עלייתה ודעיכתה של תעשיית הקרמיקה הישראלית

כלי האוכל של לפיד הם חלק מזכרונות הילדות שלי. אמי, שאהבה לבשל ולארח, אהבה מאוד את כלי האוכל של לפיד, ובהיותה צרכנית זהירה וחסכנית נהגה לרכוש את מרבית הכלים בחנות המפעל של לפיד בתל אביב כעודפים וסוג ב'. אני זוכרת את הנסיעות שלנו לחנות, את החיפוש בין ערימות הכלים, ואת השמחה כשמצאנו פריט שהתאים לסטים שהיו בביתנו. כלי הנוי של לפיד כיכבו על המדפים הפתוחים במטבח ובפינת האוכל. גם כיום, במבחן הזמן, כלי הקרמיקה והנוי של לפיד הם פריטי אספנות נחשקים ונחשבים למיטב העיצוב הישראלי. מיותר לציין שמיהרתי להזמין את הספר על לפיד ברגע שנודע לי על הוצאתו, ולא התאכזבתי. הספר מחזיר ללפיד קרמיקה את הכבוד האבוד הראוי לו, ואני כל כך שמחה לשתף בחוויות שלי מהספר.

מקור להשראה ועיצוב
הספר "לפיד קרמיקה: כלים בכור ההיתוך" נכתב והוצא לאור על ידי קובי קלייטמן, עיתונאי אוכל, יין ומסעדות. אביו של קלייטמן, רובין קלייטמן ז"ל, היה מנהל התחזוקה במפעל לפיד קרמיקה, והאהבה של קלייטמן למושא הספר נובעת הן מעיסוקו הנוכחי בקולינריה והן מזכרונות הילדות מהמפעל, שהיה לו כבית ומשפחה.
הספר מגולל באופן מקיף ומרתק את ההיסטוריה של לפיד קרמיקה, מפעל שהיה חוד החנית של תעשיית הקרמיקה בישראל. סיפור המפעל, מהקמתו בתקופת המנדט הבריטי ועד לסגירת שעריו בשנות ה־90 של המאה הקודמת, הוא סיפורה של תעשיית הקרמיקה המפוארת שהייתה בישראל, כמו גם דעיכתה.

עוד מתנות קולינריות שוות לפסח

סיר, לפיד קרמיקה (צילום: קובי קלייטמן)

לפיד קרמיקה הוקם בשנות ה־40 של המאה הקודמת כמפעל לייצור לבני שמוט ורעפים. לאחר הקמת המדינה, הרחיב המפעל את תחומי עיסוקו גם לכלים סניטריים, והוקמה בו מחלקת אמנות. במחלקת האמנות יצרו את כלי האוכל והנוי, שהם ליבת עניינו של הספר, ושלי. זהו שילוב מורכב ומיוחד: מצד אחד, מדובר ב"מפעל" קרמיקה שבתקופות וסדרות מסוימות פעל באמצעים מתועשים ברמה כזו או אחרת; ומצד שני, מדובר במחלקת אמנות ששמרה בכל השלבים על הממד היצירתי, האמירה האישית והחיבור לקרמיקה כעבודת יד.

זהו ספר מרתק, יפהפה ועשיר בתצלומים, שמפליא לתעד ולשמר פיסת היסטוריה יקרה, ומהווה מקור ידע והשראה לעיצוב, עשייה ואמונה בדרך. בלבו של הספר קטלוג תצלומים מרהיב של כלי לפיד. העושר העיצובי של הכלים והרלוונטיות שלהם גם בחלוף שנים רבות מעוררים הערכה וגאווה על קיומה של תעשייה מפוארת כזו בהיסטוריה המקומית שלנו. במבט אישי, קריאת הספר והעיון בו היו עבורי חוויה מעשירה ומעוררת השראה לעיצוב, עשייה ואמונה בדרך.

מגש, לפיד קרמיקה (צילום: קובי קלייטמן)

המשפיעניות

כיוצרת קרמיקה, אני מתמודדת עם שאלות "שיווקיות" רבות: מה מאפיין את הכלים שאני יוצרת? מהו ערכם? מה מאפיין את לקוחות הסטודיו? כיצד אעביר את הסיפור של הכלים לקהל של הסטודיו? בהקשר זה, אחד הפרקים המעניינים והמהנים של הספר עוסק בשיווק בלפיד, וכותרתו היא "לשבת על אסלה ולשווק מערכות קפה". הכל היה כל כך ראשוני אז. מדינה חדשה, תעשייה חדשה, תרבות בהתהוות – ובתוך אלה, קבוצה של אנשי עשייה שהאמינו בדרך פעלה באופן שלחלוטין מהדהד מודלים עכשוויים של שיווק. הכל כבר היה שם.

צנצנות לתבלינים, לפיד קרמיקה (צילום: קובי קלייטמן)

מה שלא היה אז הן הרשתות החברתיות. לעתים אני משתעשעת במחשבה ותוהה אם הייתי מצליחה להקים את הסטודיו שלי בעולם ללא רשתות חברתיות. בהקשר השיווקי, בספר שזורים סיפורים מקסימים על העולם ההוא. אחד מהם מספר על מנהל השיווק הרשמי הראשון של המפעל, דן אייל, שהיה איש שיווק יצירתי ונועז. הוא נדרש לחנך את הציבור הישראלי להשתמש בכלי הקרמיקה של לפיד, שהיו כבדים יותר מכלי הפורצלן המקובלים באותה עת. לשם כך נדרש אייל לתרגילים לא שגרתיים. למשל, הוא הציע ללילי שרון, שהייתה אשת חברה באותם ימים, לספק לה את הכלים למסיבות הגן שערכה ללא תמורה, ובתנאי שתספר לאורחיה כי אלה הכלים של לפיד. לאחר שתי מסיבות כאלה, פנתה רות דיין לאייל ואמרה שגם היא רוצה כלים למסיבות הגן שלה ושל משה דיין, והשאר הוא היסטוריה.

צלוחיות לתיונים, לפיד קרמיקה (צילום: קובי קלייטמן)

נשות הלפיד

האם אפשר למצוא בין דפי הספר הסבר לסוד הצלחתו של מפעל לפיד? נראה שכן. האנשים מאחורי המותג – יזמים, מנהלים, אמנים, מעצבים, יוצרים והעובדים שעבדו בלפיד או בשיתוף פעולה עם המפעל – מוארים בספר באור יקרות ובכבוד. הם אש הלפיד. ההיכרות עם העוסקים במלאכת העיצוב והייצור – בראי התקופה, המקום והזמן הרלוונטיים – היא שנותנת לקורא את האפשרות להבין את עומקו של המותג ומחוללת את החוויה השונה שמרגיש כל מי שאוחז בכלי של לפיד.

חובק מפיות, לפיד קרמיקה (צילום: קובי קלייטמן)

גם מנקודת המבט הפמיניסטית מצדיק הסיפור של לפיד תיעוד ושימור. נשים רבות עבדו במחלקת האמנות של לפיד, כולל במשרות בכירות. מחלקת האמנות של לפיד הוקמה בראשות ד"ר ברטה רוזנטל. דמותה העולה מן הספר היא של אשת חזון, מנהלת מקצועית, כריזמטית ורבת יכולות. ד"ר רוזנטל, שנולדה לעולם הקדרות והייתה הבעלים של מפעל קרמיקה ומפעל זכוכית באירופה של לפני מלחמת העולם השנייה, הגיעה לפלשתינה כפליטה חסרת כל ופעלה בהקמה ובניהול מחלקת האמנות של לפיד מתוך אהבה ותשוקה ליצירה, שהשתלבה באהבתה למדינה החדשה ובחשיבות שראתה ביצירת כלים המבטאים מקומיות וחיבור להיסטוריה המקומית. אחד הציטוטים המיוחסים לרוזנטל בספר מלמד על רוח אמונתה: "קדרות היא מקצוע עתיק בארץ, זוהי יצירה מעפר כיצירת אלוהים".

קערת הגשה, לפיד קרמיקה (צילום: קובי קלייטמן)

אל רוזנטל הצטרפה ב־1952 אלסבת כהן זילברשמידט, שמונתה למעצבת הראשית של המפעל, ועד מהרה הפכה למעצבת המזוהה ביותר עם לפיד בשל השפעתה על מגוון הכלים והעיצובים. מהכתובים עולה דמותה של יוצרת קרמיקה רבת כישורים, מגוונת ומעמיקה. היא שלטה בעבודת האבניים, הפליאה בעיטור הכלים, השכילה ללמוד טכניקות לייצור כלים בתבניות ושכפול, ובנוסף עסקה בהוראת קרמיקה. כהן זילברשמידט הייתה נפש האמן של המפעל והיא גם האחראית להשפעה האירופית על העיצוב של כלי לפיד. רשימת העושים במלאכה בלפיד ארוכה, והנשים בה מהוות את מרביתה. ייתכן שהסיבה לכך נעוצה בעשייה המורכבת מעבודות מלאכה שמשכה אליה נשים, וייתכן שמדובר בהשלכות שהיו לניהול הנשי של ד"ר רוזנטל וכהן זילברשמידט, שפתח את הדלת לנשים כה רבות להשתלב במפעל. קלייטמן עושה בספרו צדק היסטורי עם כל נשות לפיד – מנהלות, מעצבות, ציירות ועובדות.

סט לשתייה חמה, לפיד קרמיקה (צילום: קובי קלייטמן)

הסוף

בפרק על סופו העצוב של המפעל, מצטט קלייטמן ממאמר שפרסמה האמנית ציונה שמשי, שיש בו תמצות נוגע ללב של האובדן: "… איש אינו נותן דעתו על כך שתפקיד מפעל לכלי קרמיקה הוא יותר מאשר מילוי מדפי החנויות במוצר שהוא נושא לוויכוח של טעם וריח. יש מוצרים שאינם יכולים להיות מיוצרים בכל ארץ – ארץ מתקדמת אינה מייצרת כל דבר – אבל כלי קרמיקה, כמצרך יומיומי וחגיגי כאחד, הם מאותם מוצרים המגישים את תרבותו של עם, את איכות חייו, את הדרך שבה מתנהלים מנהגי החולין והחג שלו…תולדות המפעל המוגדר 'מפעל היוקרה של הקרמיקה הישראלית' הן תולדות התעשייה הישראלית, וסופו סמלי לסופה של תעשייה שאינה בנפש בעליה".

כריכות הספר "לפיד קרמיקה – כלים בכור ההיתוך" של קובי קלייטמן (עיצוב: סטודיו קרן וגולן)

"לפיד קרמיקה: כלים בכור ההיתוך", קובי קלייטמן, הוצאה עצמית, 360 עמ', 200 שקלים

* הכותבת היא קרמיקאית, בעלת הסטודיו NOW Pottery

לכל המתכונים לפסח