הדבוראית נוגה ראובן מתרגשת מזמזום הדבורים

נוגה ראובן
דבוראית, מכוורת פרחי הגליל, מנות

הכביש למכוורת של נוגה ראובן הממוקמת בקצה מושב מנות נותן תחושה של נסיעה בזמן. בין נחל שעל מצד אחד ושמורת נחל כזיב מצד שני מתגלה בסוף הכביש המתפתל מתחם פרא על קצה הגדה.
כשנכנסים למסדרון המוביל לחדר העבודה מלוות את המבקרים תמונות הסברה על המבנה הביולוגי של הדבורה, ואחרות על תוצריה השונים. במרכז החדר ניצבות ערימות של מסגרות עץ לקראת טיפול תחזוקה שנתי. הדבוראית – רכה וחזקה – מציעה לי קפה. ליד הכיור אני מבחינה בקערה גדולה, עמוסה במכלי פלסטיק קטנטנים ומלוכלכים. "במכלים האלה אני מוכרת את המלכות", אומרת ראובן. "זו בעצם המומחיות שלי, גידול מלכות, והמשק שלי הוא גם משק רבייה. יש לי 630 כוורות דבש ועוד 350 כוורות לגידול מלכות".

משהו לעצמה נוגה ראובן. צילום: נטלי שפריר

למה זה מריח מתימין?
"יש מחלה שמשפיעה על מערכת העיכול של הדבורה, ואני מכינה לה תרופה מחומרים טבעיים. תימין הוא אחד הרכיבים. את עבודת הגמר שלי לתואר בביולוגיה עשיתי על שני דברים – הדברה ביולוגית והשעון הביולוגי של דבורת הדבש. אחרי הלימודים הציעו לי לקחת את המכוורת של הקיבוץ. עד אז לא ראיתי כוורת בחיים. כל העבודה שלי במהלך התואר הייתה רק תיאורטית. היום הראשון שלי בכוורות היה מרגש בצורה בלתי רגילה. את עומדת שם וכל הדבורים סביבך, והזמזום הזה, ואת פותחת את הכוורת ורואה משפחה שבנויה מעשרות אלפי פריטים. את מנסה להבין מה הדינמיקה בתוך זה, איך את עוזרת להם? הרי בשביל זה פתחת, כדי לתת להן משהו. זה מרתק".

החקלאיות החדשות:

הכירו את הייננית והכורמת נעמה סורקין

הכירו את האגרונומית עדי אוקסנברג ממשק חביביאן

הכירו את הדירנית והגבנית עדנה חפר

הכירו את יצרנית שמן הזית המוערך איילה נוי מאיר

בסופו של דבר עזבת את עין המפרץ.
"כן. היה לי צורך פנימי לבנות משהו לעצמי. אני מאוד חברותית אבל גם אינדיבידואליסטית וזה מזל גדול, כי בקיבוץ אם היית צריכה מוסך, היה לך מוסך, ואם היית צריכה נגר, היה נגר. פה לא היה לי כלום. למדתי לעשות הכל לבד כי לא הייתה ברירה. כשעזבתי את הקיבוץ נסעתי לאוסטרליה וניו זילנד, ראיתי מכוורות כמו אלה שדמיינתי לעצמי, וכשחזרתי בניתי לי אותה".
את ארגזי הכוורות, מסגרות העץ והשעוויות ליערות הדבש היא מכינה לבד. את שאר המכשור, כמו מכונת הרדייה, היא תכננה עם בעלי מקצוע שאיתרה במיוחד לצורך כך. הידע שיש לה על החרק המופלא הזה ועל החברה שבה הוא חי זולג ממנה, סמיך ועשיר כדבש. "יש צד מאוד טכני למשק כזה. יש לי המון מכשור, משאית, מנוף, אבל את הצד הטכני אפשר ללמוד, זה מה שיפה, וכשאני קמה בבוקר אני ישר חושבת עליהן. הבוקר חשבתי מה הן יעשו ברוח הזאת ודאגתי. כי זה בטבע שלי ואת זה אי אפשר ללמוד".