האביב היא שעתו היפה של התרמיל הירוק
מלאכת הקילוף של הפול, שצובע כעת בירוק את השווקים, חייבת להתקיים בחברותא. וכשהקליפות נושרות, הלב מתפשט גם הוא
פול הוא לא ירק, פול הוא סטייט אוף מיינד. בעולם הערכים של ימינו אין שום דבר משתלם באכילת פול. הדרישות שלו לא מתאימות לעידן המודרני – זהו גידול עתיר עבודת כפיים, וברגע שמסתיים הקטיף רק אז מתחילה העבודה. אפשר להשתמש בפול בשלושה מצבים שונים: פולים בלבוש מלא, שלמים ובתוך התרמיל; אפשר לאכול את הפולים עטויים בקליפתם השקפקפה; או קלופים לחלוטין.
הפול הוא לא רק גידול שקשור בשורשיו למקום ולזמן בשנה, הוא גם קשור לשבט, לקבוצה שקושרת את גורלה – אף אחד לא יקלף פול רק למען עצמו. הכנת פול היא אקט שיתופי של אהבה והשקעה
כל אלה משמעותם עוד עבודה רבה בבית. מלאכת הקילוף הזאת חייבת להתקיים בחברותא. קבוצת שכנות שמחליפות מתכונים ורכילות מתייעצות תוך כדי קילוף. זו עם הילדים הגדולים, שידיה כבר פנויות, תחזיק לרגע את התינוק של האם העייפה. הדודה מדברת עם המתבגרת על דברים שהיא לא רוצה לשתף בהם את אימא שלה. ובכל הזמן הזה, הערמה של קליפות הפול הולכת וגדלה. במקביל, כל אחת מפשיטה מלבה עוד ועוד קליפות, נחשפת עוד קצת ומסירה את המחיצות של השיפוטיות והביקורת כלפי חברותיה – עד שנוצר הר של פול שיזין את השבט כולו, וכל אחת מקבלת מהמעגל את האנרגיות הדרושות להכלת המשפחה הגרעינית.
הפול הוא לא רק גידול שקשור בשורשיו למקום ולזמן בשנה, הוא גם קשור לשבט, לקבוצה שקושרת את גורלה – אף אחד לא יקלף פול רק למען עצמו. הכנת פול היא אקט שיתופי של אהבה והשקעה – סבתא שמגייסת את כל הנכדים והנינים לקילוף משפחתי ובדרך מעבירה להם חוכמה, קצב ומיומנות שיש רק לאנשים שעברו גיל מסוים. ויש עדות שבהן דווקא הגברים מתגייסים למשימה, משאירים לעצמם את העבודה המלוכלכת ומשחירת הידיים. גם הם, לא פחות מהנשים, זקוקים לחוויית היחד הזאת שנגזלה מהגברים של ימינו, הנדונים פעמים רבות לבדידות.
מתכוני פול של מיכל חביביאן:
חורשט פול, עגבניות ולימון פרסי
בימים אלה, כשראשוני הפולים לעונה נקטפים, הזיכרון נודד אל הפעם הראשונה שבה זרענו פול, בחודש דצמבר (בדרך כלל זורעים את הפול בסוכות וקוטפים באביב). אז אמר לנו המדריך־חקלאי: "השתגעתם? עכשיו לזרוע פול? כל הפול הזה יצא אחרי פסח, ופול שיוצא אחרי פסח לא שווה כלום! אנשים מחפשים פול לסדר, לתבשילי האביב ולחג, אבל מיד אחרי זה? לא יסתכלו על הפול שלכם. עדיף לזרוק את היבול לפח מאשר לטרוח, לקטוף ולנסות למכור אותו. אף אחד לא ירצה בו". ואנחנו, חדורי מוטיבציה ומלווים באג'נדה שאוכל לא זורקים, המשכנו בשלנו. במקרה הכי גרוע, נחלק את הפול בין בני השבט הפרטי שלנו.
זה היה השיעור הראשון בשרשרת לימוד ארוכה על המהות של חקלאות קהילתית. ההפתעה הייתה כל כך טובה, כך שאף אחד לא הסתכל על לוח השנה כשקיבל מאיתנו את הפול. מדי פעם פנו אלינו אלה שנתקלו בפול בפעם הראשונה וביקשו עזרה במתכונים, אבל כולם קיבלו את היבול בשמחה והיו מלאים בהודיה על הירק הטעים והמזין. נדהמנו לגלות שאנחנו מוקפים באנשים שפחות אכפת להם מה באופנה כרגע ויותר חשוב להם מה קורה אצל החקלאי שלהם בערוגה, ובעיקר זכינו להשתחרר מהעננה המאיימת על כל חקלאי – חוסר ביקוש ובעקבותיו אילוץ להשמדת יבולים.
מי שבוחר לצלול אל תוך תודעת הפול, שמבקשת מאיתנו להוריד הילוך, יזכה בחומר גלם של פעם בשנה. הוא מככב במנות מסורתיות, אבל גם מביא כיוון עונתי ועדכני בכל מנה שבה הוא משתלב.
* מיכל חביביאן היא שפית וחקלאית, הבעלים של משק חביביאן