הנקטרינה, כמו האפרסק ורוב הפירות הנשירים, נולדה בסין והגיעה לעולם המערבי מפרס. ולא, היא לא הכלאה בין אפרסק לשזיף, אלא מוטציה של אפרסק, בעל קליפה חלקה. מתישהו מישהו הדביק לה את השם “אפרשזיף”, ומאז הנקטרינה צריכה להוכיח שאין לה קשר לשזיף.
עונה בניגוד למשמש ולשזיף (שחולקים משמרת) הנקטרינה עוברת איתנו את כל חודשי הקיץ החמים והארוכים כל כך. הזנים הראשונים מופיעים במחירים מופקעים כבר באפריל-מאי והאחרונים נוטשים את המדפים רק באוקטובר. בעולם יש כ-175 זנים שלה. הנפוץ ביותר (גם אצלנו) הוא בעל קליפה כתומה-אדמדמה, שבשרו צהוב-כתמתם. הפרי מוצק יחסית ובטעם מתוק-חמצמץ. יש גם נקטרינות ירקרקות וגם סמוקות שמכונות “מי ורדים”.
איך בוחרים? ממששים: הנקטרינה משתייכת לקבוצת פירות הקיץ המכונה באנגלית Stone fruits, ולכן תמיד כדאי לקנות נקטרינות קשות (כמו אבן). הן ממילא מבשילות ומתרככות אחרי יום-יומיים. מריחים: הנקטרינה צריכה גם להריח כמו פרי שבא לכם לאכול.
איך מאחסנים? כדי להאריך את חיי הפרי כדאי לשמור במקרר, אבל אם הבית ממוזג אפשר גם בטמפ’ החדר.
