האיטלקים המציאו את הגלידה כדי שיהיה להם מה לאכול ברחוב ואת הסמיפרדו — כדי שיהיה להם מה לאכול בבית. משמעות הביטוי היא “חצי קר”, אבל השם מתייחס לקבוצה של קינוחים קפואים מביצים ושמנת, שלא זקוקים למכונת גלידה. מעין גלידה לעניים, אם תרצו. אין פלא, אם כן, שהקינוח הומצא בדרום מדינת המגף. גם הפרפה הצרפתי מבוסס על מרכיבים דומים, רק שבגרסה הפרנקופונית משתמשים בהמון חלמונים, מה שהופך אותה להרפתקה כבדה ועשירה מאוד, בעוד הסמיפרדו שומר על דימוי קליל וסקסי. זה לא בהכרח אומר שהוא פחות משמין מהמקבילות המכובדות שלו — באיטלקית אפילו נהוג לומר, שאכילת סמיפרדו גורמת ל- Una Bella Figura אצל נשים, ובמילים אחרות: את לא רוצה להשמין? תרדי קצת מהסמיפרדו.
קיימות שתי גרסאות: בקלאסית משתמשים בשמנת מתוקה, ובגרסה השובבה יותר מחליפים חלק מן השמנת (או את כולה) בחלב מרוכז, שגם קושר ומסמיך את התערובת. לנו יש גם גרסה שלישית, עם חלב מרוכז ובלי ביצים כלל, שקיבלנו מהשף איל לביא. הוא קרא לה “נוגט גלאסה”, אנחנו העדפנו את המונח “סמיפרדו למתחילים”.
אז נכון, הסמיפרדו לא קופא עד הסוף ולפעמים צריך לעשות לו מניפולציות כדי שישמור על יציבות, אבל יש לו מרקם קרמי וחלק, וברגע שתיכנסו לקצב תוכלו להמציא אלף ואחד טעמים ולשלב בהם כל פרי קיץ שיתחשק לכם. ולמה לעצור שם? עם קצת יצירתיות ובעזרת בסיסי עוגות, ג’לי פירות ורטבים, אפשר להפוך כל סמיפרדו
לקינוח רושם קיצי.
