מחאת ה–Black Lives Matter הגיעה למטבח האמריקאי

מחאת Black Lives Matter אולי פחות הורגשה אצלנו, אבל היא הייתה אחד הדברים הגדולים שקרו השנה בארצות הברית – והיא לא פסחה גם על עולם הקולינריה. למעשה, היא הצליחה לזעזע את אחד מגופי המדיה הגדולים והשמרניים ביותר בעולם – קבוצת קונדה נאסט, המוציאה לאור של המגזינים "ווג", "ואניטי פייר", "הניו יורקר" ו"בון אפטיט", אחד ממגזיני האוכל הגדולים והוותיקים בעולם.

מעט מאוד תשומת לב הוקדשה למטבחים לטיניים, מרכז אסייתיים או ים תיכוניים שער של מגזין "בון אפטיט"

לקורא הישראלי – ואולי גם לקורא האמריקאי הממוצע – זה אינו בולט לעין, אבל בברנז'ה האמריקאית "בון אפטיט" (וקבוצת קונדה נאסט בכלל) מוכר כמגזין "לבן" – כזה שמעסיק בעיקר בוגרי אוניברסיטאות יוקרתיות (דרך מתוחכמת לסנן החוצה שחורים ולטינים), שבני מיעוטים מתקבלים בו לעבודה לעתים רחוקות ורק לתפקידים זוטרים, שמפרסם בעיקר מתכונים אמריקאיים ומזרח־אסייתיים ומקדיש מעט מאוד תשומת לב למטבחים לטיניים, מרכז אסייתיים או ים תיכוניים.

סולהא אל־וֶילי, האישה היחידה ממוצא בנגלי שהועסקה במגזין, הגיעה ל"בון אפטיט" עם כ-15 שנות ניסיון בקולינריה ובכתיבה – אבל קיבלה תפקיד של עורכת זוטרה בלבד

במשך שנים זה עבר מתחת לרדאר; לעובדים ולספקים – בעיקר מהצד המקופח – הייתה בטן מלאה על המגזין, אבל כולם ידעו שאם הם רוצים לעבוד בו הם צריכים לשתוק ולהגיד תודה. גם את הדברים שנחשפו בחודש יוני השנה היה אפשר לתייק תחת "דברים שקורים כל הזמן בקונדה נאסט ומטואטאים מתחת לשטיח", אבל ברוח מחאת BLM הם הפכו לרעידת אדמה של ממש. זה התחיל בכתבת אוכל פורטוריקנית בשם איליאנה מייסונט, שהציעה לאדם רפופורט, שכיהן כעורך הראשי של המגזין במשך כעשור, לפרסם מתכונים פורטוריקניים. רפופורט דחה את ההצעה בדיפלומטיות, בטענה כי הוא מעוניין במתכונים “נגישים" יותר שיתאימו לקוראים “שלהם".

בעולם שאחרי ג'ורג' פלויד אנשים קיבלו אומץ לדבר תמי טקלמריאם, כתבת היין של בון אפטיט

זה היה יכול להיגמר כאן – הרי כתבה הנדחית על ידי העורך אינה דבר נדיר – אבל מייסונט החליטה לא לשתוק, פרסמה את ההתכתבות ביניהם בטוויטר והאשימה את רפופורט בגזענות. ברוח המחאה, עובדים לשעבר וספקי תוכן נוספים יצאו מהארון וסיפרו על חוויות דומות בעבודה מול המגזין. אחת מהן, תמי טקלמריאם (כתבת היין של המגזין, בת למהגרים אריתראים ופעילה למען זכויות שחורים) הגדילה לעשות והעלתה לטוויטר תמונה של רפופורט – בערך האדם הלבן ביותר שאפשר לדמיין – מחופש לפורטוריקני. לנו אולי קצת קשה להבין את הסערה שהתמונה הזאת עוררה (בעיקר לאור העובדה שהיא צולמה כ־ 15 שנה קודם), אבל בארצות הברית מדובר בטאבו גזעני חמור, בערך כמו גרמני שמתחפש ליהודי עם אף ארוך. מדובר בסוג הפצצות שעלולות לחסל קריירה – וזה בדיוק מה שכולם ציפו שיקרה.

ההתנצלות לא התקבלה אדם רפופורט (צילום: Noam Galai, getty)

רפופורט כינס את העובדים לישיבת זום דרמטית, התנצל על התמונה, עודד אותם לדבר על תחושותיהם ו…זהו. בבועה הלבנה והפריווילגית של קונדה נאסט, ההתנצלות הזאת נראתה לו די והותר כדי לכפר על מעשיו. אולם, בעולם שאחרי ג'ורג' פלויד זה לא הספיק; אנשים קיבלו אומץ לדבר.

המהפך הושלם בנובמבר האחרון, כשסוף־סוף מונתה מחליפה לאדם רפופורט – דון דיוויס, עיתונאית מוערכת ואחת מהנשים השחורות הבודדות המכהנות בעמדה כל כך בכירה בקונדה נאסט

אחת מהם, עורכת זוטרה בשם סולהא אל־וֶילי, התעמתה עם רפופורט – בהתחלה באותה שיחת זום ובהמשך בחשבון האינסטגרם שלה, שאליו העלתה סדרת סטוריז שחשפה את תנאי העסקתה. אל־ וֶילי, האישה היחידה ממוצא בנגלי שהועסקה במגזין, הגיעה ל"בון אפטיט" עם כ־15 שנות ניסיון בקולינריה ובכתיבה, בין השאר כשפית ומייסדת של המסעדה הברוקלינאית המדוברת Hail Mary וככתבת ועורכת באתר Serious Eats – אבל ב"בון אפטיט" היא קיבלה תפקיד של עורכת זוטרה בלבד. היא גם הופיעה בתוכניות בערוץ היוטיוב של המגזין – אבל בזמן שהעורכים הלבנים שהופיעו בערוץ קיבלו תוספת שכר שמנה, אל־וֶילי ועורכים זוטרים נוספים (אחת ממוצא הודי והשני ממוצא מקסיקני) לא קיבלו תשלום נוסף. הופעותיה, כך טענה, נועדו רק כדי להשתיק מבעוד מועד טענות על גזענות ולתת לשפים שחורים שהתארחו בערוץ הרגשה נוחה יותר.

רוחות של שינוי? ימים יגידו דון דיוויס, עורכת בון אפטיט

היא הודיעה שלא תשתתף יותר בסרטונים ויתר העורכים הצטרפו אליה בצעד של סולידריות. רפופורט, שהבין שהוא עומד לאבד את כל חברי המערכת שלו, התפטר כמה שעות מאוחר יותר. כל זה לא מנע מקונדה נאסט לנסות להשתיק גם את הפרשה הזאת. אורן קצף, מנכ"ל CNE (זרוע הווידיאו של קונדה נאסט, Conde Nast Entertainment) מיהר להציע לאל־וֶילי חוזה, אבל מאחורי הקלעים הוא השעה את אחד מעורכי הווידיאו שתמך בה ברשתות החברתיות.

7 ספרי הבישול הכי טובים שיצאו בעולם ב-2020

אל־וֶילי דחתה את ההצעה, התפטרה, עברה לייצר תוכן בפלטפורמות מתחרות ודבר השעייתו של העובד פורסם בתקשורת. במקביל, הוטחו טענות קשות גם כלפי בכירים במגזינים נוספים בחברה (בהם אנה וינטור, העורכת המיתולוגית של "ווג" והמנהלת האמנותית של קונדה נאסט).

בקונדה נאסט הבינו שאת כדור השלג הזה כבר אי אפשר לעצור, והחלו בגיוס שורת בכירים חדשים – אף אחד מהם אינו לבן. אותו קצף, שבעקבות הפרשה גם נחשפו ציוצי טוויטר סקסיסטיים שלו, הוחלף באגנס צ'ו, לשעבר סמנכ"לית התוכן של דיסני וגם אמריקאית ממוצא סיני; סוניה צ'ופרה (ממוצא הודי) מונתה לעורכת בכירה ב"בון אפטיט"; שף מרקוס סמואלסון (ממוצא אפרו־אמריקאי) מונה לתפקיד יועץ; והמהפך הושלם בנובמבר האחרון, כשסוף־סוף מונתה מחליפה לאדם רפופורט – דון דיוויס, עיתונאית מוערכת ואחת מהנשים השחורות הבודדות המכהנות בעמדה כל כך בכירה בקונדה נאסט.

רוחות של שינוי? נחכה לסיכום שנת 2021 כדי להכריע.

מקבוצת קונדה נאסט נמסר בתגובה: חקירה חיצונית ובלתי תלויה העלתה כי כל העובדים קיבלו וממשיכים לקבל שכר הוגן עבור הופעותיהם בסרטונים וכי המוצא והגזע לא השפיעו על קביעת שכרם של העובדים. מנהל משאבי האנוש של החברה הוציא הודעה לעובדי החברה בה נאמר כי החברה מקבלת על עצמה את להתנהל בשקיפות רבה יותר מול העובדים בנוגע למודל השכר, על מנת למנוע בלבול דומה בעתיד.