מה כל כך ריגש אותי בתמונה של המאסטרים ב-2021?

החודש קיבל היינן עידו לוינסון את התואר המכובד MW – Master of Wine. לוינסון הוא היינן הראשי של היקבים ברקן וסגל, וגם הבעלים והיינן של יקב הבוטיק Garage de Papa . בתקופה שבה עבדתי בבית הספר ליין W – השלוחה הישראלית של WSET , שאותה ייסד ומנהל גל זוהר – הייתי אוצרת ומוזגת לגל ולעידו חלק מהליינאפים (סדרה של בקבוקים) של היינות, כך שיצא לי לראות את עידו לא פעם ולא פעמיים טועם יינות בטעימה עיוורת. בזמנו העדיף עידו שלא נשתף תמונות ואנקדוטות מהטעימות, ברוח "אל יתהלל חוגר כמפתח", אבל היה לי ברור שמדובר בטועם יין מחונן ובאיש נחוש, שהולך להשיג את היעד שהציב לעצמו.

בצעירותי עבדתי במועדון ההופעות זאפה, ונהגתי לומר שהאופן שבו אמנים מתנהגים מאחורי הקלעים מעיד על האנשים שהם באמת. ככה אני אומרת גם על היחס של אנשי יין למאחורי הקלעים של הטעימות; השמירה האדוקה על הטמפרטורה והקנאות לטעימה עיוורת ולא מוטית מעידות עד כמה עידו ראוי להגיע להישג המרשים של המאסטר הישראלי השני.

התמונה של המאסטרים החדשים ריגשה אותי השנה במיוחד, גם בשל הנציגות הישראלית וגם בשל הייצוג הנשי הגבוה. מתוך 23 מאסטרים חדשים, עשר הן נשים

עידו מצטרף למאסטר הישראלי הראשון ערן פיק, יינן ומנכ"ל יקב צרעה, ולעוד 418 מאסטרים בעולם מ־ 30 מדינות שונות. הם צלחו את הבחינות הסופיות של המסלול הלימודי־מקצועי של IMW – Institute of Master of Wine באנגליה, הנחשב לאחד מהקשים בעולם (אחוזי המעבר הם בודדים, ככל הנראה שלושה עד חמישה). בדרך לתואר הנכסף, הם נדרשו לבטא שליטה כמעט בלתי נתפסת באזורי היין בעולם, כולל אזוטריים שבהם, והבנה עמוקה בשיטות עשייה וגידול, וכמובן לצלוח את הטעימות העיוורות במה שיכול להיראות למתבוננים מהצד כמו מעשה קסמים.

מצטרף לעוד 418 מאסטרים בעולם היינן עידו לוינסון בטקס קבלת התואר מאסטרס אוף ויין (צילום: Institute of Masters of Wine)

20 נשים משפיעות בעולם היין הישראלי פותחות בקבוק

הייננית ליטל עובדיה מייצרת יינות זניים ברמת הגולן

הולכות ומתבססות
התמונה של המאסטרים החדשים ריגשה אותי השנה במיוחד, גם בשל הנציגות הישראלית וגם בשל הייצוג הנשי הגבוה. מתוך 23 מאסטרים חדשים, עשר הן נשים. היחס הזה נראה אולי טבעי בשנת 2021 , אבל כדי לסבר את האוזן – הבחינה הראשונה של MW הייתה ב־ 1953 , ורק בשנת 1970 הייתה לראשונה MW אישה. אחרי שנים רבות של דומיננטיות גברית מובהקת – למעט שנים חריגות שבהן שיעור הנשים והגברים שהשיגו את התואר היה זהה (1979) או אפילו גבוה יותר (1986) – בעשור האחרון התאזנה סוף־סוף החלוקה המגדרית, והיום היא עומדת על 52% גברים ו־48% נשים. מקומן של נשים במוסד היוקרתי הזה הולך ומתבסס, והמאסטריות שמגיעות למעמד הנכסף מספקות מודל והשראה לנשים ברחבי העולם להתקדם בתחומן.

אחרי שנים רבות של דומיננטיות גברית מובהקת, בעשור האחרון התאזנה סוף-סוף החלוקה המגדרית, והיום היא עומדת על 52% גברים ו-48% נשים

השינוי הזה אינו מובן מאליו, בטח שלא באקלים שבו מדברים על כך שמאסטרים מהמוסד המקביל המוביל בעולם מאבדים את התארים שלהם בשל עבירות מין. בצד IMW שהאוריינטציה בו היא אקדמית יותר (ולומדים בו בין היתר ייננים, חוקרים ואנשי מסחר), פועל באירופה ובארצות הברית המוסד הלימודי The Court of Master Sommeliers, שמתמקד יותר בשירות ובאירוח. התואר הגבוה ביותר בו הוא MS – Master Sommelier, המקביל ברמתו לתואר ה־MW.

בשנה שעברה, חשפה קבוצה של נשים אמיצות פרשות קשות ומטרידות של פגיעות מיניות, שהתרחשו במשך שנים באותו מוסד בארצות הברית תוך ניצול מעמדם של הבכירים בו. נשים הוטרדו והותקפו, וגישתן למשאבים יקרים, כמו בקבוקי יין נדירים או חניכה מקצועית, הותנתה בטובות הנאה מיניות.

המסאטר הישראלי הראשון היינן ערן פיק (צילום: אלעד אברמי)

בארצות הברית מדברים כיום על 22 גברים שיש נגדם האשמות הקשורות בפגיעות מיניות בפרשה זאת. רק שישה מהגברים האלה ניצבים בפני הדחה והיתר הופנו ל"סדנת חינוך", אך הארגון לא מספק פרטים לגבי התוכן שלה או לגבי זהות המשתתפים בה.

ארגוני נשים בארצות הברית מבקרים את המוסד על כך שראשיו מתעדפים את עושי הנזק על פני הנפגעות, התנהלות שלא תורמת לכך שתהיה סביבה לימודית בריאה ואפקטיבית למועמדות למוסד. אם נוסיף על כך את העובדה שתעשיית האירוח היא תעשייה גברית באופן מובהק – ואת זה שמאז הקמת המוסד היוקרתי ב־ 1997, צלחו את המסלול רק 28 נשים מתוך 172 מאסטרים – אין ספק שנדרש פה שינוי.

ערן פיק רוצה להפוך את הרי יהודה למעצמת יין עולמית

כשרובינסון אומרת "טעיתי"
בהסתכלות לאחור, במשך שנים נשים לא נתפסו כמומחיות ביין, אלא ככאלה ששותות יינות פשוטים, קלים להבנה, לפעמים מתקתקים ולכאורה פחות מתוחכמים. הדעות הקדומות והרצון לשמור על סטטוס קוו גברי בענף, הובילו להדרה של נשים מסיטואציות צריכה רבות – כמו טיולים ומועדוני יין יוקרתיים – באופן שפגע בהשתייכותן המעמדית.

עוד ועוד נשים טקס קבלת התואר מאסטרס אוף ויין | צילום: Institute of Masters of Wine

העיתונאית ומבקרת היין ג'נסיס רובינסון, כנראה המאסטרית (MW) המפורסמת ביותר בעולם, התעלמה במשך שנים מהסוגיה המגדרית בעולם היין. במאמר שהתפרסם לפני שנה ב־" Financial Times ", היא כותבת: "טעיתי". לדבריה, כבר לא מתאים להגיד לנשים צעירות "להתעלם מהרעשים ולעבוד קשה יותר", והיא מתייצבת לצדן של הקולגות הצעירות: "מה שברור הוא שהגענו לנקודת מפנה ביחס לנשים בעולם היין. נשים מהדור שלי אולי פשוט הפנו את הלחי השנייה, אבל אלה בשנות העשרים והשלושים לחייהן ששוקלות קריירה ביין, צריכות להרגיש שיש דרך בטוחה אליה".

מתייצבת לצד הקולגות הצעירות אשת היין ג'נסיס רובינסון (צילום: Gettyimages)

ואכן, אנחנו עדים בימים אלה לכך שעוד ועוד נשים מתגברות על הקשיים, צולחות את הדרך ומפלסות אותה גם עבור נשים אחרות. הייצוגים האלה חשובים כדי שנשים יוכלו לדמיין את עצמן באותן עמדות שהן נושאות אליהן עיניים.

רובינסון: "מה שברור הוא שהגענו לנקודת מפנה ביחס לנשים בעולם היין. נשים מהדור שלי אולי פשוט הפנו את הלחי השנייה, אבל אלה בשנות העשרים והשלושים לחייהן ששוקלות קריירה ביין, צריכות להרגיש שיש דרך בטוחה אליה"

לנשים כמוני, שלומדות על יין ועוסקות ביין, גם אם הן לא מכוונות לתואר הנכסף – חשוב לראות עוד נשים בכיסאות האלה, במקומות שמגדירים בקהילת היין הבינלאומית את סדר היום, את הערכים ואת העשייה בשטח. כשאני רואה את עידו במעמד המכובד של המאסטרס ולידו יושבות כל כך הרבה נשים – אני יודעת שאנחנו בכיוון הנכון.

מסע אחר

המסע הבלתי יאמן בדרך לתואר ה-MS, כפי שתועד בסרט SOMM 

תהליך הלמידה הקדחתני של המועמדים לבחינת ה־MS תועד לפני כמה שנים בסרט "SOMM" (בימוי: ג'ייסון וייס; 2012), שעוקב אחרי ארבעה מועמדים לבחינה הסופית. הסרט מעניק הצצה מרתקת לתהליך, שיכול בקלות לעניין גם אנשים שאינם חובבי יין אדוקים, כיוון שהוא מספר על יעד גדול, ועל הדרך להגיע אליו ולכבוש אותו. בין אם הם סומליירים או אסטרונאוטים, קשה להישאר אדישים לדרך האינטנסיבית של המועמדים לתואר ולמהמורות שהם עוברים בה.

כדי לעבור את מבחני התיאוריה, השירות והטעימה – עליהם לרדת לרזולוציות הקטנות ביותר, לשנן את חלקות הכרמים, את חוקי היין השונים ואת הבצירים. בחינת השירות, המדמה שירות במסעדה תוך כדי עמידה בזמנים, מתבצעת תחת לחץ וביצוע משימות שונות. בבחינת הטעימה, שכוללת שישה יינות – שלושה לבנים ושלושה אדומים, על המועמדים לנתח את היינות באופן מדויק וקוהרנטי ולהסיק מסקנות נכונות. התהליך מלווה בציפיות, אכזבות, הצלחות וכשלונות.

עומר דיין, סומלייה ישראלי שעובד במסעדת Prism בברלין ושואף להשתלב במסלול האירופי ללימודי MS, מספר שכדי להגיש מועמדות, יש לעבור בהצלחה שלושה שלבים של בחינות, כולל תקופות צינון שנדרשות בין לבין. כיום עומר לומד למבחן האחרון מבין השלושה (Advance), ואם יצלח אותו הוא יהיה הישראלי הראשון שיגיש מועמדות למסלול ה־ MS היוקרתי. הוא מספר על תהליך קבלה ארוך ומתיש שדורש התמדה. "בתהליך הכי קצר מדובר בארבע שנים, אבל לרוב הוא עומד על שבע עד עשר שנים של לימודים אינטנסיביים", הוא אומר.