמדנו השנה זה שהכל יכול להשתנות ברגע, זה בדיוק הזמן לצאת מהעיר ומהבית, לנשום האוויר לטייל במקומות שבהם המושג "תו ירוק" מתייחס לחוביזות ולא לחיסונים. אז יצאנו לטיול אחד כזה שמתמקד באוכל, בטבע ובשילוב שביניהם.

שף יגאל מולנר, שפתח באחרונה את מסעדת חבשוק בשוק הכרמל, מציע סיורי אוכל בדרום רמת הגולן ואנחנו שמחנו להצטרף לאחד. מולנר, שמפעיל גם עסק קייטרינג ומתחזק עבר מרשים בנומה המעולה, מתמחה במה שנקרא בעגה המקצועית, פארם טו טייבל. במלים יותר ברורות: מולנר מביא את הטבע ואת הצומח הישר אל הצלחת, תוך שהוא מקדיש תשומת לב ייחודית לכל חומר גלם באשר הוא, ומיטיב להכיר את הגידולים, הצמחים והתבלינים השונים. "בשנים האחרונות, הפכו מדפי נירוסטה בסופר מרקט להיות החוצץ שבין האדם לאוכל", הוא אומר. "בעוד בעבר האדם הכיר בעצמו, ובידיו שלו, את הטבע ואת כל היופי שהוא מציע". מטרת הסיור, לדבריו, היא בין היתר "להותיר מאחור את מה שמפריד בין האדם לשורשיו".

דברים שקטפנו, מתוך הסיור. צילום: שירן אלוש

>> לקטית הפטריות מיא גינזבורג מוטרדת מקטיף יתר
>> הייננית ליטל עובדיה יוצרת יינות זניים שנותנים ביטוי לטרואר של צפון הרמה

על כן, מסענו בעקבות האוכל מתחיל איך לא? בליקוט. חברי הקבוצה מסתובבים באחו, ממש כך, בירוק הפתוח שברמת הגולן, כאשר יגאל מסביר על הגידולים העונתיים ומלמד אותנו איך נראית עירית, איך נראים עלי חובזה, עלי ברוקולי. עקוד, עלי שומר ושאר עשבי בר ריחניים. אם יתמזל מזלכם תמצאו גם פטריות שצצו לאחר הגשם וחיכו רק לכם.

לאחר הליקוט הראשוני הכין יגאל לחברי הקבוצה הרעבים ארוחת בוקר מייבולי הליקוט, שכוללת גם שאר חומרי גלם טריים ומקומיים (ביצים וגבינות מהמשק), ריבה וחלת עשבי בר שהכין מבעוד מועד ועוד. כמכורת וולט קשה, כאילו מי לא כזה בימים אלה, אפילו אני מודה שזה בהחלט מספק לאכול סלט שעליו נקטפו בידיים שלי.

לאחר ארוחת הבוקר, נסענו לטעימות שמן זית של משק הילמן ביישוב נוב הסמוך. למדנו על שמן זית זני או חד זני, וכן באיזה זן נכון לטגן ובאיזה נכון לתבל את הסלט. אחרי ששמן הזית פתח לנו את התיאבון, נסענו לאחת ממחלבות הגבינות באזור, שם סעדנו את לבנו בגבינת ברי ערמונים, רוקפור וברינזה שעשויות מחלב הכבשים המקומיות, ולא המשכנו לפני שלגמנו גם יין מופלא של יקבי האזור – שאטו גולן ואמפורה.

בהמשך, ביקרנו בחוות גידול הידרופונית של חסות וראינו חסות מרהיבות וצבעוניות מכל הסוגים והמינים, מגודלות כהלכתן ומקבלות טיפול שלא יבייש אף בת נסיכות, כיאה למלכת הסלט הבלתי מעורערת. במשק החסות הצטיידנו גם באספקה לארוחת בצהריים כי הרי לא אכלנו הרבה זמן.

שדות חסה לנצח. צילום: שירן אלוש

את ארוחת הצהריים, בישל לנו יגאל בכישרון תוך שהוא מסביר לנו על המרכיבים השונים, וגם מלמד אותנו למרבה ההפתעה שאפשר ורצוי לצלות חסה, וכי מדובר במעדן של ממש. מלבד החסה הצלויה, אכלנו גם עוף אורגני מקומי שבושל במעשנה שמונה שעות וקיבל צבע שחום ונאה, וטעם לא מהעולם הזה. לצדו, אכלנו סלט טרי מהחסות ההידרופוניות, מתובל בשמן זית ממשק הילמן.

מתכון: עלי חסה ממולאים בבשר

"הייחוד בפארם טו טייבל", אומר יגאל, "הוא הרעיון הנהדר שאתה יודע ממש איך, כיצד ומאין הגיע כל דבר לצלחת שלך, זה מרגש ומעמיק את חוויית האכילה". ואכן, כשצלינו את הפטריות שקטפנו על הגריל, והוספנו להם את צמחי התבלין שליקטנו בבוקר, חשתי במעט גאוות יחידה ובהנאה יתרה לאכול מהם. עוד אכלנו לחם בר מחיטה קדומה, שמיוצר בשיטת לישה ואפייה מסורתיות.

לבסוף, התפנקנו גם בבסבוסה מתוקה לקינוח, מעשה ידיו להתפאר של יגאל, שמחזיק גם בתואר שף קונדיטור, ולצדה לגמנו תה מהנענע המקומית. בתור מי שמכירה את האוכל בעיקר כשהוא כבר מסודר ונאה בתוך קופסת המשלוח, מדובר בחוויה מהנה שגורמת לחשוב מחוץ לקופסא, מלמדת כיצד ראוי להתייחס לאוכל, ומעשירה את האופן שבו ניתן ליהנות ממנו יותר. ומתברר שאפשר.

המפגש עם היצרנים המקומיים שאחראיים לתוצרים, וכן לגידולים העונתיים, אותנטי וחוויתי שכן תפגשו באנשים שאוכל מניע אותם, מרגש אותם ומשמש כמרכז חייהם. מסלול הסיור משתנה בהתאם למצב הרוח ומצב העניינים, אבל אפשר לסמוך על יגאל שמכיר כל פינה ופינה באזור ויודע לגוון עבורכם את מסלול הסיור ולקחת אתכם למסע חוויתי ומלמד בהחלט.

הסיור ללא ספק מספק תמורה הוגנת למחיר, שעומד על 350 ש״ח ואורך כשבע שעות וממנו ממש לא תצאו רעבים. אם יתמזל מזלכם, כפי שקרה לכותבת האייטם, גם עינת שרוף תצטרף לקבוצה ותשיר אתכם כל הדרך לצלחת.

הכתבת היתה אורחת בסיור.

ההגעה עצמאית ובתיאום עם יגאל – 052-3354120. הסיורים מתקיימים בימים א׳- ו׳.