קעקוע של אהבה נצחית

בגיל 64 החליטה אורייטה לקעקע על פרק כף היד את סמל האהבה הנצחית. למרבה האירוניה, זה היה אחרי שהחליטה לעזוב את בעלה ולפרק זוגיות של 40 שנה.
שאלתי אותה בפליאה: אהבה נצחית? ואורייטה השיבה כי יש לה עוד נצח לאהוב את עצמה כמו שלא עשתה 40 שנה.
זהו. מפה כבר הערצתי אותה.

השניים הכירו כשהיו ילדים, אהבו באמת והתחתנו כשאורייטה הייתה בת 15. כשהייתה בת 16 כבר הרתה עם בנם הראשון ו-10 שנים אחר כך הרתה שוב, ילד שני ואחרון. מיד לאחר החתונה, עזבה אורייטה את רומא שבה גדלה ועברה לבית חמותה במחוז אברוצו. לא הייתה לה ברירה – הבית ברומא, בסמוך לפיאצה נבונה, היה קטן מלהכיל מיטות חדשות ואורייטה הייתה צעירה מאוד, ללא השכלה תיכונית, וללא עבודה. היחסים ביניהם ביעבעו וגעשו כבר מההתחלה: ויכוחים קולניים, בדידות, חוסר איזון פיסי ונפשי, שברון לב. זה לקח 40 שנה, עד שגמלה בליבה ההחלטה לעזוב הכל ולהתחיל מחדש.

זוכרים את מוסולינה, אמה של אורייטה? אז היא כנראה הייתה הגפרור שהצית את המלחמה הבלתי פוסקת בין זוג האוהבים, כבר במפגש הראשון בין המשפחה של אורייטה למשפחה של החתן.

הוריה הגיעו מגונדרים, אחרי נסיעה ארוכה מרומא, מרוגשים לקראת פגישה עם עתיד בתם הצעירה. מוסולינה הביאה איתה מתנות למשפחה המארחת, וגם קרוסטטה – פאי איטלקי – ממולאת בריקוטה מחלב כבשים ודובדבני וישולה, טביעת אצבע רומאית המכריזה – הננו כאן. לבל ישכחו מאיפה באה הכלה שלהם.
מוסולינה נכנסה ראשונה לביתם. אחריה אורייטה ואביה נכנס אחרון. נשיקות נימוסין מלחי ללחי, ומשם המשיכה מוסולינה, כשאורייטה לצידה, אל חדר האוכל. מוסולינה בחנה בעיניה את המתרחש והבעתה הסגירה כי משהו שם לא לרוחה. היא התיישבה ליד השולחן הערוך למשעי, והורתה לאורייטה המתרגשת להתיישב לצדה. גברי המשפחה נכנסו והתיישבו גם הם, השולחן התמלא עד אפס מקום – אבל לשניים מהגברים לא נשאר מקום לשבת והם נשארו לעמוד.

טביעת אצבע רומאית קרוסטטה ריקוטה ודובדבנים. צילום: חני חמווי

מהמטבח החלו להישמע לחשושים בקולות הולכים וגוברים. אם הבית, הלוא היא חמותה לעתיד של אורייטה, הציצה מהמטבח וסימנה למוסולינה לגשת אליה, אך מוסולינה נשארה לשבת. היא הבינה מיד את המתרחש, ואמרה בקול כאילו מופתע "נראה לי שחסרים פה כמה כסאות". אם הבית הסמיקה ואמרה "בואו, הצטרפו אלינו למטבח". אורייטה כבר ידעה מה יהיה ההמשך. היא השפילה את עיניה בעוד מוסולינה הישירה מבט אל אב הבית והכריזה: "אצלנו כולם ישובים סביב אותו השולחן, ביחד". מגילגולי העיניים ונהמות ההשתאות שבקעו מהמטבח, מבעד לקירות הסדוקים, מוסולינה התעלמה לחלוטין. אורייטה, שרצתה לעשות רושם טוב על משפחת בעלה לעתיד, התרוממה מעט – אבל מוסולינה מיד אחזה בידה והחזירה אותה למקומה, מול השולחן. במבטה השביעה את אורייטה לדבוק בעקרונותיה, גם אחרי שמוסולינה תעזוב את העולם.

אבל אורייטה נישאה לאיבו, בעלה, בלב שלם – לב של בת 15. היו לה רגעי אהבה גדולים לצידו אך גם תקופות של איבוד עשתונות, אכזבות גדולות וצפיפות נפשית בפיסת האדמה שעליה גידלה את ילדיה. אחרי 40 שנה היא עזבה את איבו לטובת מרחב אישי גדול יותר. היא עדיין זוכרת את ארוחת הערב ההיא ומסכמת בדיעבד "אמי היתה המילה הראשונה והאחרונה ואין מי שיתווכח כי הצדק איתה".

שכבת הבצק העליונה היא המצאה יהודית, שנועדה להסוות חומרי גלם אסורים שהוברחו לגטו קרוסטטה ריקוטה ודובדבנים. צילום: חני חמווי

קרוסטטה עם ריקוטה ודובדבני וישולה

טביעת האצבע הרומאית בצורת קרוסטטה היא מורשת מהמטבח היהודי-רומאי, שיש לו חלק בעיצוב דמותו של המטבח הרומאי כולו. אם תגיעו לרומא, חפשו את המאפה המפורסם ברובע היהודי, בגטו, במאפייה שמכונה ה"מאפייה השרופה". הצורה הרומאית של הקרוסטטה נולדה במלחמת העולם השניה, כשיהודי הגטו לא יכלו להכניס מוצרי חלב למתחם הגטו – אבל הם בכל זאת הצליחו להבריח פנימה חלב וגבינות. בניגוד לקרוסטטה הרגילה, הממולאת בריבה המציצה מבין פסי בצק פריך בצורת שתי וערב, לקרוסטטה הזאת מלית גבינה שאותה מסתירים בשכבה אטומה של בצק.
המתכון המסורתי מבוסס על ריקוטה מחלב כבשים, שנפוצה יותר ברומא לעומת ריקוטה מחלב בקר. אפשר למצוא אותה גם במנות מסורתיות אחרות, למשל במילוי לרביולי, והסיבה היא פשוט הזמינות שלה וההרגל. בארץ אפשר להשתמש בריקוטה מחלב בקר, אבל כדאי לסנן אותה בבד מספר שעות לפני השימוש משום שהריקוטה הישראלית נוזלית יותר מהריקוטה שבאיטליה והעוגה עלולה להיות לחה מדי.
דובדבני הוישולה כהים וחמצמצים, מה שעובד נהדר עם הריקוטה והם חלק מהמתכון המקורי. אבל כל ריבה פירותית אחרת שאתם אוהבים תשתלב במתכון.

למתכון קרוסטטה ריקוטה וקונפיטורת דובדבנים