סופריטו, רוגלעך, מפרום, קרפלעך, באחש, כבד קצוץ, פסטליקוס… ודאי מצאתם כבר משהו שפורט על נימי הגעגוע. לא?
הטבע תכנת אותנו להתגעגע לאוכל של אמא, רק שאצלנו כמספר הגלויות – כך מספר האמהות, ולכל אחת סיר מלא טוב, המחכה לנחם אותנו לעת צורך. במדינה הקטנה, הצפופה והמעורבבת הזאת למדנו להתגעגע גם לסירים של חברים ושכנים. פולני גאה יזיל דמעה על צלחת קוסקוס, וספרדי טהור יתענג על כבד קצוץ מרוח על חלה טרייה. העושר הזה של מסורות, אפשרויות, טעמים, תיבולים וסיפורים הוא האוצר
הקולינרי הגדול ביותר שיש לנו ובעצם – אוצר תרבותי שערכו לא יסולא בפז
