בלוז לכחולי המדים
שנת הקורונה גרמה לטלטלה במטבח הביתי, חשפה סדקים בתעשיית המזון, גילתה את נקודות התורפה שלה והגבירה את המתח בין המסעדות לממשלה
הייתה שנה קשה ומורכבת, אך כמו שווירוס הקורונה אינו פוגע באותו אופן בגופם של אנשים שונים, כך מתנהג גם המפגש שלו עם עולם האוכל – מגפת הקורונה פגעה ברבים וחיזקה אחרים. למשל, בעוד צריכתם של משקאות האלכוהול והיין עלתה, זו של השמפניה, הנתפסת כמשקה חברתי, נפגעה, וכך גם זו של יינות בורדו,
המיועדים בחלקם הגדול לייצוא לסין. גם הברים והמסעדות ספגו מהלומה כבדה, אך המאפיות, המעדניות וההמבורגריות חוו פריחה.
מגפת הקורונה העצימה את העניין בבישול ביתי ובתוצרת מקומית, אך גם במשלוחי המזון המהיר ובהיקף פעילותם של הסופרמרקטים הגדולים. במעבר מן החומרי לסמלי, הקורונה עיצבה גם את האופן שבו אנחנו חושבים על אוכל – הכנתו, הגשתו וצריכתו.
הנה ארבעה דברים שקרו לנו השנה בעקבות הקורונה:
- תור הזהב של הקמח: מחמצות, חלות ומה שביניהן
מגפת הקורונה מביאה עימה לא רק חולי, אלא גם חיים – מהסוג שנמצא בתוך צלחת פטרי. מגפת הקורונה סימנה את פריחתה של אפיית המחמצת, תופעה שזכתה פופולריות בקרב מעמד הביניים העירוני עוד לפני הסגרים ותפחה לממדים חדשים עם ההתכנסות בבתים.
הזמן שהתפנה, המגע והנחמה שבלישה ובאפייה והיכולת לייצר חיים בקטריאליים אל מול הווירוס המשתולל בחוץ טענו את התנורים שלנו במשמעות מחודשת. מאיטליה, דרך ישראל ועד ארצות הברית, הקמח והשמרים אזלו במהרה מהמדפים; בישראל, זוכות גם החלות לעדנה – שכן, כל השבוע מרגיש כמו שבת.
כך השפיעה הקורונה על הצלחת שלנו
2. האוכל נכנס לקופסה: המסעדות הופכות למעדניות
בקצהו האחד של המתרס נמצאת קופסת הפתעות שמגיעה הביתה, מארזים ארטיזנליים באוצרות אישית המשדרגים את חוויית הבישול הביתי – דואה מצרית, ירקות "בלאדי" ושיקויים מותססים – ומסמלים את תרבות השפע ואת עושרה של התוצרת המקומית, אשר זוכה להערכה מחודשת.
בקצה השני נמצא ארגז הקרטון עמוס מצרכי הבסיס, שאותו מרכיבות ומחלקות עמותות כחלק מיוזמות של סולידריות חברתית, ובתווך – קופסת הפלסטיק הגנרית של שירותי המשלוחים, שאורזת את מטבח השף וגם את "אוכל הרחוב" אל תוך ריבוע המנטרל את חוויית ה"מסביב" והאווירה, וכך מחדדת את ההפרדות הסמליות בין השניים.
לבסוף, תקופת הקורונה מסמנת את הופעתה של "קופסה" נוספת, זו שעליה אנו יושבים: ארגזי החלב הירוקים (דרגשים), שמחליפים את כיסאות הקבע של בתי הקפה והמסעדות, הם במובן מסוים הסמל המושלם לארעיות, לאלתור ולפשטות, שאותם תקופת הקורונה דורשת מעולם האוכל.
3. ענף שביר: מתחים בין המסעדות לבין הממשלה
מגפת הקורונה חשפה רבים מהסדקים ומנקודות התורפה של תעשיית המזון. הווירוס הצביע על עומק התלות של התזונה שלנו בשוק הגלובלי (מכוח עבודה המהגר בענפי החקלאות ועד הסתמכות על יבוא), העצים את הארעיות ואת חוסר הביטחון הכלכלי בשוק העבודה בתחום ההסעדה (בעיקר עם העלייה במשלוחים) והגביר את המתחים בין המסעדות, הברים ובתי הקפה ובין הממשלה.
המגפה ערערה לא רק את היסודות החומריים שעליהם עומד ענף המסעדות, אלא גם את היסודות הסמליים. מקצוע השף, כעיסוק יצירתי המאפשר ביטוי עצמי, עבר טלטלה בעקבות מגבלות ואילוצים כלכליים וחומריים
המגפה ערערה לא רק את היסודות החומריים שעליהם עומד ענף המסעדות, אלא גם את היסודות הסמליים. מקצוע השף, כעיסוק יצירתי המאפשר ביטוי עצמי, עבר טלטלה בעקבות מגבלות ואילוצים כלכליים וחומריים, המצריכים מהשפים יכולות חדשנות ואדפטציה, אך גם פשרות.
חוויית הישיבה בבית קפה או במסעדה – גם בזמנים שהיא מתאפשרת – איבדה גם היא רכיב משמעותי עם כניסתן של המסכות והמחיצות לחיינו. אלה מסננות לא רק חיידקים, אלא גם את הניחוחות העולים מהמטבח או מבית הקלייה, כמו גם את הבעות הפנים, המהוות חלק בלתי נפרד מחוויית השירות במסעדה.
4. מהפכה במטבח: כשהמקרר והתנור הופכים לאובייקטים רגשיים
גם המטבח הביתי עבר טלטלה השנה, במיוחד בסגרים – והמקרר, המזווה והתנור הפכו יותר מתמיד לאובייקטים רגשיים. החדשות מציפות אותנו בדימויים של מקררים ריקים אך גם של מזווים מלאים; של מתכונים למאכלים מנחמים )האוכל כפסיכולוג( אך גם בעצות טיפוליות בסגנון "כיצד לא לעלות במשקל" או "אכילה רגשית בתקופת הקורונה". הזמניות המשונה של תקופת הסגרים, החל"ת וסגירת המסעדות מכריחה אותנו גם להאט, לחשב מסלול מחדש, לשבת בבית – ולבשל. נחמה טעימה ומספקת בתקופת משבר.