ימי כתום

לסבתא של אבא שלי, סעדה זוהר, הייתה גינה מלאת חיים. גדלו בה עצי תאנה, תירס, לוביה ופלפלים חריפים שהפכו לסחוג לוהט. תרנגולים ותרנגולות הסתובבו בין הצמחים, התרנגולות הטילו ביצים והיה גם עץ משמש אחד שבקיץ הכניס אותנו לטרפת. הענפים שלו היו מתמלאים פירות כתומים קטנים והספירה לאחור החלה – היו לנו כשלושה שבועות להוריד את כל הפירות מהעץ לפני שהם נרקבים. מהמשמשים סבתא הכינה קומפוט וריבה ואנחנו, הילדים, היינו אוכלים אותם ישר מהעץ.

היום, מיד כשמתחילה עונת המשמשים אני קודם כל משמרת אותם: אני מכינה ריבה ולדר וגם מקפיאה אותם מגולענים וחצויים (כדי לשלב בשייקים, בעוגות וברטבים חודשים אחרי תום העונה). המאפיין הכי בולט של המשמשים – השילוב שבין חמיצות למתיקות – הופך אותם לחומר גלם שמתאים לשפע מנות, וממש לא רק לקינוחים. נוסף על כך, בניגוד להרבה פירות אחרים שבישול או אפייה מעצימים רק את המתיקות שלהם, המשמשים לא מאבדים את הטעם החמוץ בחשיפה לחום. לכן אני מכניסה משמשים גם לתבשילי דגים, משלבת עם עגבניות ובמיה ואופה מהם מאפים שהם על התפר שבין קינוח למאפה מלוח.

לעוד מתכוני משמשים של רינת צדוק

סלט עוף עם משמשים

קוביות מקפא שקדים ומשמשים

צ'אטני משמשים