על שום מה
כשגבעוליו מוריקים ורכים, שיניו מעטות וקטנות ועורן סגלגל, אוספים החקלאים את השום הירוק ומביאים אותו אל השוק בצרורות - וכולם יודעים שבא אביב
בימי קדם למד תחילה האדם ללקט את מזונו מהטבע, כדי ששוב לא יצטרך לרדוף אחר ארוחותיו ועתותיו יהיו בידיו לעסוק במחסה ובמלבוש. אחר כך גילה האדם את סוד הלבלוב והכמישה והחל לאסוף את הזרע תחת הפרי, והיה עודר ומשדד ותולם וזורע ומשקה וקוצר ומרבה את מזונו בשדה. שפע המזון בממגורות הניח לבני האדם פנאי לעסוק בעניינים שברוח, וכך באו אל נפשנו האמנות והמוזיקה והספרות והשירה. לא רק מלב האדם נבראו, אלא עלו ממש מגרעיני הדגן והקטניות שבאסם, מן הביטחון שגם מחר יוגש המזון אל השולחן.
בסתיו פיזר האדם את הזרעים לכל רוח, בחורף התפלל על הגשם, באביב הודה על הלבלוב ובקיץ קצר, דש ואסף את תבואתו, והתרגל על סדר זרעים זה, אלא שבליבו נותר זיכרון הליקוט והלבלוב מימי קדם, זיכרון הפרי והירק והדגן והשורש המבשילים בעונתם וכל חיותם מתפרצת לשבועות אחדים באביב. כך, כשמאגרי הקטניות והבצלים והשומים היבשים שבמחסניו הלכו ונתמעטו, החל אוסף פאה משדותיו כבר באביב, בטרם כבד בהם הפרי, לאכול ממזונו כשהוא טרי ומלבלב, על שום שגם האמנות והשירה לא יוכלו להתקיים באמת בלי לבלוב ופריחה.
מתכונים עם שום ירוק
ממרח שום ירוק טרי של רינת צדוק
פסטו שום ירוק צעיר של מיכל וקסמן
באביב היה קוצר את חיטיו בעודן מוריקות, לעשן מהן את הכרמל, היא הפריקה, ופולה את האפונים ואת הפול הירוקים מתוך הפולים כשהם מתוקים וירוקים. כך היה גם עוקר את פקעות השומים מן החול כשגבעוליהם עוד ירוקים ושיניהם סגולות ורכות וחריפותם מתונה, והיה לופת בהם את הפת ומוצא טעם לחייו.
כדי לשמור על טעמו העדין כדאי להשתמש בו מיד, כשהוא חי או בבישול, אולם הוא ישמור על טעמו שבוע אחד גם בשקית רפויה במקרר
אף שמקורו של השום במרכז אסיה ובאיראן של ימינו, הרי שכבר בימי קדם נדד עם שיירות הסוחרים ימה וקדמה והפך לנפוץ ואהוד בתבל כולה. אפילו אל מטבחי העולם החדש הגיע בתורו והיה לחלק בלתי נפרד ממטבחי יושביו העתיקים. ביוון וברומא נחשב למאכל עניים, כיתר הירקות שצמחו מתחת לאדמה, אולם עניים ועשירים כאחד נהנו מסגולותיו המרפאות ועד מהרה היה למרפא כל ברפואה העממית.
בתנ"ך נזכר השום רק פעם אחת, כשהיו מתאוננים בני ישראל במדבר על המזון הדל ונזכרו בדגה אשר אכלו במצרים חינם, והקישואים והבצלים והשומים. ואמנם היה אהוד השום מאוד על יושבי מצרים העתיקה וגם בני ישראל אהבו את טעמו כל כך, עד שבמשנה נקראו היהודים "אוכלי שום", על שום השימוש התדיר שעשו בפקעת הארומטית. בייחוד היה חביב על חובשי ספסלי בית המדרש העניים, וחכמינו ז"ל מספרים שרבי יהודה הנשיא נאלץ להפסיק פעם מתלמודו ולבקש שאוכלי השומים המדיפים ריח חזק כל כך ייצאו כדי שיוכל לשוב ללמד.
כשהשום רק מתחיל להלבין את שיניו, גבעוליו מוריקים ורכים, שיניו מעטות וקטנות ועורן סגלגל, אוספים אותו חקלאים אחדים ומביאים אותו אל השוק צרור בצרורות וכולם יודעים שבא אביב. או אז אוספים מהם מלוא הסל ומביאים אל המטבח. כדי לשמור על טעמו העדין כדאי להשתמש בו מיד, כשהוא חי או בבישול, אולם הוא ישמור על טעמו שבוע אחד גם בשקית רפויה במקרר. את שיניו אין צורך לקלף על פי רוב, ואפשר לפרוס מהן ישר ולהניח על פת עם חמאה ומעט פלפל שחור. את הגבעולים קוצצים אל הסלט כעשבי תיבול או מועכים עם השום ושמן זית ומיץ לימון לממרח שטעמו אביב. אפשר גם לתת את שיני השום בקלחת עם שמן זית לרוב ולבשל אותן לאט לקונפי שיישמר שבועות אחדים בצנצנת על הדלפק ויוסיף חיים וטעם לכל דבר מאכל.