מאת: יעל כלב | צילום: דניאל לילה | מתוך גיליון 208 - "השוק חוזר!"
בין מלכודות תיירים לחנויות מקומיות זולות להפליא, בין שירת המואזין לפעמוני הכנסיות, בין פירנצה לביירות. סיבוב משמין במיוחד באחד השווקים היפים בארץ
במרחק שעה מתל אביב, על רכס לא גבוה יושבת נצרת ומשקיפה על הכפרים שמסביב. בלב העיר העתיקה מתפתל שוק מקסים בן מאות שנים - הכלאה בין העיר העתיקה בירושלים לבין דליית אל-כרמל, רק משופץ, אינטימי ומלא חן. יש בו סמטאות צרות, רחובות-מדרגות ובתים עתיקים משובצים פסיפסים יפים, ממש כמו בפירנצה. בין לבין עומדים הדוכנים והחנויות, חלקם מלכודות תיירים ובחלקם יש מציאות אמיתיות.
בשנים האחרונות נצרת העתיקה עוברת מתיחת פנים, ומהמרים שבעוד חמש שנים היא תהפוך לסוג של נווה צדק, רק עם פעמוני כנסיות באוזן השמאלית וצלילי מואזין בימנית. המקומיים כבר נערכים להתעוררות התיירותית וגובים 10 שקלים על כוס לימונדה (יש הנחה של 50 אחוז לישראלים...).
אבל במקומות הרגילים, שהתיירים אינם בראש מעייניהם, המחירים עשויים להפתיע לטובה גם את מי שרגיל להתמקח. ב"קפה פאהום", למשל (רחוב 6133), קולים קפה מעולה לאספרסו במחיר מצחיק של 35 שקל לקילו. ובכל זאת, רוב הישראלים נוטים לדלג על השוק. הם יעצרו בנצרת בדרכם חזרה מהצפון, יחטפו שווארמה ברחוב הראשי (הפיינשמעקרים ילכו על "דיאנא" כמובן) וימשיכו בדרכם למרכז.
גיל להב היה אדם כזה, עד שיום אחד הציץ מעבר לכתף של אשתו וגילה להפתעתו את השוק התוסס. היום הוא מכיר כל גומחה גסטרונומית בשוק, ואפילו עורך בו סיורים לקבוצות קטנות. יצאתי איתו לסיור בין הסמטאות וחזרתי בלי שום תובנות, רק עם 2 קילו יותר.
זיתים עם אחריות
ממש בכניסה לשוק, תחת שמשייה צבעונית, יושב חזאם מוכר הזיתים וצועק לעוברים ושבים, שאצלו מקבלים אחריות של 3 שנים על הזיתים ו-5 שנים על הגלעינים. המבחר קטן מאוד (3 סוגים), אבל הזיתים טעימים, ועם אחריות לא מתווכחים (חצי קילו ב-10 שקלים).
הזיתים של חזאם [רח' 6152]
הסכינאי האחרון 
על אף השיפוץ של השוק, יש כמה דברים שלעולם לא ישתנו. אחת לכמה מטרים עוברים ליד דוכן או חנות ללא שלט, בה יושב אדם זקן, שניכר עליו שהוא נמצא כאן עוד מימיו של ישו הנוצרי. כזה הוא עסאד, יצרן הסכינים. משפחתו מייצרת כאן סכינים כבר 300 שנה, אבל כנראה עסאד יהיה אחרון בשושלת הסכינאים - הילדים העדיפו ללכת לאוניברסיטה. הוא מייצר סכינים בהזמנה ולפי גודל כף היד (הוא שהכין את הקופיץ האימתני, שאיתו קוצצים בשר לקבבים ב"דיאנא"). לא בטוח שהסכינים טובים מאלה של "ברגהוף" או "גלובל", אבל המחיר מציאה (35-25 שקל), ומה שטוב למסעדות האזור טוב גם לנו.
עסאד סכינים [רח' 6185]
1,000 סוגי תבלינים
כמה מטרים נוספים במעלה הרחוב ומגיעים ל"אל באבור" (אל תתבלבלו עם המסעדה באום אל פאחם) - חנות התבלינים הענקית של האחים קנאגע. במבט ראשון החנות נראית כמו מחסן - עשרות שקים עומדים בלי תוויות או חלוקה הגיונית - אבל ככל שמתקדמים פנימה, מתגלים חדרים נוספים, המכילים שקים משולטים, קערות, תאים ומגירות של פירות מיובשים, פיצוחים, קטניות ותבלינים. במקום יש למעלה מ-1000 סוגי תבלינים. ההתמחות: זעתר בר (7 שקל ל-100 גרם), בורגול ופריקי (חיטה ירוקה). יש גם אבקות מתובלות לסחלב (35 שקל לקילו), אבל הלהיט האמיתי הוא תערובת תבלין לבישול נצרתי, המבוסס על כמון, קינמון והרבה פלפל. קוראים לו "תבלין למרקים ולממולאים", אבל הוא מתאים לכל תבשיל בשרי (½12 שקל לשקית של 120 גרם).
תחנת הגליל - אל באבור [אל ב'שארה, טל' 04-6455596]
לכתבה המלאה, מתכונים וכתבות נוספות, הזמינו עכשיו את גיליון יוני - "השוק חוזר!"
