יצרנית שמן הזית שרוצה לעשות כאן חקלאות אחרת

איילה נוי מאיר
אגרונומית וראש פאנל טועמים בענף הזית
בית הבד ריש לקיש, ציפורי

הכניסה לבית הבד האקולוגי של ריש לקיש עוברת דרך רחבת החניה והחורשה המקיפה אותה. מסביב עצי פרי, שיחי ורדים וכלניות בפריחתן, והאתון המשפחתית מביטה ממרחק מה. שביל מעגלי מוביל אל דלתות העץ הגדולות ואני נכנסת לתוך מבנה צנוע. מולי, מאחורי קיר שקוף, אבן ריחיים גדולה. בשאר החלל הפנימי ארבעה שולחנות עץ. על המדפים מוצגים לראווה פחים ובקבוקי שמן. לצידו של אחד השולחנות יושבת איילה נוי מאיר, האחות הבכורה מתוך שישה, ולצידה אחיה חגי שמפעיל את בית הבד. הם יושבים לארוחת צהריים של פסטה עם פקאנים, עלים ירוקים מהגינה ואבן יוגורט. בשנים האחרונות התפרסם שמן הזית של ריש לקיש בקרב רודפי האיכות. העצים מטופלים במסירות והשמן נעצר בבית הבד המשפחתי. איילה, בוגרת תואר ראשון ושני בפקולטה לחקלאות, עסוקה בכרמים ובניהול איכות המוצר.

חקלאות אחרת איילה נוי מאיר במטע בציפורי. צילום: נטלי שפריר

כמה זמן אתם חיים בציפורי?
"הוריי הגיעו לכאן לפני 38 שנה. אבי נכנס לתחום של חקלאות הייטק והחל להפרות ולגדל זרעים שנמכרו לחברות גדולות. זה היה עסק טוב. כולנו למדנו בבית הספר הפרטי בשדה בוקר. שם החלה ההתעוררות של נושאים כמו חקלאות אורגנית, התחממות גלובלית וכל הדברים הללו. תמיד הפריע לו שאנחנו אוהבים מאוד לעזור, אבל שאף אחד לא מוכן להיכנס למגפיים שלו. החקלאות שהוא עסק בה הלכה קצת נגד הדברים שלמדנו בבית ספר. אנחנו באנו עם רוח חדשה".

החקלאיות החדשות:

הכירו את הייננית והכורמת נעמה סורקין

הכירו את האגרונומית עדי אוקסנברג ממשק חביביאן

הכירו את הדבוראית נוגה ראובן

הכירו את הדירנית והגבנית עדנה חפר

אז איך התגלגל עניין שמן הזית?
"שני חברים של אבי הציעו לו להיכנס לפרויקט של שמן זית. אני למדתי חקלאות, אחד האחים שלי הוא אגרונום וקיבלנו החלטה משותפת ללכת על זה".
מה מאפיין את הבחירה בחקלאות אחרת, שונה מזו שעשה אביך כשהיית ילדה?
"ההבדל בין הרצון להבין את האדמה לבין הרצון רק להפיק ממנה. יש כאלה שעובדים בשדה ויש כאלה שמשווקים את התוצרת. יש גישה לאדמה שמבקשת משהו עמוק יותר מרק תוצר. זה מה שמאפשר חקלאות אחרת, שהיא חלק ממערכת גדולה יותר".
באחרונה נטעתם כרם של עצים צעירים. למה?
"באירופה המדינה או גוף מטעמה משלמים למומחה כדי שיטפל בעצים כל כך עתיקים וחשובים לנוף. בארץ את זו שצריכה לשלם כדי לטפל בהם. אז אנחנו משלמים דמי חכירה לקק"ל. נכון, אנחנו גם מוסקים את הזיתים, אבל כשמדובר בעצים בגיל הזה הפרי מועט ועבודת הטיפול רבה. בשלב מסוים הבנו שאנחנו חייבים לנטוע גם כרם צעיר יותר כדי להבטיח את יציבות העסק. זה נעשה במקביל לקהילת אנשים שצמחה סביבנו, שאוהבים את השמן ומחכים לו מדי שנה. היום הרבה מהלקוחות הם חברים שמעריכים ומחזקים את ידינו בעשייה".