מה עוללנו לדבורים ואיך זה משפיע על האוכל שלנו?
מלכודת דבש: למה באירופה מזמזמות כוורות על גגות העיר ולמה זה כנראה לא יקרה כאן בזמן הקרוב?
אבירם בר ואני נפגשים בביתו שבפרדס חנה. בכניסה לגינה מזמזמות דבורים סביב שיח ריחן ענקי ופורח. "אני אמנם לא יכול לגדל אותן בחצר שלי", אומר אבירם בצער, "אבל הדבורים מרגישות איפה הן רצויות". בפנים מחכה כיבוד שאבירם ליקט אצל דבוראים: בקבוק תְמָד (שיכר דבש), צנצנת עם דבש צלול בצבע ענבר כהה וצנצנת נוספת עם דבש סמיך, מוצק כמעט, בצבע זהוב חיוור. העיניים שלי נמשכות לשולחן שעליו מונחת חלת דבש שלמה. אבירם לוקח סכין קטנה, חותך ממנה ריבוע ומגיש לי לטעימה. אני מוצצת את ריבוע הדבש והפה מתמלא במתיקות מורכבת ובטעמי פרחים. "הכי טוב שטעמת, נכון?", שואל אבירם, "מצדי לאכול דבש פעם־פעמיים בשנה וזהו, אבל שזה יהיה דבש כזה בדיוק – איכותי, נקי ומדבורים שגדלו כמו שצריך".
אבירם הוא יו"ר העמותה לדבוראות בת קיימא שהוקמה לפני שלושה חודשים במטרה לקדם גידול דבורים על ידי חובבים ודבוראות עירונית בישראל. אבל כדי להבין למה בכלל לגדל דבורים בחצר הבית, צריך לקחת צעד אחורה ולהבין איך הדבורים (כמעט) נעלמו מהערים מלכתחילה.
הרבה יותר מדבש
תזכורת קטנה לשיעורי הטבע מבית הספר היסודי: כדי שצמחים יניבו פירות וירקות יש צורך בהאבקה, כלומר העברת אבקה מפרח לפרח. רוב צמחי המאכל בעולם (כ־80 אחוז מהם) מואבקים על ידי דבורי דבש שמדלגות בין פרחים בחיפוש אחר צוף ו"על הדרך" גם מעבירות אבקה מזה לזה. במילים אחרות, קיומם של רוב הצמחים שאנחנו אוכלים (וגם צמחים שאותם אוכלות חיות משק כמו תלתן) תלוי בדבורים.
הדבורים לא נמצאות במטעים באופן קבוע, מכיוון שברוב המטעים מגדלים גידול אחד ותקופת הפריחה אורכת כמה שבועות בלבד. מטעי השקדים של קליפורניה, למשל, משתרעים לאורך יותר מ־600 ק"מ. בתקופת הפריחה דרושות כמיליון וחצי כוורות כדי להאביק את כל המטעים. ביתר ימות שנה מדובר במדבר נטול צוף, לכן גידול מסחרי של דבורים הוא לצורך האבקה – המטרה המרכזית של הדבוראי היא לנייד כוורות ממטע למטע, בהתאם לזמני הפריחה של הגידולים, למרחקים של עשרות, מאות ואלפי ק"מ. הדבש הוא רק מוצר לוואי.
אבירם בר, יו"ר העמותה לדבוראות בת קיימא: "הדרך שבה אנחנו מגדלים דבורים יוצרת דבורים חלשות מאוד, כמו כלבים גזעיים שסובלים ממחלות"
"בעוד 100 שנה כל גידול הדבורים ייפסק אם נשתמש רק בדבורים המגודלות בצורה מלאכותית. מגדלי הדבורים יכולים לשמוח עם הקדמה הרבה שהתרחשה בזמן קצר, אך השמחה הזאת לא תימשך 100 שנים". נבואת הזעם הזאת נכתבה לפני כמעט 100 שנה על ידי רודולף שטיינר, מייסד האנתרופוסופיה וגישת החקלאות הביודינמית. ממשיכי דרכו טוענים שהוא בעצם חזה את הפרעת התמוטטות המושבה (באנגלית: Colony Collapse Disorder או בקיצור CCD), תופעה שמטרידה את מיטב המוחות בעולם בעשור האחרון: הדבורים יוצאות מהכוורת, אינן חוזרות אליה ועקבותיהן נעלמות, ללא סיבה נראית לעין. לתופעה יוחסו הרבה מאוד סיבות – החל מחומרי הדברה ומזיקים, דרך קרינה מטלפונים סלולריים עד תיאוריות קונספירציה שטוענות שמדובר בסוג של טרור מתוחכם – אבל הוכחה חד משמעית לגורם עדיין אין.
"הגידול המודרני מחליש את הדבורים", אומר אבירם. "הסטרס שגורמת העברת הכוורות ממקום למקום, שינויי מזג האוויר הקיצוניים בזמן ההעברה, האכלה בסוג אחד של צוף במקום במזון מגוון – או גרוע מזה, האכלה במי סוכר שזה פשוט ג'אנק פוד, עקירת עצים צופניים (נותני צוף) כמו אקליפטוס לטובת צמחים דקורטיביים כמו דקל, חשיפה לחומרי הדברה, טיפוח גנטי של תכונות מסוימות כמו מתן צוף על חשבון עמידות למחלות – כל הדברים האלה יצרו דבורים חלשות מאוד, כמו כלבים גזעיים שסובלים ממחלות".
אבל גם אבירם יודע שגידול מסחרי של דבורים הוא מחויב המציאות. נחזור לרגע למטעי השקדים בקליפורניה: במטעים האלה גדלה 100 אחוז מתצרוכת השקדים בארצות הברית ו־80 אחוז מזו העולמית. אם לא ננייד לשם כוורות, יישאר העולם ללא שקדים. עכשיו תכפילו את זה ב־80 אחוז מצמחי המאכל. "אני לא מתיימר לחולל שינוי בדבוראות המסחרית", אומר אבירם, "אני יודע שרוב מגדלי הדבורים בארץ חושבים שאנחנו (הדבוראים האלטרנטיביים) קצת מטורללים. יותר מזה – מדובר בחקלאים שעובדים קשה מאוד כדי להתפרנס מדבוראות, אז מי אני שאגיד להם לשנות את צורת הגידול שלהם ולספוג הפסדים כספיים? המטרה שלנו היא לא לשנות את הדבוראות המסחרית, אלא לקיים דבוראות אלטרנטיבית במקביל אליה – כזו שמשתמשת בפחות (או בכלל לא) חומרי הדברה, כזו שחושבת על הדבורה ועל הסביבה ולא על הרווח הכספי. המטרה היא פשוט לחזק את אוכלוסיית הדבורים".
זה נשמע פשוט, אבל לא כל אחד יכול להציב כוורת בחצר הבית. גם דבוראים חובבים צריכים לקבל היתר לגידול דבורים ממועצת הדבש, המחלקת את שטחי המרעה (כן, דבוראים מתייחסים לשדות כאל שטחי מרעה לדבורים, ממש כמו מרעה לפרות) בין הדבוראים. אחד התנאים לקבלת היתר הוא מרחק מינימלי משטחי המרעה של דבוראי אחר, וכיוון שאנחנו מדינה קטנה ורוב השטחים כבר תפוסים, הסיכוי למצוא שטח שיעמוד בתקנות הוא אפסי.
"התקנות האלה באו להגן על הדבוראים, אבל גם על הדבורים", מסבירים במועצת הדבש. "אנחנו צריכים להגביל את כמות הכוורות לשטח נתון כדי שהדבורים יוכלו לחיות ברווחה ולכולן יהיה מה לאכול. יותר מזה – כשיש צפיפות יש מחלות, בעיקר אם מדובר בדבוראים חובבים שאינם עוקבים אחרי פרוטוקול הטיפול במזיקים, ולכן חשוב לשמור על המרווח בין הכוורות".
גרה בשינקין
מה שמסתמן כפתרון אידיאלי למחסור בשטחי מרעה פנויים דווקא בישראל זה דבוראות עירונית. זה אולי נשמע מוזר לגדל כוורת בחצר האחורית או על גג, אבל התומכים בשיטה אומרים שכולם נהנים: הערים רחוקות דיין משטחים חקלאיים, הדבורים נהנות ממזון מגוון וכמעט נטול חומרי הדברה וכולנו נהנים מגינות פורחות ומשגשגות.
בעולם המודל הזה עובד מצוין: ב־1982 הציב ז'אן פאקטו, גמלאי בבית האופרה של פריז, כוורות על גג בניין האופרה. האגדה מספרת שהוא תכנן לקחת אותן לביתו שבכפר ונאלץ להשאיר אותן בפריז בגלל עיכוב לא צפוי ואחרי שבוע גילה שהדבורים דווקא מאושרות בעיר. אגדה או לא, הכוורות של פאקטו מזמזמות על גג הבניין עד היום והדבש נמכר בחנות המזכרות של האופרה. פריז לא לבד. בערים גדולות כמו ברלין, לונדון, ניו יורק, בוסטון ומאות ערים נוספות יש דבוראים עירוניים המגדלים דבורים על הגגות, במרפסות ובגינות של בנייני מגורים. הדבורים גם משולבות במרחב הציבורי: בפריז מגדלים אותן גם על הגג בנוטרדאם (למרבה הפלא הכוורות שרדו את השרפה), בית האופרה של טורונטו הצטרף לזה של פריז, בקיצ'נר שבקנדה הקימו מרכז דבוראות במרפסת הספרייה העירונית ובאמסטרדם יש מרכזי כוורות בפארקים.
בעולם כבר מסמנים את ה־Hive to Table (מהכוורת לשולחן) כאחד הטרנדים הבאים: מסעדות, בעיקר כאלה שממוקמות בבתי מלון שיש להם גג, מתחזקות כוורת ומגישות את הדבש שרודים ממנה לסועדים
לא מדובר רק על מכוורות חובבים קטנות או כוורות לימודיות. קמיל באג' ממכוורת Pszczelarium שבפולין חולש על 100 כוורות המפוזרות ב־30 לוקיישנים בוורשה, ועוד עשרות כוורות בשמונה ערים נוספות בפולין. בילדותו טיפח אביו שתי כוורות בכפר. כשבגר הוא עבר לוורשה והחל להשתעשע ברעיון של דבוראות עירונית. הוא חכר שטח על גג של מרכז קניות והציב בו עשר כוורות. למרות הידע שצבר על דבוראות עירונית, הוא לא האמין עד כמה הדבורים ישגשגו בעיר.
"מפני שכמות הריסוסים בעיר קטנה משמעותית, הדבורים בריאות יותר, הדבש נקי מחומרי הדברה וטעמו מדהים – המגוון הביולוגי בעיר עצום, כי יש כאן עצים ושיחי נוי שפורחים כל השנה. בכל רדייה מצפה הפתעה חדשה – פעם דבש משיחי קיסוס, פעם מפרחי עץ ערמון ופעם שילוב של צוף מעצי לינדן ומפרחי תלתן, שיוצר דבש עם גווני מנטה".
החיבור לקולינריה הוא טבעי – בעולם כבר מסמנים את ה־Hive to Table (מהכוורת לשולחן) כאחד הטרנדים הבאים: מסעדות (בעיקר כאלה שממוקמות בבתי מלון שלהם שטח על הגג) מתחזקות כוורת ומגישות את הדבש שרודים ממנה לסועדים. אפשר למצוא כאלה במלונות Fouquet’s בקאן, Juniper בוושינגטון (השייכת לרשת מלונות Fairmont שבעוד מלונות שלה יש כוורות), טאג' קפה בבוסטון, פונדה פארה בחבל הפירנאים ועוד. ובישראל? כנראה לא נטעם את דבש הבית במסעדה החביבה עלינו, כי תקנה נוספת של מועצת הדבש קובעת שאין להציב כוורת במרחק 150 מ' ממבנה מגורים, או במילים אחרות – דבוראות עירונית היא לא חוקית.
"חצי מהשכנים שלי יודעים על הכוורות שיש לי בחצר", אומרת ר' שמטפחת שלוש כוורות בחצר בניין משותף בחיפה. "זה לא מפריע להם, להפך – הם מפרגנים לתחביב, מרוצים מכך שבזכות הכוורות הגינה שלנו פורחת וגם מקבלים צנצנת דבש מדי פעם. החצי השני לא יודע על הכוורות. אני יודעת מי השכנים שלא יראו את זה בעין יפה ומספיקה תלונה אחת לעירייה כדי שיחרימו לי את הכוורות. האירוניה היא שהם לא יודעים על הכוורות, כלומר זה כלל לא מפריע להם! אבל זה נותן להם 'תחמושת' נגדי במקרה של סכסוך שכנים".
"אנחנו לא נגד דבוראות עירונית, להפך – אנחנו תומכים בכל מי שרוצה לגדל דבורים", מבהירים במועצת הדבש, "אבל הסמכות לשינוי התקנות היא בידי משרד החקלאות, ומפני ששרי חקלאות מתחלפים בקצב מהיר וכל שר מגיע עם אג'נדה שונה, קשה מאוד להניע תהליכים מול המשרד. יותר מזה – משרד החקלאות מנסה להעביר אליו את הסמכויות של מועצת הדבש, מהלך שמשמעותו מכת מוות לענף, כך שבשנים האחרונות אנחנו במלחמת הישרדות על הענף כולו. דבוראות עירונית זה מותרות".
קמיל באג', דבוראי עירוני, ורשה: "המגוון הביולוגי בעיר עצום ובכל רדייה מצפה לנו הפתעה חדשה – דבש משיחי קיסוס, דבש מפרחי עץ ערמון או דבש בטעמי מנטה שמתקבל משילוב של צוף מעצי לינדן ופרחי תלתן"
ויש עוד סיבה לזה שהדבוראות העירונית עדיין רחוקה מאיתנו – הדבורים אינן נהנות מתמיכת הקהל. לאנשים יש רתיעה אוטומטית מהן ואין בארץ מספיק מודעות והסברה לגבי תפקידן במערכת האקולוגית. מי שיתגבר על הפחד ויבלה רבע שעה בהתבוננות בדבורים יבין שמדובר בבעלי חיים רגועים ושוחרי שלום – עד כדי כך שאפשר לפתוח את הכוורת ולהוציא ממנה חלות דבש מבלי להיעקץ (וכן, ניסיתי את זה בעצמי), אבל אם אין כוורות בסביבתנו, איך נפסיק לפחד מדבורים?
יוסי אוד, מהפעילים הבולטים לקידום הדבוראות העירונית בארץ, מנסה לשנות את זה – הוא מלמד קורסים בגידול דבורים בגישה ביודינמית (בהם קורסים המיועדים לנשים ממזרח ירושלים ולנשים חרדיות, במטרה לסייע להן לתרום לכלכלת המשפחה), מלווה אנשי חינוך שמבקשים לשלב לימודי דבוראות בבתי ספר ומייסד מרכזים לדבוראות עירונית כמו זה שעל גג דיזנגוף סנטר בתל אביב ומרכז פרופוליס שנפתח לאחרונה בירושלים (ר' פרטים בהמשך). יוסי הקים גם את מגן דבורים אדום – קבוצת מתנדבים שמפנה נחילי דבורים שהגיעו למקומות יישוב. למעשה, הרבה דבוראים חובבים הם אנשים שפנו למגן דבורים אדום כדי שיפנו נחיל דבורים מהחצר שלהם ואחרי שיחה עם יוסי השתכנעו לתת צ'אנס לדבורים – והתאהבו. בקורס של יוסי ובקבוצות פייסבוק סגורות אפשר לפגוש אנשים שמשוויצים בתמונות הכוורות שלהם ומדברים עליהן בחיבה, כמו שמדברים על חיות מחמד.
ורד אושר, מנהלת פארק הרצליה, היא אחת מהן. אחרי המפגש עם יוסי היא החליטה להפיץ את בשורת הדבוראות העירונית ויזמה תוכנית לפתיחת מכוורת עירונית בפארק, שהופלה ברגע האחרון על ידי העירייה מחשש לתביעות של מבקרים שייעקצו. "יש לנו עוד עבודת חינוך כדי לשנות את דעת הקהל. אני עושה את זה בדרכים אחרות, דואגת לנטיעות של עצים צופניים בפארק כדי שתהיה פריחה לאורך כל השנה ומארחת בפארק כנסים לדבוראים חובבים. אולי בעוד כמה שנים העירייה תפתח לרעיון".
לא הכל דבש
"אין שום יתרון אקולוגי בגידול דבורים בעיר", פוסקת ויקי סורוקר, חוקרת בכירה במכון מחקר משרד החקלאות. "מי שטוען שהוא יכול לפתור את הבעיות של דבורי הדבש באמצעות גידול טבעי של דבורים פשוט לא יודע על מה הוא מדבר. דבורים לא יכולות להתמודד עם טפילים כמו אקרית הורואה (גורם התחלואה העיקרי בכוורות) ללא הדברה. במקרה הטוב, הדבורים העירוניות לא ישרדו, במקרה הפחות טוב, זה יגרום להתפרצויות של אקרית הורואה ברחבי הארץ. סכנה נוספת היא כניסה של מינים פולשים, תוקפניים יותר, או פחות יעילים בהאבקה. לארץ מגיעות כל הזמן דבורים אסייתיות עם סחורות מיובאות מסין. הדבוראים מיומנים בזיהוי שלהן ואנחנו מצליחים לבלום אותן, אבל אם הן יתרבו פה זו באמת תהיה מכה לענף – וזה עוד לפני שדיברנו על ההפרעה לסביבה האנושית, כמו שקרה לאחרונה בברלין (שבה דבוראים אורבניים הציפו את העיר בנחילי דבורים). "רוצים לעזור לדבורים? תעברו לאוכל אורגני כדי שיהיו פה פחות ריסוסים ותשתלו בגינות צמחים צופניים".
ומה עם מי שפשוט אוהב דבורים ורוצה לגדל אותם בבית כמו כל חית מחמד אחרת?
"נכון, זו באמת חיה מדהימה. גם נחשי קוברה הם חיה מדהימה, אבל לא הייתי רוצה שהשכנים שלי יגדלו כאלה".
3 מקומות לפגוש בהם דבורים
המרכז לקיימות בדיזנגוף סנטר
על הגג של דיזנגוף סנטר בתל אביב הוקם מרחב שכולו טבע עירוני: חממות הידרופוניות, "תינוקייה" לעצים צעירים שיינטעו בכרמל ובגנים לאומיים, קני סיסים, גינה מושכת פרפרים וגם כוורות ביודינמיות שלצדן מתקיימים קורסים לדבוראות ביודינמית.
אפשר לתאם סיורים מודרכים במרכז, אבל הגג תמיד פתוח ואפשר לטייל בו עצמאית.דיזנגוף 50 תל אביב (חניון הגג), 6212400־03
מרכז פרופוליס במוסללה
על המרפסת של מוסללה בירושלים אפשר לשמוע הרצאות בנושא קיימות, ללמוד איך להקים גינה עירונית ולהתנסות בהכנת תכשירי קוסמטיקה מצמחי מרפא. בחודש שעבר נוסד בה מרכז פרופוליס שבו גם ייערכו קורסים והרצאות על דבוראות.
יפו 97 ירושליםֿֿ, 9996016־02. בתיאום מראש
פסטיבל הדבש של מועצת הדבש
מדי שנה עורכת מועצת הדבש סדרה של פעילויות חינוכיות במכוורות ברחבי הארץ: מפגש עם דבוראים, צפייה בדבורים בכוורת זכוכית, פתיחת כוורת וצפייה ברדיית דבש, טעימות דבש ועוד.
ברחבי הארץ, 19־21 בספטמבר ו־26־30 בספטמבר