ד״ר נוף עתאמנה אסמעיל
מטבח לבנטיני שאמי
מיקרוביולוגית לשעבר שהגשימה את אהבתה לאוכל ולבישול דרך ניצחון ב"מאסטר שף", ב-2014. חוקרת ומתעדת של המטבח הערבי ומייסדת פסטיבל האוכל הערבי השנתי א-שאם בחיפה. כותבת את הטור מטבח לבנטיני שאמי באתר השולחן.

שירת העשבים

היא צומחת בעונת החורף לצד הדרך וכמעט בכל חצר ושדה. אין צורך לשתול ולהשקות אותה - האדמה פשוט נותנת שפע מהחובזה

1 בינואר 2019
חובזה. צילום: דניאל לילה
חובזה. צילום: דניאל לילה

כיאה לחומר גלם שהיה מזוהה במשך עשרות שנים עם עוני ודלות, הפעם כמעט כל המדור טבעוני ומתבסס על חומרי גלם פשוטים, זמינים וזולים. החובזה שצומחת מלב האדמה בעונת החורף כמעט בכל חצר, שדה ולצידי הדרך, הייתה במשך שנים רבות מזון מובטח בהרבה בתים. אין צורך לשתול אותה ואין צורך להשקות, היא צומחת בשפע רב בצורה טבעית, מה שעזר למשפחות רבות להכין מנות זולות חמות ומשביעות בימי החורף.

עוד בספרו של אבן סינא (980־1037) הוזכרו תכונותיה הרפואיות של החובזה כמקלה על מחלות בדרכי הנשימה העליונות, מזרזת ייצור חלב אצל נשים מניקות ומקלה על כאבים ונגעים בעור כשהיא מבושלת בשומן. החובזה הייתה במשך שנים צמח חשוב ומוערך בתזונת הלבנט. מרוב הערכה וכבוד לצמח קראו אפילו לכפר על שמה – כפר חובזה. חורבותיו נמצאים ליד קיבוץ גלעד, ותושביו, שגורשו ב־1948, חיים היום באום אל פחם. כשמטיילים על חורבות הכפר בחורף אפשר לראות שדרות בלתי נגמרות של חובזות.

ליקוט החובזה נעשה תמיד בקבוצה. הנשים היו יוצאות לשדות וקוטפות  את העלים הצעירים, כשהן שרות (בתרגום חופשי):

"יצאנו לשדה ללקט חובזה,

תן שנחזור עם הרבה.

תתפנק ילדי ותתכונן לחתונה,

נשלח גם לאלו שנתנו לנו אהבה".